האח הגדול, פייק ניוז והמאגר הפיננסי

ההצהרות שמפרסם בנק ישראל על בסיס הדוח בנושא יישום הוראות חוק נתוני אשראי מדגישות מגמות חיוביות באשר ליעילותו של המאגר בהשגת מטרות החוק, אולם הנתונים מהדוח מספקים תמונה שונה • מאגר נתוני אשראי במקרה הטוב לא השיג את מטרות החוק, ובמקרה הרע העמיק את שורשיה של תעשיית הלוואות מפוקפקת ומסוכנת

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: דוברות בנק ישראל
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: דוברות בנק ישראל

בימים שבהם "האח הגדול" היא סידרת ריאליטי, והמושג "פייק ניוז" מתקשר לרשתות חברתיות ולפוליטיקה פופוליסטית, לא טבעי לקשור את המושגים הללו למאגר נתוני האשראי שמנהל בנק ישראל. אולם ראוי להזכיר שהמושג האח הגדול נטבע בראש ובראשונה בספר מ-1984 על ידי גורג' אורוול וכדי להזהיר מעוצמה גדולה מדי של המדינה. האח הגדול הוא פארפרזה על "האבא הגדול" יוסף סטלין.

אחד הרוצחים הגדולים בתולדות האנושות. הספר נכתב כאזהרה ולא כנבואה. גם הפייק ניוז, הוא מנגנון שיטתי של הבניית תודעה ציבורית שנעשה על ידי ובשליחות, המדינה. דוח בנק ישראל השנתי בנושא יישום הוראות חוק נתוני אשראי מלמד כי המאגר הוא כלי להכשרת תעשיית הלוואות מסוכנת שנמכר לנו עם הרבה פייק ניוז.

שלוש מטרות עומדות במרכזו של חוק שירות נתוני אשראי משנת 2016: הגברת התחרות בשוק האשראי הקמעונאי; צמצום ההפליה במתן אשראי, והפערים הכלכליים והרחבת הנגישות לאשראי. ההצהרות שמפרסם בנק ישראל על בסיס הדוח בנושא יישום הוראות חוק נתוני אשראי מדגישות את המגמות חיוביות באשר ליעילותו של המאגר בהשגת מטרות החוק, אולם הנתונים מהדוח מספקים תמונה שונה.

מבחינת התחרות, שוק האשראי נותר ריכוזי על אף הקמת המאגר. כפי שעולה מהדוח, עיקר האשראי הקמעונאי מגיע מתאגידים בנקאיים (כ-84%). כמו כן, העלייה ברמת התחרות עשויה להתבטא במעבר בין תאגידים בנקאיים, אולם, בין מרץ 2018 לספטמבר 2020 לא חלה מגמת עלייה בניוד החשבונות. מבחינת מחיר האשראי, הירידה בשיעורי הריבית אכן מסמנת מגמה חיובית, אך כפי שצוין בדוח הירידה מתרחשת על רקע ירידה בביקוש לאשראי בנקאי. מעבר לכך, בקרב גופים חוץ-בנקאיים, אשר על פי הדוח בולטים יותר במתן אשראי לאזרחים המתגוררים ביישובים שמדורגים במעמד חברתי-כלכלי נמוך, חלה עלייה בשיעורי הריבית.

בנוסף, החוק מחטיא את המטרה של צמצום הפערים הכלכליים. הדוח מעלה כי פרמיית הלקוח השבוי (המחיר העודף שמשלמים לקוחות אשר מנהלים חשבון עו"ש אחד בלבד ביחס ללקוחות לא בלעדיים) בטרם הקמת המאגר הייתה גבוהה במיוחד בקרב לקוחות ממעמד סוציו אקונומי בינוני ונמוך, לאחר הקמת המאגר פרמיה זו נותרה גבוהה בקרב האשכול נמוך.

בנוסף, ישנו אחוז לא מבוטל של אזרחים שיש להם דירוג אשראי נמוך (22% בדירוג נמוך- נמוך מאוד וסביר) או שאין להם דירוג אשראי בכלל (10% מכלל הלקוחות שבמאגר), ולכן עבורם האשראי יתייקר או שיפנו למקורות מימון בשוק השחור, מה שיחריף את עומק החוב שלהם ובוודאי יחטיא את מטרת החוק. לגבי המטרה למנוע אפליה במתן אשראי, מכיוון שדירוג הלקוחות על ידי הלשכות נעשה ללא שקיפות לגבי הפרמטרים ומשקלם בדירוג, וסמכויות האכיפה בפועל של הרגולטור ביחס לתהליך הדירוג הן עמומות, ניתן להעריך כי לא חל שיפור בהקשר זה.

