"ככל שאורח החיים יהיה יותר דיגיטלי, אורבני ואינטנסיבי, יהיה יותר צורך בשקט שאנחנו מציעים"

במשך שש שנים עבד בועז שר שלום כמנהל יחידת ההדרכה של כפר הנוער ניצנה, ואז הגיע יום הולדתו ה-40. "שאלתי את עצמי: איפה תהיה בגיל 60, תמשיך להדריך עם הטלסקופ או תעמוד בראש חברה? מה אתה מוריש לילדים שלך?", הוא מספר.

התשובה הייתה מבחינתו ברורה, אבל לא פשוטה ליישום. "הייתי צריך להמציא את הגלגל, כי בפתחת ניצנה אין משרות פנויות למכביר. הסתכלתי לשמיים וראיתי כוכבים, הסתכלתי על הרצפה וראיתי חול, והחלטתי לחבר ביניהם באמצעות פעילויות מדבריות ופעילויות שטח".

וכך, ב-2018 נולדה "הרפתקה במדבר". "גדלתי בבית אדום סוציאליסטי, שמאמין שצריך למצוא עבודה מסודרת עם פנסיות, אז היה לי מוזר להיות עצמאי", הוא מודה. "אבל זה קסם לי, כי זו פלטפורמה מדהימה להיות יצירתי ולהגשים חלומות. המקום הזה לוקח ממני הרבה משאבים ואנרגיה, אני כל הזמן סביבו, 24/7. אני הולך לישון בלילה וקם עם זה בבוקר, אבל זה שלך, אתה מחובר אליו, ויש גם אידיאל, ערכיות ומשמעות מעבר לפרנסה".

שנה וחצי לתוך העצמאות, התפתח העסק גם לאתר גלמפינג - שילוב בין גלמור לקמפינג. "מהתקשורת עלה הרושם שמדובר באוהל עם מזגן ושף מזמר, אבל זה לא נכון", מסביר שר שלום. "את האלמנט של הטבע קצת הזניחו, וזה הדבר החשוב, אחרת אתה יכול ללכת פשוט למלון.

"גלמפינג תמיד נמצא בלוקיישן שומט לסתות, וזה להיות כמו אדם וחווה, כאילו שאתה הראשון שם. אצלנו הטבע הוא העיקר. אני לא יושב על קרקע עם תשתיות, אין צינור מים, קו חשמל או ביוב. החשמל הוא סולארי, את המים משנעים עם מיכלים גדולים, ובמקום ביוב יש שירותי קומפוסט מאוד מוקפדים, עם נסורת. הכול מאוד אקולוגי וסביבתי. ארוחת הערב מבושלת על המדורה, ואוכלים בכלים מתכלים".

מה הוביל אותך לגלמפינג?
"לא הייתה לי שום כוונה להתעסק בזה, אבל הרגשתי את השטח. אנשים אמרו לי 'היינו נשארים לישון כאן בשטח, בדיונות, אם היה אפשר', וזה הוביל אותי לקנות כמה אוהלים. כשהביקוש היה גבוה, רכשתי עוד.

"ההזמנות לאביב 2020 זרמו בקצב מטורף, ואז באה הקורונה. העסק שלי מבוסס על השקעות קטנות ללא מימון, ועל הלוואות שעד אז החזירו את עצמן מהר מאוד, אבל בגלל המגפה הכול נשאר קבור במחסנים". וכך החלה תקופת חוסר היציבות.

"מצד אחד, ב-2020 חווינו צמיחה גדולה, ומצד שני לא עבדנו בסוכות ופסח, שהם העוגנים של התיירות הישראלית. הכול השתבש בשנה הזו, והיה נורא קשה לנהל תזרים יציב. בבת אחת נפסקות ההכנסות, וההוצאות ממשיכות.

"גם להניע את העסק מחדש היה קשה. מצד אחד היו ביקושים גדולים, ומצד שני לא היה פשוט להשיג עובדים. את העונה הבוערת של פסח האחרון צלחנו בעזרת בני הנוער של היישובים הסמוכים. אבל אז בא מבצע שומר החומות, וזה היה כמו עוד סגר - בבת אחת כל ההזמנות נפסקו. למרות שלא היינו בלב העניין, אנשים לא רוצים להיות בחוויה של תרבות פנאי כשיש מצב מתוח. הם יושבים מקורקעים למסך".

שר שלום מציג את העסק שלו כאלטרנטיבה לתיירות הקלאסית. "יש כאן מטרייה רחבה של פעילויות - גלישת חולות בדיונות, תצפיות כוכבים עם טלסקופים, ספארי לילה שהוא כמו לצפות בסרט של ה-BBC וטיול ג'יפים. הקיץ הוא העונה היותר טובה, כי מזג האוויר בלילה הוא נהדר, אפילו צריך חולצה ארוכה".

