בכיר לשעבר במערכת הבריאות: "אין אסטרטגיה למערכת הבריאות, והקורונה היא רק סימפטום"

"חשבנו שהקורונה מאחרינו, אבל היא לגמרי לפנינו", אומר פרופ' אודי פרישמן, מומחה למדיניות בריאות וראש חברות הייעוץ קבוצת ד"ר פרישמן ופרש קונספט. "לגמרי אפשרי שנראה גל רביעי של ממש באוקטובר, אחרי שכל המבקרים בחו"ל יחזרו ומסגרות הלימודים יפתחו מחדש. אין לדעת בדיוק מה יקרה, כי אנחנו לא יודעים מספיק על הממשק בין החיסון לווריאנטים, אבל לגמרי ייתכן שנראה גל חדש. אולי הוא לא יהיה עתיר תחלואה קשה ותמותה, אבל בהחלט יפגע בשגרה שלנו". פרישמן רואה בטיפול בקורונה עד היום תסמין למצב מערכת הבריאות. "הכל פוליטי והכל פופוליסטי", הוא אומר.

פרישמן מילא תפקידים שונים ומגוונים במערכת הבריאות. הוא היה סגן מנהל בית החולים אסותא, מנהל אגף הבריאות בחברת הפניקס, מנכ"ל "לאומית לעתיד" - מינהלת הביטוח המשלים של קופ"ח לאומית ויועץ לשר הבריאות. בשנים האחרונות הוא משמש כנביא זעם של מה שהוא מגדיר חוסר האסטרטגיה של משרד הבריאות.

לדברי פרישמן, רק פעם אחת בהיסטוריה נעשתה תוכנית אסטרטגית למערכת הבריאות. "זה היה חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שיזם והוציא לפועל חיים רמון. בתקופה זו למדתי ששינויים יכולים לחולל רק שרים שמגיעים מעמדה של כוח, לתוך משרד שהם בחרו להיכנס אליו, במיוחד כדי להוציא לפועל בדיוק את השינוי הזה. רוב השרים שעסקו בבריאות לא בחרו את תיק הבריאות, ומנכ"לי המשרד הם מנהלי בית חולים שהגיעו כדי לעשות סיבוב או לדאוג לאינטרסים של בית החולים שהם", הוא מאשים.

פרישמן מציין כי: "במשך 20 שנה מדינת ישראל לא החליטה איך היא מממנת את מערכת הבריאות. המדינה לא החליטה איך היא מתמודדת עם סוגיית השוויון או אי השוויון במערכת הבריאות. כל יוזמה נתקעה בגלל סוגיית השוויון. זה לא נכון לומר שמערכת הבריאות מורעבת כי אין לה תקציב. יש כסף שמסתובב כפרמיות של ביטוחי הבריאות הפרטיים, והמערכת לא מנצלת את זה, לא נוגעת בזה כי זה "לא שוויוני". 8 מיליארד שקל. כל הכסף הזה מנוצל רק אצל רופאים פרטיים או בבתי החולים הפרטיים. כך נוצר חוסר יעילות במערכת, ונוצר כאוס במערכת".

איך מערכת הבריאות הציבורית יכולה לדעתך לנצל טוב יותר את הביטוחים הפרטיים?
"למשל, יש לנו רופאים בגיל הפרישה, אלה השנים הכי טובות שלהם דווקא. במקום שיזרקו אותם מבית החולים הציבורי כמו שעושים היום, אפשר להגיד להם - תישאר בבית החולים הציבורי, אבל תנתח במימון פרטי. אנחנו נרוויח רופא עתיר ניסיון בתוך הבניין. הוא לא בתפקיד רשמי אבל הוא שם, מייצר הכנסות נוספות עבור איכילוב או שיבא במקום עבור אסותא או המדיקל סנטר. הוא יכול להיות עוד כוח עבודה יועץ".

"לא יכול להיות שכל בית חולים מחליט לבד במה הוא מתמחה"

אבל זו עצה קטנה. לפרישמן רעיונות לרפורמה מקיפה במערכת הבריאות. למשל, הקמה של מערך אשפוז בקהילה, שיתבסס דווקא על הרופאים הטובים ביותר, בהשתתפות צוות בתי החולים. "בבתי החולים צריך לעשות את הרפואה שדורשת מיומנות ועקומת לימוד. כל היתר צריך להיעשות בקהילה. בתקופת הקורונה הסתבר שזה אפשרי. אפשר לטפל בבית, אפשר במלונית. אין תמריץ לכך כל עוד התגמול לבית החולים הוא לפי יום אשפוז. ולמה לא שינו את התמריץ? היעדר חשיבה אסטרטגית. אם היינו נערכים לרפואה בקהילה, כמו שעשו בכמה מדינות אחרות, לא הייתה לנו בעיה עם הקורונה, לא היו חסרות מיטות. אבל אין לנו יכולת לבנות אסטרטגיה, אז אנחנו בונים טלאי על טלאי. וככה זה נראה. היום עושים תוכניות בינוי לבתי חולים".

