דווקא מדינת הרווחה היא הפתרון לאתגר החרדי

ביטול הסבסוד במעונות יום לילדי אברכים עליו הכריז שר האוצר ליברמן, גרם למבוכה במחנה המרכז-שמאל. חלק מהחברים בו הכריזו על תמיכה במהלך, ועל הצורך הדחוף לעודד יציאת חרדים לעבודה כדי להציל את הכלכלה הישראלית. אחרים דווקא גינו אותו, וטענו שילדים לא צריכים לשלם את מחיר החלטות הוריהם, ושאסור לקצץ בשירותים חברתיים בכלל, ובשירותי חינוך בפרט.

בנוסף למחלוקות האידיאולוגיות המוכרות בין גישה ליברלית יותר לגישה סוציאליסטית יותר, הדיון הנוכחי הציף מבוכה שקיימת אפילו בקרב סוציאל-דמוקרטים אדוקים, סביב השאלה - האם האבטלה הגבוהה מרצון ושיעורי הילודה הגבוהים שמאפיינים את החברה החרדית, מאיימים על המשך קיומה של מדינת הרווחה הישראלית? אנחנו מבקשים לטעון, שלא רק שהתשובה לשאלה הזאת שלילית, אלא שהמפתח להתמודדות עם האתגרים שנובעים מאורח החיים החרדי טמון דווקא בהרחבה מושכלת של מנגנוני הרווחה הציבוריים, ולא בצמצומם.

כפי שניתן יהיה לראות בהרחבה במאמר בנושא שיתפרסם בגיליון הקרוב של "תלם - כתב עת לשמאל ישראלי", הדיון הציבורי בישראל מתבסס במידה רבה על ההנחה שמדינת הרווחה מעצבת את אורחות חייו של הציבור החרדי. על פי תפיסה זו, הקצבאות והשירותים שמהם נהנים החרדים מעודדים אי-השתתפות בשוק העבודה מחד גיסא ושיעור ילודה גבוה מאידך גיסא, ומתפקדים כעין מנגנון להשמדה עצמית: ככל ששיעור החרדים העובדים יורד ומספר הילדים החרדים עולה, כך מתקשה מערך הקצבאות לספק מענה לצורכי הציבור.

על ההנחה הזאת ניתן לערער. ראשית, אומדנים לא רשמיים מעריכים את פריון הנשים החרדיות בארה"ב במספר דומה לזה של הנשים החרדיות בישראל, העומד על כ-6.6 ילדים לאישה. שנית, מחקר שפרסם הביטוח הלאומי טוען שהקיצוצים בקצבאות הילדים שביצע נתניהו בשנת 2003 השפיעו במידה מועטה מאוד על הפריון בחברה החרדית. גם מידת ההשפעה השלילית שיש לקצבאות ולשירותים על שיעור התעסוקה בחברה החרדית אינה ברורה. מחקר של בנק ישראל שפורסם בשנים האחרונות טוען שלאותם קיצוצים בקצבאות הילדים לפני שני עשורים הייתה השפעה אפסית על התעסוקה בחברה החרדית.

למה בכל זאת יש השפעה על שיעור התעסוקה אצל חרדים? על פי חוקרי הכלכלן הראשי באוצר - לביטול הטבות מגזריות ייחודיות כמו סבסוד מעונות יום לילדי אברכים. ובכל זאת, ביטול חד צדדי של ההטבות הללו הוא טעות. מעבר לפגיעה הפוטנציאלית החמורה בילדים, שאינם אחראים לבחירות הוריהם, ולבעייתיות בהפקרת משפחות חרדיות לתמיכת הקהילה - שאמורה להדאיג כל מי שמעוניין בהשתלבות חרדים בחברה ובתעסוקה -הצעד הזה הוא פשוט חסר תוחלת. בדיוק כמו הצעד הדומה שבוצע בשנת 2013 ובוטל בשנת 2015, הוא יבוטל ברגע שאחת המפלגות החרדיות תהווה חלק מהממשלה.

לעומת זאת, אפשר להשיג אפקט חיובי דומה על ידי צעד הפוך -סבסוד מעונות יום לכולם. ברגע שהשירות הזה יינתן בחינם או בסבסוד משמעותי לכל האוכלוסייה בארץ, גברים חרדים לא יפסידו דבר מבחינה כלכלית כשישתלבו בשוק העבודה. כתוצאה מכך יגדל הפער בין ההכנסה שלהם במצב של אי-עבודה ובין ההכנסה שלהם במצב של עבודה - ואיתו גם הכדאיות הכלכלית לצאת לעבוד. צעד חשוב נוסף להגדלת התמריצים להשתלבות בשוק העבודה הוא הרחבת ההשקעה בשיפור איכות התעסוקה המוצעת לגברים חרדים בשוק העבודה. ככל שהשכר ששוק העבודה מציע גבוה יותר, כך עולה המחיר של חוסר ההשתלבות.

מי שמבקש לחשוב ברצינות על שינוי מצבה של החברה החרדית חייב להביא בחשבון את הלקח שנלמד בעשור האחרון: מלחמה חזיתית בחברה החרדית היא קשה מאוד מבחינה פוליטית, בלתי-יעילה בטווח הבינוני והארוך, ועלולה להרחיק את החרדים מהשתלבות בחברה. יתרה מכך, פגיעה גורפת במדינת הרווחה מסבה נזקים כבדים לחברה הישראלית כולה.

בניגוד לנהוג לחשוב, דווקא בהרחבה של מדינת הרווחה הישראלית - הגדלת סל השירותים האוניברסליים, הלאמה הדרגתית של מערכת החינוך החרדית והשקעה אקטיבית בשוק העבודה - טמון הפתרון לכמה מהאתגרים הכלכליים שהציבור החרדי מציב בפני החברה הישראלית.

אביעד הומינר-רוזנבלום הוא מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון

יערה מן היא מנהלת תחום כלכלה וחברה בקרן