חם אצלכם בקיץ. מאוד.
"מגיעים אלינו בחמש-שש אחר הצהרים, ויוצאים לפעילויות הערב. בבוקר, כשחם, יוצאים לטיולי ג'יפים במעיינות או שנוסעים עצמאית לאחת מבריכות השחייה באזור. עדיף לא להיות באוהל בשעות היום, אבל זו ממילא לא הכוונה שלנו".

כיום יש ב"הרפתקה במדבר" 15 אוהלים, וצוות קבוע של 4-5 עובדים. בתקופות השיא הצוות מגיע עד ל-30 איש. "זה מין אקורדיון", מסביר שר שלום. "באים לעבוד פה סטודנטים ונערים מהיישובים הסמוכים, וזה חלק מהתמיכה שלנו בפריפריה הרחוקה. התיירות הכפרית מאוד תומכת בכלכלה המקומית, וגם עושה יח"צ לאזור שפחות מכירים. אנחנו צורכים המון שירותי לוויין - ממדריכי האטרקציות ועד ספק האוכל שגר במושב לידי. זה משפיע על הכלכלה ברת הקיימא.

"הסטיגמה שיש לציבור על הנגב היא שזה מקום של עיירות פיתוח, ושלא נעים להיות בו בהכרח. אחרי שמבקרים אצלנו, מגלים שזה יעד אטרקטיבי. לפעילות שלנו יש חשיבות לאומית. לנשום אוויר מדבר זה גם לשחרר לחצים. פעמיים בחודש אני עולה למרכז, ובכל פעם זה נראה לי יותר גרוע - העומסים בכבישים, הלחצים, הבניינים, תרשים הזרימה היומי הוא בתוך קוביות.

"ככל שאורח החיים יהיה יותר דיגיטלי, טכנולוגי, אורבני ואינטנסיבי - לציבור יהיה יותר צורך לעשות את הריאקציה, לבוא ולראות כלום מסביב, להסתכל על המרחבים, להיות בשקט ולשבת ליד המדורה. בסוף כולנו באנו מהטבע, ואנחנו צריכים את הטבע בתוכנו - בתנאים הכי נוחים שאפשר".

מי המתחרים שלך?
"אני צריך להתמודד עם ים המלח ומצפה רמון, שהם יותר אטרקטיביים מאיתנו בעיני התיירים מחו"ל, וגם מציעים נוף יותר דרמטי. אבל בכל פעם שאנחנו מארחים אותם פה אנחנו מקבלים פידבקים מדהימים, בגלל שמדובר בחוויה יותר אינטימית. בזמן הקורונה תרגמתי את האתר שלנו לשש שפות שונות כדי שביום שהשמיים באמת ייפתחו, החו"לניקים יבואו אלינו".

מה אתה יודע כעצמאי שלא ידעת קודם?
"מי שיצירתי, שיהיה עצמאי - אותי זה הפתיע עד כמה זה כך. למדתי גם שהשקעות נכונות מחזירות עצמן ביג טיים. מבחינתי, ברגע שלקוח סגר עסקה, אני מתייחס אליו כאל המשווק הבא שלי. זה המוניטין שאתה צובר לאורך זמן, ולא לשנתיים-שלוש קדימה".

איזו טעות עשית בדרך?
"לקח לי זמן להסתכל על דברים ברמה השנתית ולא ברמה החודשית, ולעבוד נכון תזרימית. השנה האתגר היה כפול שבעתיים - חוץ מהעונתיות היו גם סגרים ומבצע בעזה, כספים גדולים נעצרו בבת אחת. צריך הרבה אוויר בריאות בשביל זה".

איך אתה רואה את העתיד של העסק?
"האתר שלי ארעי, ולא מוסדר בקרקע. אנחנו עובדים על הסדרה של היתר מיוחד, ואני מקווה שנגיע לרגע הזה בקרוב. אני רוצה שיגיעו גם מחו"ל ושיהיו אירועים עסקיים, ולהיות בתפוסות גבוהות".

אם העסק יגדל, תאבד את האינטימיות שדיברת עליה.
"זו שאלה שאני עוד בוחן אותה: אירועים וחתונות של 100-150 איש הם הזדמנות עסקית, אבל עד איפה אני אגדל? צריך למצוא את נקודת האיזון - מתי זה כבר פוגע במותג ובמוניטין של האינטימיות. הייתי רוצה לפצח איך מוכרים פחות בפיקים, ויותר על פני השבוע והשנה עצמה. לשטח את הפיקים זה אתגר גדול".