פרישמן מציע להוסיף למערכת של קופות חולים, בתי חולים ואשפוז בית גם אלמנט נוסף - חדרי מיון בקהילה. שם אפשר יהיה לקלוט אנשים במצב שהוא דחוף, אבל לא מורכב, ולכוון אותם לטיפול מיידי או המשך טיפול בבית. "חולה עם קלקול קיבה או דלקת ריאות שצריך יום אנטיביוטיקה, לא צריך לאשפז אותו בבית חולים ציבורי". חדרי המיון האלה יכולים להכיל גם מרפואת לאשפוז יום או אפילו לפרוצדורות כירורגיות לא מורכבות, שאינן דורשות את כל המעטפת של בית חולים ציבורי.

ואותם בתי חולים שכבר לא יעסקו ביומיומי ובאשפוז, יהפכו למרכזי מצויינות והכשרת רופאים כל אחד בתחומו. "היום כל בית חולים פותח מרכז השתלות. בשביל מה? זה נעשה בגלל שיקולי אגו, ויוצר כפילויות ובזבוז, ומחסור בתחומים אחרים. לא יכול להיות שכל בית חולים מחליט לבד במה הוא מתמחה".

גם המחסור ברופאים נובע לדעת פרישמן מחשיבה קצרת טווח. "לפני 15-20 שנה הגילדות הרפואיות היו כל כך חזקות שהן חסמו כל ניסיון להגדיל את כמות הרופאים. כשהייתי עוזר שר הבריאות, אחד הדברים שהתמודדנו איתם היה מחסור במרדימים. ההצעה שלי הייתה לקחת פרמדיקים שהשתחררו מהצבא, שעברו הכשרה וצברו ניסיון ברפואת חירום, ולהעביר אותם הכשרה כעוזרי מרדימים, לא את כל התואר הארוך ברפואה, אבל שיוכלו להוריד קצת את העומס. לא הצלחנו להעביר את זה בקרב המרדימים, שחששו ליוקרה של המקצוע שלהם, למרות שהיה אמור להיות הבדל ברור בין התפקידים. והיום הם חווים את המחסור על בשרם".

ועדת גרמן בראשות שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, שביקשה להגביל את הרפואה הפרטית, היא לא דוגמא טובה לחשיבה אסטרטגית, לדעת פרישמן. "הם עשו יותר נזק מתועלת. קודם כל, היא עצרה את תיירות המרפא, שהייתה מוקד הכנסה טוב לבתי החולים הציבוריים, בטענה של שוויון - זה הזוי, זה כסף מתנה. הדבר השני הוא המלחמה שלה בביטוחים הפרטיים. למעשה, בתי החולים הפרטיים נמצאים היום בבעלות של קופות החולים, והן גם מעבירות לשם את רוב המטופלים ומשלמות עליהן, כלומר המערכת הפרטית הפכה ציבורית. זה אומר מצד אחד שיותר אנשים יכולים לקבל טיפול באסותא, אבל גם שהכסף הפרטי שהם היו מוכנים לשלם, לא נכנס למערכת. אבל טוב או לא טוב - זה בעיקר היה מהלך לא מתוכנן. נכון יותר היה ליצור אינטגרציה בין הפרטי לציבורי גם בבתי החולים הפרטיים וגם בציבוריים. זה היה מקל על מימון המערכת, ואם עושים את זה נכון - בלי לפגוע בשוויון.

"גם היום בתי החולים הציבוריים גובה מהאדם הפרטי כסף. אם אתה רוצה אביזר מאוד יקר, תשלם עליו אלפי שקלים ויותר, כבר ראיתי חשבוניות של 80 אלף שקל. ומשרד הבריאות יכתוב להם מכתב יפה ולא באמת יעשה עם זה כלום. אז יש שוויון או אין שוויון?"

על פי החוק זה אסור?
אין ממש חוק. יש אוסף של מכתבים והנחיות".

יש שיאמרו שאתה פועל מתוך האינטרס הנוכחי שלך כיועץ לחברות הביטוח.
"אני לא רוצה כלום. לי אישית אין כוונה לחזור לשירות הציבורי, אני לא מחפש תפקיד, לא מנכ"ל ולא דירקטור ולא כלום. וכל מה שאני אומר, כל מה שאני כותב - רק לשפר את מערכת הבריאות".