לגבי הרחבת היצע האשראי, הנתונים מלמדים כי הוא התרחב דווקא בקרב גופים מוסדיים, אשר לפי הדוח בולטים יותר במתן אשראי למי שגרים ביישובים בדירוג גבוה. כלומר, אם יש תחרות, היא לא על החלשים.

סך ההלוואות עלה מ-1.2 מיליארד ב-2019 ל-1.8 מיליארד ב-2020, עלייה של 50%. הגידול בהיצע האשראי שניתן על ידי גופים חוץ-בנקאיים מתרחש על אף שמספר דוחות האשראי שהונפקו עבור חברות כרטיסי אשראי, ובייחוד גופים מוסדיים ומוסדרים הוא נמוך באופן משמעותי ממספר הדוחות שהונפקו עבור בנקים. כלומר גם לאחר הקמת המאגר הם ממשיכים לספק אשראי באופן לא אחראי וללא התייחסות ליכולות של הלקוח לפרוע את חובו.

המשמעות העקיפה של הרחבת היצע האשראי, היא בינוי שוק הלוואות בלתי מרוסן בו פועלות חברות המציעות שירותים של מחיקת מידע מהמאגר, שיפור דירוג האשראי, ותיווך בין מלווים ולווים פוטנציאליים ועוד. את התרחבותו של שוק זה ניתן לראות על פי הגידול החד בשיעור מיופה הכוח שהזמינו לפחות דוח אחד מהמערכת בשנת 2020, שעלה עלה מכ-18% לכ-48%, ומספר הדוחות שהוזמנו במשך השנה, שגדל פי כמעט 19 בהשוואה לשנה הקודמת.

הניסיון ממדינות אחרות מלמד כי חברות אלו מנצלות את פערי הידע של צרכנים, בעיקר המוחלשים, לשיווק מניפולטיבי ולפעמים תוך הטעיה של הצרכן לגבי נחיצותם של השירותים והמוצרים הנמכרים להם. חלק מהחברות הללו מעודדות שיטה של קידום אשראי על פי היצע ולא על פי ביקוש, מה שהוביל להרחבה בלתי מרוסנת של שוק ההלוואות.

מעבר להתייחסות בדוח לעניין תרומת המאגר להשגת מטרות החוק, הדוח גם מדגיש את הפעולות שננקטו על הממונה מאז הקמת המאגר. אולם, הניסיון בפועל מלמד כי בנק ישראל נוקט במדיניות אכיפה מקלה כלפי לשכות האשראי ופעולותיו חלקיות בלבד.

כך למשל, על אף שהחוק מורה על מסירת הדירוג ללקוח לפי בקשתו, חלק מחברות הדירוג אינן עומדות בדרישה זו. המשמעות היא שאין ללקוח דרך לעקוב, להבין ולשפר את התנהגותו הפיננסית. כמו כן, במהלך משבר הקורונה בנק ישראל הסתפק במדיניות הצהרתית שכללה הסכם לא מחייב עם הבנקים על סימון מידע אודות חובות שנוצרו בזמן המשבר, כשבפועל ההחלטה אם וכיצד יושפע מכך הדירוג נותרה בידי לשכות האשראי.

אם פיקוח הדוק יותר על לשכות האשראי היא בקשה מוגזמת, לכל הפחות, נצפה מבנק ישראל לשקיפות בנוגע למחדלים והסיכונים שלהם אנו חשופים בהיותנו חלק מהמאגר.

בשנת 2020 הוטל עיצום כספי על אחת מלשכות האשראי בשל "פגיעה חמורה בפרטיותם של הלקוחות", אולם המקרה לא פורסם לציבור. גם תיקונים מהותיים, כמו התיקון המאפשר ללשכות אשראי לשמור מידע שהתקבל לצורכי ייעוץ פיננסי (ללא מגבלת זמן), ראוי שיפורסם לציבור מראש וייערך לגביו דיון ציבורי מעמיק שכן הוא עלול לפגוע באינטרס הצרכני.

פיקוח הדוק ושמירה על עקרונות דמוקרטיים של שקיפות ואחריות כלפי הצרכנים הם קריטיים במיוחד לאור מספר התלונות הגבוה שהתקבלו מהציבור, מעל 2000, רק בשנת 2020. ממצאי הדוח, אם כן, לא מלמדים על הצלחה מזהירה ביישום מטרות החוק. אפילו רחוק מכך. במקום להנדס תודעה ציבורית, מוטב שבנק ישראל יפקח עיניו ויסתכל על אותן בעיות שלא נפתרו בזכות מערכת נתוני אשראי, וגם על אלו שהיא רק העצימה. הן דרושות טיפול אמיתי ויסודי.

הכותבת היא דוקטורנטית בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וחוקרת בתחום הגנה פיננסית צרכנית

צרו איתנו קשר *5988