יתומים תבעו את הוריהם המאמצים. לטובת מי הכריע בית המשפט?

ארבעה יתומים, שהוריהם נהרגו בשנת 2001 באסון ורסאי, הגישו תביעה נגד הוריהם המאמצים בשל שימוש בלתי חוקי ברכושם • השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט: זכותם של ההורים ליהנות מהרכוש השייך לילדים לעומת החובה לשמור עליו עבורם בנפרד

בית המשפט שדן בתביעת היתומים קבע כי הצדק עימם / צילום: Shutterstock, New Africa
בית המשפט שדן בתביעת היתומים קבע כי הצדק עימם / צילום: Shutterstock, New Africa

בין סיפורי החיים המזעזעים הנגללים במסגרת פסקי הדין של בתי המשפט לענייני משפחה, נמצא גם סיפורם של ארבעה יתומים, אשר הוריהם נהרגו בשנת 2001 באסון ורסאי.

היתומים, אשר גילם באותה עת נע בין פעוטה בת שנה לילדה בת 11, עברו לתקופה קצרה למשמורת של אחות האב, אולם זו התקשתה לטפל בהם בנוסף לילדיה הביולוגיים. מאוחר יותר עברו היתומים לחזקת אחותה של האם ובעלה, אשר היו חשוכי ילדים, והללו אף אימצו אותם באופן חוקי בשנת 2005.

למרבה הזוועה, התברר בדיעבד כי הילדים האומללים לא זכו להגיע למנוחה ולנחלה גם בשלב זה, לאחר שבשנת 2012, דודם, שהוא גם האב המאמץ, הורשע בביצוע מעשים מגונים בתובעים 1 ו-3, ונגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל, בנוסף למאסר על-תנאי ופיצוי כספי. בשנת 2016, לאור מעשיו של האב ולבקשת היתומים, הורה בית המשפט על ביטול האימוץ.

כעת הגישו היתומים תביעה כספית נגד ההורים המאמצים בשל שימוש בלתי חוקי ברכושם. מתברר כי לאחר האסון, היתומים עברו להתגורר עם ההורים המאמצים בדירתם הצפופה, שבה שני חדרי שינה בלבד ותנאים "כמעט בלתי אנושיים" למגוריהם. בעקבות דברים אלה, ביוזמת האפוטרופוס שמונה ליתומים טרם אימוצם, בית המשפט אישר להורים המאמצים לעשות שימוש בכספי היתומים לרכישת דירת חמישה חדרים, ובה התגוררו ההורים המאמצים עם היתומים לאורך השנים.

לטענת היתומים, רק לאחר ביטול האימוץ נודע להם כי דירת המגורים נרכשה על חשבונם ושייכת להם, והם טענו כי נוצלו על-ידי ההורים המאמצים לצורך רווחתם הכלכלית. ההורים המאמצים לא זאת בלבד שחיו על חשבונם בדירה המרווחת, אלא שכל יתום, בהגיעו לגיל 18, נדרש על-ידי ההורים המאמצים לשלם להם סך של 10,000 שקל עבור הוצאות. בנוסף טענו היתומים כי ההורים המאמצים נהנו מכל הקצבאות והתגמולים ששולמו עבור היתומים, והגיעו לידיהם במקום ליתומים עצמם.

השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה זכותם של ההורים ליהנות מהרכוש השייך לילדים לעומת חובתם לשמור עליו עבורם בנפרד. בהליכים שנוהלו בזמנו בבית המשפט בעניין רכישת דירת הקטינים, עלתה השאלה מה יעלה בגורל שכר הדירה, שההורים מקבלים עבור השכרת דירתם הקטנה, לאחר שהם עברו להתגורר בדירה ששייכת ליתומים כדי לטפל בהם. האפוטרופוס טען כי ההורים חייבים לשמור את הכספים בחשבון חיסכון נפרד עבור היתומים, ואילו ההורים המאמצים טענו כי מאחר שהם כעת הורי הקטינים והאפוטרופוסים שלהם גם מבחינה פורמלית, הרי שהדבר נתון לשיקול-דעתם הבלעדי. התיק בבית המשפט נסגר בשעתו מבלי שנושא זה הוכרע.

בית המשפט שדן כעת בתביעת היתומים קבע כי הצדק עימם. הורים, בין אם מאמצים ובין אם ביולוגיים, חייבים על-פי החוק לשמור על רכוש הקטינים בנפרד, ואינם רשאים לעשות בו שימוש ללא קבלת היתר מפורש מבית המשפט. לאור זאת, הייתה זאת חובתם של ההורים לדאוג לקבל את אישורו של בית המשפט מראש לקחת את כספי השכרת הדירה לכיסם, ומאחר שלא עשו כן, הם חייבים לפצותם.

לגבי הקצבאות, לעומת זאת, החוק מתיר להורים להשתמש בהכנסות של קטין לצרכיו או לצורכי המשפחה, במובחן מרכושו, ולכן ההורים אינם חייבים בגין רכיב זה.

על-פי אותו היגיון, בית המשפט הסכים לבקשת ההורים לקזז מסכום החוב כספים שהם הוציאו עבור שיפוץ דירת היתומים, שכן יש בכך השקעה ברכוש הקטין, שההורים אינם מחויבים בה על-פי חוק, אך דחה את טענתם כי יש לקזז גם הוצאות שוטפות שהוציאו על גידול היתומים והטיפול בהם, מאחר שזהו חלק מחובתם כהורים.

 עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה