ההורים לא הצליחו להסכים על שם הבת. מה קבע בית הדין הרבני?

לא מדובר במחלוקת נדירה, וחוק השמות אף צפה אותה מראש וקבע כי אם ההורים לא מגיעים להסכמה על השם, פשוט יינתנו לילד שני השמות • עם זאת, מאחר שהדיון בנושא התקיים הפעם בביה"ד הרבני, נדרשו הדיינים להיבטים ההלכתיים המורכבים של מתן שם

בית הדין הרבני בתל אביב / צילום: Shutterstock
בית הדין הרבני בתל אביב / צילום: Shutterstock

שנו רבותינו כי "שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו". ילדה קטנה אחת מירושלים באמת נושאת כעת בשלושה שמות, אך אותם נתן לה דווקא בית הדין הרבני.

כידוע, הורים שאינם מצליחים להגיע ביניהם להסכמות בנוגע לילדיהם, מעבירים את הסמכות לקבלת ההחלטות למדינה, באמצעות זרועה השיפוטית - בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת זו ראינו פסקי דין בנוגע לשאלות האם לחסן את הילדים ומתי, האם לערוך ברית-מילה לבן, איפה יגורו הילדים והיכן יתחנכו. עכשיו מתברר כי המדינה נאלצת להכריע גם במחלוקת כיצד יקראו להם.

מעשה בזוג הורים לשני בנים ובת, אשר נמצאו בעיצומם של הליכי גירושים בבית הדין הרבני, כאשר נולדה להם בת נוספת. הבן הבכור קרוי על שם אביו של האב, והבן השני על שם אביה של האם. הבת הגדולה קיבלה שם מקורי על-פי בחירת האם, ללא התנגדות האב; ואילו לגבי התינוקת, שנולדה כעת בעיצומו של מאבק הגירושים, נוצרה מחלוקת, משכל אחד מההורים רצה לקרוא לה על שם אמו.

האב התנגד לשם "רחל" כשם אימה של האם, בטענה כי רבנים רבים סבורים כי זהו שם שמביא מזל רע; ואילו האם טענה כי השם דווקא ניתן בעצת רב, ואף דחתה את הצעת הפשרה של האב, לקרוא לילדה "רבקה", ללא קשר לאף אחת מהסבתות.

העניין הסתבך עוד יותר, כשהתברר כי האם כלל לא המתינה להסכמת האב או להכרעת בית הדין, וכבר רשמה את הילדה במרשם האוכלוסין תחת שני שמות לפי בחירתה הבלעדית - שם מקורי כשם ראשון, ושם אימה, רחל, כשם נוסף.

לא מדובר במחלוקת נדירה, וחוק השמות אף צפה אותה מראש וקבע כי אם ההורים לא מגיעים להסכמה על השם, פשוט יינתנו לילד שני השמות. עם זאת, מאחר שהדיון בנושא התקיים הפעם בבית הדין הרבני, נדרשו הדיינים להיבטים ההלכתיים המורכבים של מתן שם.

מהסקירה המפורטת בפסק הדין עולה כי על-פי מנהגי הקהילות הספרדיות, לאב ניתנת זכות קביעת שם הילד הראשון, ואילו בקהילות אשכנז - לאם, כשבשני המקרים השמות של הילדים הבאים בתור ניתנים לסירוגין. על בסיס גישה זו תמך הדיין הנמצא בדעת המיעוט, במתן הזכות לאב לקבוע את השם, ולתת לאם את הרשות להוסיף את שם אימה כשם שני, לבת הבכורה דווקא.

דעת הרוב בפסק הדין הלכה לכיוון הפשרה העקרונית שנקבעה בהלכתו של הרב קנייבסקי, לפיה יש לתת לילדה שני שמות, כפי שקובע גם חוק השמות האזרחי. הבעיה היא כמובן להחליט מה יהיה השם הראשון מבין השניים, מאחר שזה יהיה השם השימושי יותר לחיי היום-יום, ואילו השם הנוסף מופיע לרוב רק בתעודות רשמיות. כמו כן, כאמור, נוצרה בעיה, מאחר שהאם כבר רשמה את הילדה במרשם האוכלוסין תחת שני שמות לפי בחירתה.

בסופו של יום הכריע בית הדין הרבני כי על-פי ההלכה לא ניתן לשנות את השמות שהאם כבר נתנה, אלא רק להוסיף עליהם. כמו כן הפנה בית הדין הרבני להלכות הקובעות כי ריבוי שמות לאדם הוא דבר רצוי, שכן "ריבוי השמות אשר ישים ה' בפי אבי הבן, מורה על ריבוי כוחות נפשיים ממדרגות הנשמות".

לאור דברים אלה פסק בית הדין הרבני כי השמות שנתנה האם ייוותרו על כנם, אולם הילדה תיקרא גם בשם נוסף על-פי בחירת האב, שיירשם כשם הראשון מבין השלושה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה

צרו איתנו קשר *5988