המגפה חוזרת: הנה אחד מהנזקים הלא מדוברים של הקורונה

השהות הרציפה בבית חושפת את ילדי הגיל הרך לסביבה רוויית מתחים ולחץ שעלולה לפגוע בהתפתחות התקינה שלהם דווקא בשנים הקריטיות ביותר, ולהסב נזק בטווח הארוך

חוויית ההתייתמות בזמן הילדות היא חוויה קשה / צילום: Shutterstock
חוויית ההתייתמות בזמן הילדות היא חוויה קשה / צילום: Shutterstock

עם התעוררות הקורונה ושליחתם של אלפי תלמידים לבידוד מתחילים ההימורים: מתי יסגרו את מסגרות החינוך לקיץ, ולכמה זמן? נדמה שהתגובה הכמעט אוטומטית לאיומים שפוקדים אותנו לאחרונה - בין שמדובר בקורונה ובין באיום ביטחוני - היא סגירת מסגרות החינוך. רבות דובר על הנזקים שמהם סובלים ילדי בית הספר, אך דומה שילדי הגיל הרך, שאינם נדרשים "להספיק חומר" בפעוטונים ובגנים, נשכחו. ברור שהמשק סובל מכך שהורים אינם יכולים לעבוד כרגיל כאשר הם מטפלים בילדיהם בבית, אבל השאלה האם אותם הורים פנויים רגשית לתת מענה לכלל הצרכים של ילדיהם הוזנחה.

על פי נתונים שנאספו במרכז טאוב בזמן סגרי הקורונה במסגרת היוזמה לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, התשובה לכך שלילית. סביר שמרבית הילדים הצעירים לא יישארו לבד בבית, אך כלל לא בטוח שלהורים, שיוצאו לחל"ת או יעברו לעבוד מהבית בזמן הסגר, תהיה פניות רגשית כדי לייצר את הסביבה הדרושה להתפתחותם. למעשה, סביר הרבה יותר שהילדים יעבירו את הזמן בבית לצד הורים מותשים ועצבניים, הסובלים מחוסר שינה ואולי אף מתסמיני דיכאון. סביבה שכזו עלולה לפגוע בהתפתחות התקינה של הילדים ולהזיק להם בטווח הארוך, והנזק המצטבר הזה יכול להפוך לבעיה לאומית.

לסקר שערך מרכז טאוב בשלושת הסגרים השיבו בכל פעם מעל אלף הורים לילדים בגילי 0-7. המשיבים העידו שחוו במהלך הסגרים דיכאון, חרדה, חוסר תיאבון ועוד קשיים. כך למשל, למעלה משליש מההורים דיווחו כי הרגישו מיואשים בכל יום או כמעט בכל יום בשבוע שקדם לסקר, למעלה ממחצית חוו דיכאון במידה כלשהי וכ-60% מהם הרגישו תשישות בכל יום.

השהות הרציפה בבית חושפת את הילדים לסביבה רוויית מתחים ולחץ 

לשם השוואה לזמני שגרה, בסקר החברתי שערכה הלמ"ס בשנת 2017 למעלה מ-70% מההורים לילדים בני 0-5 דיווחו כי בשבועיים שחלפו לא הרגישו כלל דיכאון, חוסר תקווה או מצב רוח רע, ורק שליש מהם חוו קושי בשינה, לעומת שיעור כפול של הורים שחוו קשיי שינה בסקרים שנערכו בזמן סגרי הקורונה. יתרה מזו, רוב המשיבים לסקר, יהודים וערבים, הם בעלי תואר אקדמי, ועל סמך הספרות המחקרית אפשר להניח שבקרב הורים שהשכלתם נמוכה יותר התמונה קשה אף יותר. חשוב לציין, כי הקשיים שחוו ההורים נבעו ממגוון גורמים שרובם אינם תוצאה ישירה של הימצאות הילדים בבית. אך סביר להניח שזו לא הוסיפה לרווחתם הנפשית.

עדות לכך ניתן למצוא בתשובות הורים יהודים לסקר שערכנו במרכז האקדמי רופין בזמן מבצע "שומר החומות". השווינו בין דיווחי הורים בישובים בהם היו אזעקות בודדות לאורך התקופה ומסגרות החינוך לגיל הרך נותרו פתוחות, לדיווחי הורים בישובים עם אותה כמות אזעקות ומסגרות חינוך סגורות. מהנתונים עולה שנוכחות הילדים בבית לא הרגיעה את ההורים אלא להפך - רמות הכעס וההתשה של ההורים היו גבוהות יותר ביישובים שבהם מערכת החינוך נסגרה. כמחצית מההורים שילדיהם שהו בבית כעסו או צעקו עליהם כמעט כל יום - כמעט כפול מהשיעור ביישובים שבהם מסגרות החינוך נותרו פתוחות.

נראה כי השהות הרציפה בבית חושפת את ילדי הגיל הרך לסביבה רוויית מתחים ולחץ שעלולה לפגוע בהתפתחות התקינה שלהם דווקא בשנים הקריטיות ביותר, ובכך גם להסב נזק בטווח הארוך. אם נוסיף לכל אלה את שיבוש הרגלי התזונה, זמני המסך הממושכים והיעדרו של סדר יום קבוע, נקבל השפעה שלילית מצטברת על בריאותם הפיזית והנפשית של הילדים, שתוצאותיה ילוו אותם שנים קדימה. חשוב שהיבטים בריאותיים אלו ייכללו במערך ההחלטות של משרדי הממשלה. מעבר לכך, בפעם הבאה שמחליטים על סגירה חלקית או מלאה של המסגרות, לפני שבונים מערכי שיעור בזום לילדי הגן חשוב להשקיע בבניית מערך תמיכה וייעוץ מסיבי להוריהם.

ד"ר כרמל בלנק היא חוקרת ביוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך וחברת הסגל האקדמי במכללה האקדמית רופין; ד"ר יעל נבון היא חוקרת ביוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך

צרו איתנו קשר *5988