חברות התעופה המקומיות על סף קריסה, והעובדים בחזית

המשבר בתעופה ובתיירות לנוכח חובת הבידוד ממרבית העולם חמור יותר מזה שידע הענף בשנה וחצי האחרונות - אי הוודאות והזיגזג שמשקף את קבלת ההחלטות מעמידים את החברות הישראליות בסכנה קיומית, לא פחות מזה. בחברות מתריעים: "אם לא נקבל פיצוי תוך מספר שבועות לא נוכל להמשיך לפעול. המדינה תצטרך להחליט אם היא מלאימה את החברות או שמובילה לפירוקן. אנחנו במודל רזה, בלי הכנסות ועם בור של הוצאות", אומר בכיר באחת החברות.

באירופה ובארה"ב, כך נטען, המצב שונה לנוכח הגבלות שמבדילות בין מחוסנים ללא מחוסנים. בענף מתוסכלים לא רק מהמענקים שקיבלו חברות זרות מממשלות אחרות אלא מהתנהלות במדינות העולם שמשקפת תעופה לצד קורונה. החברות קיוו שב-1 ביולי ייפתחו שערי ישראל לתיירים - מה שלא קרה ולא יקרה בקרוב.

השיח על נתב"ג עולה גם כאשר שיעור הנדבקים שמוגדרים מאומתי חו"ל יורד (פחות מ־5% מכלל המאומתים היומי). נתב"ג הוא שער הכניסה לישראל אבל הוא הפך לכלי ניגוח פוליטי. פרופ' איתמר גרוטו אמר בראיון ל"מעריב" כי "צריך להפסיק את החרדה מהקורונה ובעיקר את התפיסה שנתב"ג אשם בהכול שאם רק נסגור את השערים של המדינה נוכל לעצור את המגפה". ואכן מה שמתבקש הוא ניהול סיכונים והבנה שאפשר לבחון מודלים שאימצו שווקים אחרים ששמים דגש על הכנסת תיירים מחוסנים. המטה האזרחי לשמיים פתוחים אף הציג דוח המנמק מדוע חובת הבידוד ממרבית מדינות העולם אינה מידתית. "העולם המערבי המחוסן הולך לכיוון של צמצום מגבלות ומתן חופש תנועה או קרוב לכך למחוסנים, ובישראל ברגע שמתייחסים למחוסנים וללא מחוסנים באותו האופן מאבדים את המידתיות והסבירות".

  

הגירעונות גדלים

אף שהדשא של השכן, מעבר לים, ירוק יותר, על החברות לשים את הפוקוס על המתרחש כאן, ולהתמקד בהצלה של התעופה המקומית: התיירות לישראל לבדה הכניסה לישראל כ-40 מיליארד שקל ב-2019.

באל על, נתח ההכנסות מהתיירים עמד בעבר על 40% - הם אינם והנתח הזה נמחק. את יולי סיכמו שלוש החברות הישראליות עם תנועה של כ-285 אלף נוסעים, את אוגוסט במקרה הטוב הן יסיימו עם 20% פחות. על ספטמבר, תקופת החגים שעליה בנו בענף - אין מה לבנות בשלב זה משום שההזמנות נעצרו כמעט לחלוטין. מאז שקרא ראש הממשלה נפתלי בנט שלא לטוס - נקודת השבירה החלה.

החברות נכנסות לגל הנוכחי מותשות ועוסקות בעיקר בביטולי עסקאות. המשמעות: כסף לא נכנס לקופה והגירעונות גדלים. כמה גדלים? ארקיע לדוגמה ספגה ביטולים של 13.5 מיליון דולר מסיטונאי תיירות.

המעמסה הזו מצטרפת להלוואות שנטלו לאורך השנה המאתגרת וההפסדים נערמים גם לאחר התייעלות והחלפות בעלים באל על ובישראייר.

