אסור להיכנע לפופוליזם: הקמת הממשלה הוא אירוע מאחד

ההתקפות הפרועות נגד הממשלה המסתמנת הן רבות ומגוונות, אך ההתקפה המזיקה ביותר היא זו הטוענת שהקמת הממשלה הזו היא לא דמוקרטית • ההפך הוא הנכון, האופן שבו משקפת ממשלת האחדות את הדמוקרטיה המהותית, הוא משמעותי ועמוק ביותר

מנסור עבאס, נפתלי בנט ויאיר לפיד בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני / צילום: נוואף נבארי
מנסור עבאס, נפתלי בנט ויאיר לפיד בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני / צילום: נוואף נבארי

הממשלה החדשה טרם הושבעה אך כבר זוכה להאשמות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת: ממשלה מסוכנת שתפקיר את ביטחון ישראל, ממשלת טרור, ממשלה קיצונית, ממשלה שלא תגן על חיילי צה"ל. אבל ההאשמה הבולטת והצינית ביותר, ששבה וחוזרת בדפי המסרים המוקראים באולפנים וברשתות היא שממשלת האחדות היא "ממשלה לא דמוקרטית".

אם על כפות המאזניים לא היו מוטלים גורלה של ישראל ועתיד ילדינו, אפשר היה לצחוק. אבל השימוש המסוכן והציני שנעשה בימים אלו במושג "דמוקרטיה" רחוק מלהיות מצחיק. מדובר בפרקטיקה מסוכנת מאין כמותה שמייצגת תופעה רחבה הרבה יותר.

אחד הכלים המרכזיים המצויים באמתחתו של הפופוליסט הוא עיוות המציאות וריקון מתוכן של מושגי יסוד עד שדבר לא נותר מהם. כך, הפופוליסט משקר בלי להניד עפעף אבל טוען שהוא לבדו דובר אמת בעוד שיריביו הפוליטיים, התקשורת, ומוסדות המדינה כולם משקרים ללא הרף ואינם ראויים לאמון הציבור. באותו אופן, הפופוליסט חותר ללא לאות תחת הדמוקרטיה ומוסדותיה אבל טוען שהוא ורק הוא פועל באופן דמוקרטי וששלטונו הוא המימוש האולטימטיבי של רצון העם. כפועל יוצא מכך, כל מי שקורא עליו תגר, חולק על עמדותיו או מביס אותו בבחירות מואשם מיד בפעולה כנגד הדמוקרטיה. אפיק פעולה וסף של הפופוליסט הוא הכרזת מלחמה על מערכת המשפט תוך כדי שהוא טוען שמערכת המשפט היא זו שנלחמת בו על לא עוול בכפו. טשטוש בין אמת לשקר, עיוות מוחלט של משמעות הדמוקרטיה והסתה פרועה נגד המוסדות והגופים האמונים על ביצורה - הפרקטיקות הללו מוכרות לנו היטב, הן המציאות המבהילה שהפכה לשגרת חיינו.

שחיקה מתמשכת באמון הציבור

רשימת הפגיעות והנזקים שהסב רה"מ בנימין נתניהו בהקשר זה היא ארוכה וממשיכה להתארך בכל יום: ערעור אמון הציבור במערכות אכיפת החוק, שכתוב של חוקי היסוד בהתאם לצרכים פוליטיים נקודתיים, הסתה כנגד כל גורם ביקורתי, החלשת שומרי הסף, הפגנת בוז כלפי בית המשפט העליון, ורמיסה של הכנסת ברגל גסה. הרשימה החלקית הזו מהווה פגיעה אנושה, עמוקה ובמובנים מסוים בלתי הפיכה בשלטון החוק ובדמוקרטיה הישראלית. מחזה האבסורד שאנו עדים לו הוא שהאדם שמוביל, מנהל ומנווט את המתקפה חסרת התקדים כנגד הדמוקרטיה הישראלית טוען כי יציאתו הקרבה מבית ראש הממשלה - היא פרי מעשה לא דמוקרטי.

ואולי זה הזמן להזכיר כמה מושכלות יסוד. שיעור ראשון באזרחות - דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה נבחר השלטון בידי האזרחים, המבטאים את רצונם בהצבעה- עקרון הכרעת הרוב. מי שמנופף בפתח כל נאום ברוב העומד מאחוריו, כנראה לא טרח להביט לאחור כבר זמן מה ולראות את מה שגם מתנגדיו הפוליטיים לעתים שוכחים בערפל נאומיו - הרוב הזה לא קיים כבר שנתיים. אבל האופן שבו משקפת ממשלת האחדות את הדמוקרטיה המהותית, הוא משמעותי ועמוק הרבה יותר. ראשית, ממשלת השינוי היא אירוע חסר תקדים. מעולם לא קמה בישראל ממשלה שמייצגת ציבורים רחבים ומגוונים כל כך בחברה הישראלית. מעולם לא הוקמה בישראל ממשלה שמעניקה לגיטימציה לשותפות פוליטית יהודית-ערבית. אנו שומעים שוב ושוב נבואות בגנות ממשלת השינוי, על עמידותה לאורך זמן, בגלל הפערים האידיאולוגיים הרחבים המצויים בה. אין ספק שזו אינה ממשלת החלומות, לא של אף אחד מחבריה, וגם לא שלי, אבל מהי דמוקרטיה אם לא סיר לחץ של עמדות שונות, תרכובת כימית מופלאה של אידיאולוגיות. הרי דמוקרטיה חיה ונושמת את המתח בין תפיסות עולם, ומושתתת על האופן שבו הן חוברות יחד, פעם מתפשרות ופעם מתעקשות, פעם נאבקות ופעם משתפות פעולה, כדי לכונן חברה. זוהי כל מהותה. ממשלה שמדברת בקול אחד, לא תייצג את עמנו, שמדבר בקולות רבים כל כך.

לחלץ את המדינה מחלום הבלהות

שנית, הדבק שמחבר בין חלקי הממשלה הזו הוא ההכרה של חבריה בסכנה המרחפת מעל חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, נחישותם לחלץ את המדינה ומוסדותיה ואזרחיה מחלום הבלהות אליו נקלעה. הפערים בין השותפים השונים עצומים וכך גם התוכן המהותי שיוצק כל אחד מהם למושגים שלטון החוק ודמוקרטיה. ועם זאת, אחרי שנים שבהן ספגה הדמוקרטיה הישראלית מהלומות קשות, עצם ההסכמה על כללי משחק וערכי יסוד, ולו בסיסיים וגרעיניים, בין שבע מפלגות המייצגות מיליוני ישראלים היא כשלעצמה צעד משמעותי ומעורר תקווה.

הכותבת היא עורכת דין, לשעבר חברת כנסת ממפלגת העבודה