הפסד ליצרנים: ישלמו במלואו את הקנס על אי-עמידה בחוק הפיקדון

לא עמדו ביעדי המיחזור וישלמו את הקנס במלואו: בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי על יצרנים ויבואנים של מכלי משקה גדולים לשלם את העיצומים הכספיים ואת דרישות התשלום שהטיל עליהם המשרד להגנת הסביבה, בסך כולל של 48 מיליון שקל, בגין אי-עמידה ביעדי האיסוף והמיחזור. זאת, לאחר שהיצרנים עתרו לבית המשפט בדרישה לבטל את הקנסות שניתנו להם, וטענו כי החישובים שביצע המשרד להגנת הסביבה אינן נכונים.

בפסק דין מפורט שניתן אתמול (ג') קיבל השופט ארנון דראל מבית המשפט המחוזי בירושלים את עמדת המשרד להגנת הסביבה במלואה בכל הנוגע להטלת עיצום כספי ודרישות תשלום על יצרנים ויבואנים של מכלי משקה גדולים.

נוכח החלטת בית המשפט, יידרשו היצרנים והיבואנים, אשר המשרד להגנת הסביבה הטיל עליהם עיצומים כספיים ודרישות תשלום, לשלם למשרד סך כולל של כ-48 מיליון שקל בהתאם להחלטת הממונה. בנוסף, בית המשפט הטיל על היצרנים והיבואנים תשלום הוצאות לטובת המשרד בסך של 30 אלף שקל.

בשנת 2019 הטיל הממונה על חוק הפיקדון במשרד להגנת הסביבה עיצומים כספיים על יצרנים ויבואנים של מכלי משקה גדולים, לאחר שמצא כי לא עמדו ביעדי האיסוף והמיחזור של מכלי משקה גדולים. על החלטה זו הגישו היצרנים והיבואנים ערעור לבית משפט השלום בירושלים, ובנובמבר 2020 התקבל הערעור בחלקו.

פסק הדין בזמנו קבע כי היצרנים והיבואנים אכן לא עמדו ביעדים, אבל יחד עם זאת, על המשרד להגנת הסביבה היה להכיר באופן רטרואקטיבי באיסוף מכלי משקה שבוצע על-ידי חברה קבלנית בשנת 2016, למרות שתאגיד המיחזור אל"ה, המייצג את חברות המשקאות, התקשר ושילם עבור איסוף המכלים רק בשלהי שנת 2017.

על פסק הדין הוגש ערעור מטעם היצרנים והיבואנים, אשר טענו כי עמדו ביעדי האיסוף והמיחזור, וכי יש לבטל כליל את העיצומים הכספיים ואת דרישות התשלום של המשרד להגנת הסביבה.

בתוך כך, המשרד להגנת הסביבה הגיש ערעור שכנגד בגין ההחלטה להכיר בדיעבד בהתקשרות שבוצעה. בפסק הדין שנתן אתמול השופט דראל, התקבלו במלואן טענות המשרד להגנת הסביבה.

בפסק הדין נקבע כי החלטת הממונה ניתנה לאחר בחינה מקיפה של כלל טענות היצרנים והיבואנים ולאחר מתן הנמקה מפורטת, כי גישתו של הממונה לטענות היצרנים והיבואנים ראויה להערכה, וכי אין מקום להתערבות בהחלטתו.

ביחס לטענות היצרנים והיבואנים קבע בית המשפט כי הממונה רשאי ואף נדרש לבצע בקרה משמעותית על דיווחי היצרנים והיבואנים, ורשאי לדחות דיווחים שאינם מבוססים על אסמכתאות מהימנות, לרבות תעודות שקילה, או על יסוד התקשרויות מלאכותיות בדיעבד.

כך כתב השופט: "הפרשנות האחרת (שנטענה על-ידי היצרנים והיבואנים) הופכת את הליך הבדיקה והבקרה שאמור הממונה לעשות כדי לממש את תפקידו לחסר ערך ועקר, שכן משמעות קבלת עמדת המערערות היא שהממונה אינו יכול לדרוש ולקבל את האסמכתאות העומדות ביסוד הדיווחים שנמסרו לו, וכך גם נשללת ממנו האפשרות לבחון את אמיתות הדיווח שנמסר לו.

"איני מקבל את גישתן של המערערות כי הזכות לדרישת 'כל מידע' מוגבלת למצבים שבהם נוכח הממונה לדעת שקיים פגם בדיווח שקיבל או שיש לפניו ראיות מהימנות המביאות אותו למסקנה שהדיווח אינו מדויק. לדידי, הממונה רשאי ואף חייב לבצע כל פעולת בדיקה כדי להבטיח קבלת דיווח אמין ומדויק, והוא אינו מוגבל במצבים שבהם יפעיל את סמכותו וידרוש מסמכים נוספים ובהם תעודות שקילה".

השופט הוסיף: "קבלת גישתן של המערערות מביאה ליצירת מתווה לעריכת עסקאות מלאכותיות, אף לאחר סיום אותה שנה, ומאפשרת לגורם אחד לרכוש לעצמו עמידה, שעמד גורם אחר, בדרישות החוק בדיעבד. גישה כזו אינה יכולה להתקבל. יש בה כדי ליצור מסלול עוקף של עמידה ביעדים שנקבעו, והיא מביאה למעשה לפיתוח 'תעשייה' של רכישת איסוף ומיחזור על-ידי גופים אחרים בדיעבד, על-ידי מי שלא הצליח לעמוד ביעדים".

נזכיר כי לאור כישלונו של מערך האיסוף והמיחזור לעמוד ביעדים אותם הציב הרגולטור, החליטה בחודש דצמבר השרה הקודמת להגנת הסביבה, גילה גמליאל, להטיל פיקדון על בקבוקי משקה גדולים. זאת, לאחר שלאורך שנים התמהמה המשרד להגנת הסביבה ונמנע מלהרחיב את חוק הפיקדון. לאחר עתירת "אדם טבע ודין" לבית המשפט בנושא, הוחלט כי החל מחודש דצמבר השנה, יוכלו הצרכנים להשיב למרכולים ולנקודות איסוף את בקבוקי המשקה הגדולים, ולקבל עבורם את כספי הפיקדון.