כעת, החברות דורשות פיצוי מהאוצר. אל על לבדה ביקשה 100 מיליון דולר פיצוי ועוד הלוואה בערבות מדינה בהיקף 100-150 מיליון דולר. אל על, בהמלצת חתמיה, ביקשה לדחות הנפקה שאליה התחייבה במסגרת קבלת מקדמה של 210 מיליון דולר (עבור כרטיסי טיסה ל-20 שנה למערך האבטחה). אל על הייתה אמורה לגייס עד סוף יולי 105 מיליון דולר, ובעלי החברה, קני רוזנברג, התחייב להזמין אופציות בהיקף 43 מיליון דולר. יולי חלף ובאוצר מציינים לנוכח הבקשה לדחייה כי "הנושא נמצא בבחינה".

ישראייר מבקשת פיצוי של 20 מיליון דולר. גם היא קיבלה מהמדינה מקדמות להטסת מערכי אבטחה (9 מתוך 16 מיליון דולר) והתחייבה לבצע הנפקה - או שבעלי השליטה יזרימו 8 מיליון דולר, עד סוף אוקטובר. החברות מבקשות לוותר להן על חובת הצטיידות במטוסים חדשים כפי שדרש המתווה עם האוצר.

ארקיע מבקשת 25-35 מיליון דולר. היא לא קיבלה עדיין מקדמה ועדיין ממתינה לסיכום מול המדינה.

קיצור ימי הבידוד

לפני המשבר העסיקה אל על 6,500 עובדים. לא הייתה צריכה להגיע מגפה כדי להבין שמצבת כוח-האדם שלה רחוקה מלשקף התנהלות יעילה ורזה. במסגרת הסכם מול האוצר היא נפרדה מכ-2,000 עובדים (ומתוך 4,500 הנותרים, מצויים בחל"ת כ-1,300. כעת מבקשת החברה להוציא לחל"ת עוד כ-800 עובדים. מבחינת ועד עובדי אל על הוצאה לחל"ת משמעה פיטורים. הוועד מתנגד נחרצות ומצפה שהבעלים יעמוד בהסכם שלו מול המדינה ויזרים 43 מיליון דולר או שהמדינה תמצא פתרון שלא יהיה על גבם.
ארקיע מעסיקה 350 עובדים אחרי שפיטרה 40% מעובדיה, מאות אחרים עדיין בחל"ת, החברה מפעילה חמישה מטוסים. העובדים ירדו לארבעה ימי עבודה בשבוע וההנהלה מול הוועד מנסים להגיע למתווה שיציל כמה שיותר מאלה שצפויים להצטרף לחבריהם בחל"ת.

בישראייר מועסקים 308 עובדים בפועל, ומאה עובדים בחל"ת. החברה מפעילה שמונה מטוסים ולאחרונה החזירה שני חכורים.

לאחרונה פנה יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד בבקשה דחופה לאוצר לסייע לענף הקורס. השבוע נפגשו בכירי הענף עם שרת התחבורה מרב מיכאלי, שביקשה פגישה דחופה עם בנט בדרישה לקדם את הסיוע והפיצוי לחברות.

המגעים בין חברות התעופה לאוצר אינטנסיביים ונדמה שהם יסתיימו מבלי לשלח את החברות בידיים ריקות וכי תימצא הדרך לפיצוי, השאלה כמה והשאלה האם להבדיל מהסבבים הקודמים מבינים באוצר את הדחיפות.

הצעות התייעלות

לחברות כמה הצעות התייעלות. אחת מהן היא מתווה המציע לסמוך על בדיקות על חשבון בידודים: כל נוסע יבצע ארבע בדיקות לאורך נסיעה לחו"ל - לפני המראה מישראל, לפני החזרה - אחרי הנחיתה ובדיקה נוספת ביום החמישי לשהות - וכך לקצר את ימי הבידוד או לבטלם.

ציפייה אחרת של החברות היא להקלות דרך רגולציה, כך למשל במסים וב"חוק טיבי", שקובע החזר על ביטולי טיסה. עוד מבקשות החברות חקיקה שתקל על מצבן ולהקים קרן שתאפשר החזר כספי לנוסעים על טיסות שיבוטלו גם בתקופה הנוכחית.