מדינת ישראל טרם הכריעה מה יהיה עתידו של החינוך המקצועי

בעוד שמדינות העולם עסוקות בהתאמת מערכות החינוך וההשכלה לשוק העבודה, בישראל עסוקים בשאלות מבניות של אחריות וסמכות

החינוך המקצועי בישראל, בהבדל ממעמדו במדינות רבות, נתפס כחינוך לשכבות החלשות / צילום: Shutterstock, industryviews
החינוך המקצועי בישראל, בהבדל ממעמדו במדינות רבות, נתפס כחינוך לשכבות החלשות / צילום: Shutterstock, industryviews

בזמן שהמדינה טרם הכריעה מה מקומו של החינוך המקצועי, בתי הספר המקצועיים התמחו בהקניית כישורים טכניים הנדרשים לשוק העבודה, במטרה להכשיר את הבוגרים להשתלבות מידית במקצועות נדרשים. לעומתם, בתי ספר תיכון "רגילים" מכוונים לרוב למסלול של השכלה גבוהה.

בעוד שמדינות העולם עסוקות בהתאמת מערכות החינוך וההשכלה לשוק העבודה, בישראל עסוקים בשאלות מבניות של אחריות וסמכות. מאז הקמתה של ישראל, ובייחוד במהלך שני העשורים האחרונים, גדל מספר משרדי הממשלה באופן משמעותי וחריג בהשוואה למדינות בעלות סדר גודל דומה.

ריבוי המשרדים מסרבל את תהליכי קבלת החלטות, מביא לבזבוז כספי ציבור, ומתמרץ העברת תחומי מדיניות ממשרד למשרד באופן שפוגע ביציבות ובטיפול בנושאים באופן רציף. מאז 2003 תחומי העבודה והרווחה, התעשייה, המסחר והתעסוקה מתפצלים ומתמזגים בין המשרדים.

עם כינון הממשלה ולאור ההסכמים הקואליציוניים, עומדת על הפרק סוגיית פיצול זרוע העבודה בין משרד הכלכלה למשרד הרווחה. בזמן שהאגף האמון על ההכשרה המקצועית של מבוגרים צפוי לעבור למשרד הכלכלה ולהתאחד עם כל הגופים העוסקים בתעסוקה, דווקא בתי הספר המקצועיים עתידים לעבור למשרד הרווחה.

לא שאלה מבנית, אלא מהותית

סוגיית הפיצול של זרוע העבודה ותחומיה מסעירה בימים אלו את נציגי התעשייה, המגזר הציבורי וגופי ההכשרה לעניין עתיד החינוך המקצועי בישראל. השאלה אינה שאלה מבנית, אלה שאלה מהותית. החינוך המקצועי בישראל, בהבדל ממעמדו במדינות רבות, נתפס כחינוך לשכבות החלשות, שיועד לתלמידים שלא הצליחו להשתלב בחינוך העיוני. ניתוק החינוך המקצועי ממערכת הכשרה ותעסוקה רלוונטית, עלול להוביל לפגיעה גדולה יותר בדימוי הציבורי, בתיוג הלומדים כאוכלוסייה חלשה ונתמכת רווחה ותמקם את החינוך המקצועי בחינוך מסליל.

הדרך להימנע מהסללה תמונה במנגנוניים רוחביים, כדוגמת מדינות מערביות רבות, בהן ההכשרות מוסדרות במסגרת מערך אקרדיטציה לאומי, המאפשר מעבר בין רמות ומסלולים ומגביר את השקיפות. פיתוח מנגנוני מבחנים ותעודות הכרה בידע המקצועי שנרכש במקומות ההכשרה, מסייעים מאד למיצוב וההתפתחות המקצועית של התלמיד. מרבית ההכשרות נעשות בשיטה הדואלית, שילוב לימודים עיוניים בבית ספר מקצועי לצד הכשרה במקום העבודה.

השאלה הגדולה שצריכה להיות בבסיס ההחלטה של מקבלי ההחלטות, כיצד כל הגורמים הרלוונטיים לחינוך טכנולוגי והכשרה מקצועית עובדים בשיתוף פעולה הדוק ביניהם? כיצד יוצרים מנגנונים של שותפות על משרדית, שיאפשרו ממשקים יעלים עם מעסיקים? בארצות רבות, פועל גוף לאומי סטטוטורי כרגולטור של החינוך הטכנולוגי. למעשה, ישנו מנגנון מוסדר לשיתוף פעולה בין בעלי העניין השונים בכל מה שקשור להכשרות מקצועיות ולהתפתחות מקצועית: מעסיקים, איגודי עובדים, גורמי משק ותעשייה, ממשלה וגורמים מקצועיים. שילוב המעסיקים בעיצוב מערכת ההכשרה המקצועית, הופכת אותה לרלוונטית ומובילה להתאמה בין מערכת ההכשרה לצרכי שוק העבודה.

הניסיון העולמי מורה כי למערכת חינוך טכנולוגי המושרשת היטב ומחוברת לצרכי השטח, יש השפעה ניכרת על הצמיחה הכלכלית ועל אפשרויות המוביליות החברתית ושינוי משוואת ההזדמנויות. ממשלת שינוי או ממשלת שיבוש- הזדמנות לקדם את המערכת עוד צעד לכיוון מודל המדינות המפותחות.

הכותבת היא מנכ"לית מומנטום, מנוע הצמיחה של מקצועות הרכב בישראל