הגיע הזמן לרפואה שוויונית בישראל

ההבדלים באיכות שירותי מערכת הבריאות הם לא רק בין הפריפריה הגיאוגרפית למרכז, אלא כוללים גם את הפריפריה החברתית - שם הפערים של תוצאי הבריאות לא ייאמנו • לישראל אחת ממערכות הבריאות הטובות בעולם, הגיע הזמן שכל האוכלוסייה תוכל ליהנות ממנה באופן שווה

בית חולים ברזילי בזמן סבב הלחימה האחרון / צילום: דוד אביעוז, צילום רפואי, דוברות ברזילי
בית חולים ברזילי בזמן סבב הלחימה האחרון / צילום: דוד אביעוז, צילום רפואי, דוברות ברזילי

כניסתו של שר הבריאות החדש ניצן הורוביץ הוא זמן לקבל החלטות אסטרטגיות ולבחון מחדש את סדרי העדיפויות במשרד. כפי שניתן היה להתרשם מתחילת כהונתו, נושא ההתמודדות עם אי שוויון חשוב לשר ואני רוצה לחזק את ידיו ולהציע, כמנכ"לית בי"ח, כמה צעדים שניתן וחשוב להחליט לגביהם כבר כעת.

לשם התמודדות עם אי שוויון וצמצום הפערים בפריפריה צריך להבין קודם כל עד כמה הבעיה חמורה. ההבדלים הם לא רק בין הפריפריה הגיאוגרפית למרכז, אלא גם בפריפריה החברתית, שם פערי תוצאי הבריאות לא ייאמנו.

תקצוב לוקה בחסר

אמנם ביה"ח וולפסון נמצא במרכז, אך מרבית האוכלוסייה שמגיעה לביה"ח היא אוכלוסייה מוחלשת שדווקא לה ולאוכלוסיות כדוגמתה נדרש לספק רמה גבוהה של שירותי בריאות ומניעת תחלואה. קיבלנו הוכחה בתקופת מגפת הקורונה שזו האוכלוסייה הפגיעה ביותר. זה אומר לתת תקנים ביחס גבוה יותר מהממוצע, ותמריצים לאיוש ותקציב לתשתיות ומכשור רפואי - וזה לפי קריטריונים שלוקחים בחשבון את המאפיינים שמשפיעים על תוצאי בריאות. אחרת אנו חוטאים לערך השוויוניות אנו ועתיד בריאות הציבור וחוסנו ייפגעו.

לשם כך דרושות שתי החלטות הנוגעות להגדלת התקציב ואופן חלוקתו. יש לתקצב את מערכת הבריאות לפחות כמו תקציב הביטחון שהרי שני המשרדים עוסקים באותו הנכס - החיים עצמם. כפי שמערכת הביטחון הוכיחה עצמה ב"שומר החומות" כך מערכת הבריאות הוכיחה את חשיבותה בקורונה ובשומר החומות היה ברור שפעילות בתיה"ח קריטית.

אי אפשר להתייחס למערכת הבריאות כמערכת שיש לתגבר רק בחירום כדי שנצליח לשרוד בקושי.

לומר לא לגרירת רגליים

כמו כן, אנו רוצים להחזיר את ערכי "צדק, שוויון ועזרה הדדית", ולדאוג לכך שכל האוכלוסייה תקבל שירותי בריאות בצורה שוויונית. היום זה לא קורה. הצלחה בהתמודדות עם אי השוויון היא קריטית לעתיד המערכת כדי שתוכל להתמודד עם האתגרים הצפויים בעתיד.

למדנו כולנו הרבה דברים לאחר שנה וחצי של התמודדות עם המגפה: למדנו שכשאין תקצוב מספק בשגרה, צריך להעביר מיליארדים בחירום כדי לגשר על פערים.
וגם זה לא תמיד עוזר. כך למשל, בקורונה התגלו המון חוסרים בתקנים, אך אי אפשר לאייש אותם מהיום למחר באנשי צוות לא מיומנים, הדבר לוקח זמן וכן, תקציב הולם. כשיש חוסרים בכוח-האדם, השחיקה גבוהה, מה שעלול להוביל לטעויות רפואיות ולחוסר אמפתיה כלפי המטופלים.

וזה מביא אותי לחלוקת התקציב. ברמת המקרו הנקודה החשובה בחלוקת התקציב היא לומר "לא" לגרירת רגליים ביורוקרטית ומתישה. הידע והמסקנות לגבי אתגרי מערכת הבריאות והפתרונות קיימים ומחכים לביצוע.

במקביל למאבק של הגדלת תקציב מערכת הבריאות בערך אבסולוטי, יש לדלג על ועדות מיותרות שתפקידן לבדוק ללא הצדקה איפה צריך להשקיע ואיך. אני קוראת להתחיל ולגשר על פערים שאנו יודעים שקיימים, כמו למשל לייצר מערכת תמחור שירותים שלוקחת בחשבון קריטריונים נכונים, או להגדיל את מדד יוקר הבריאות ולחלק את התקציב באופן דיפרנציאלי שמתחשב בצרכי האוכלוסיות השונות. מערכת ציבורית חזקה שוויונית וסולידרית תחזק באופן דרמטי את חוסנה של האוכלוסייה.

הכותבת היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון