ההתלבטות של טיבי היא השתקפות של המתח המלווה את החברה הערבית

לממשלה שתקום ביום ראשון, במידה ולא יהיו הפתעות, יש כמובן מתנגדים ותומכים, אבל לא פחות חשוב מהם הוא מחנה הנמנעים. בראש המחנה הזה עומד יו"ר תע"ל ח"כ אחמד טיבי, שעד הרגע האחרון לא הביע עמדה נחרצת בעניין ממשלת השינוי, למעט ההסתייגות שלו מהעומד בראשה בסבב הראשון ברוטציה.

הוא סבור מן הסתם שצריך להחליף את בנימין נתניהו, לשם כך הרי הוקמה הרשימה המשותפת ועלו קמפיינים לעידוד ההצבעה בחברה הערבית.

טיבי וחבריו לרשימה עשו זאת בהצלחה רבה כשקיבלו בבחירות מרץ 2020 את מספר המנדטים הגדול בתולדות הייצוג הערבי בכנסת - 15 מנדטים. הישג מרשים שכנראה בלעדיו הייתה קמה "ממשלת ימין על מלא" של נתניהו - שקיבל באותן בחירות 36 מנדטים.

אמנם עברה רק שנה מאז, אבל הזמנים משתנים מהר. המשותפת קיבלה את הסטירה הפוליטית הגדולה מאז הקמתה לאחר שהמליצה על בני גנץ בשנית ועם ההמלצה שלה הוא הקים ממשלה ביחד עם נתניהו - שהמשותפת, כאמור, רצה לבחירות כדי להפיל אותו.

הפניית העורף של גנץ ואי מימוש הפוטנציאל האדיר של 15 המנדטים יצרה מלחמת כוכבים חסרת תקדים ואין ספור משברים פנימיים במשותפת. מה שהוביל, כידוע, לפיצול של רע"ם מהרשימה ולהליכה לדרך חדשה שמטרתה להיות חלק מכל קואליציה שתקום במדינת ישראל.

טיבי, אחד מהוגי רעיון ההשפעה הערבית בכנסת, שסוגר עסקאות ותקציבים מול המשרדים השונים בשעות לילה מאוחרות, היה הראשון לומר למנסור עבאס בפומבי, עוד לפני הפיצול, שאת השינוי הפוליטי והפלת נתניהו לא משיגים בכל מחיר, במיוחד לא במחיר ההשתתפות בממשלה שתעמיק את הסכסוך הישראלי הפלסטיני ותתעלם מחוק הלאום.

תע"ל (2 מנדטים) היא הסיעה היחידה שטרם הכריזה על עמדתה הסופית והרשמית בכנסת לגבי ההצבעה ביום ראשון על הקמת הממשלה. חבריה עומדים בפני התלבטות אמתית. האם לחבור לבל"ד ולחד"ש שיצביעו נגד ממשלה, שהיא לא מן הטובות לחברה הערבית, אך היא ככל הנראה פחות גרועה משל נתניהו - או להצביע בעד ממשלה שתקדם בנייה בהתנחלויות ותשאיר את חוק הלאום ניצב כמחסום מול האזרחים הערבים בדרך להשגת שוויון אמיתי?

ההתלבטות פה היא לא רק עקרונית, טיבי מוכרח לבדל את עצמו משני הקצוות, מבל"ד שתויגה "בלתי לגיטימית" בקרב חברי הכנסת הציוניים, וגם מרע"ם, שמצטיירת בתור הוותרנית הגדולה בהיסטוריית המפלגות הערביות בכנסת.

האמת, כמו שאומרים, כנראה נמצאת באמצע. ההתלבטות של טיבי היא השתקפות של המתח שמלווה את החברה הערבית ואזרחיה בישראל.

מצד אחד, רוצים להשתלב באופן מלא בחברה הישראלית - להתברג במשק, בתעשייה ובמשרדים הממשלתיים, ולהרגיש שווים לכל שאר האזרחים. מצד שני, לא יכולים לוותר על זהותם הפלסטינית והשתייכותם לעם שנמצא תחת כיבוש ומצוי בסכסוך שלא נגמר על המדינה שלהם.

האמת כנראה נמצאת באמצע כי האזרחים הערבים בישראל רוצים להיות משפיעים, אך מסרבים לעשות זאת במחיר שהיהודים דורשים מהם. לא במחיר שמשלם מנסור עבאס היום. כשהאמת היא באמצע, גם הימנעות היא הבעת עמדה.

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ומגיש בכיר בערוץ מוסאווא.