הקללות נגד ד"ר שרון אלרועי-פרייס: לא לחופש השיסוי

על בתי המשפט בישראל להמשיך במדיניות של אפס סובלנות ביחס לשימוש במונחים משפילים, במיוחד כלפי עובדי ציבור ומשרתיו, ולהגן בכל הכלים העומדים לרשותם על השיח הציבורי בישראל • חופש ביטוי – כן, אבל עד גבול מסוים

ד"ר שרון אלרועי-פרייס / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
ד"ר שרון אלרועי-פרייס / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

במהלך דיון בנושא המתווה החדש לתו הירוק בוועדת החוקה של הכנסת, הושמעה בשידור הזום קללה גסה סטייל היציעים במשחקי כדורגל, וזאת במהלך דבריה של ד"ר שרון אלרועי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. הקללה, שעוררה סערה וכן גינוי בין היתר מבעלה של אלרועי-פרייס, גררה עמה דיון ציבורי ביחס לגידופים וקללות כלפי עובדי ציבור.

זו לא הפעם הראשונה שאלרועי-פרייס נתקלת בגידוף מבזה. רק כמה ימים לפני כן, בהפגנה שהתקיימה מתחת לחלון ביתה, על רקע התנגדות לחיסונים בכלל ומדיניות החיסונים נגד נגיף הקורונה בפרט, זכתה ראש שירותי בריאות הציבור לכינויים מזעזעים ומבזים עוד יותר, אשר בראשם כונתה "נאצית" ו"רוצחת". כינויים מכוערים אלה ודומיהם לא זכו לדיון ציבורי ער כפי שזכתה אותה קללה עסיסית שנאמרה במהלך הדיון בוועדת החוקה.

בשנים האחרונות הפך השימוש במונח "נאצי" כעילת תביעה בטוחה למדי בישראל. בתי המשפט הביעו לא אחת את מורת-רוחם ביחס לשימוש במונח זה ושלל כינוי הגנאי מעולם השואה, ביחס לאנשים פרטיים בכלל ובפני עובדי ציבור בפרט.

להמשיך במדיניות של אפס סובלנות

כבר בשנת 2006 קבע בית המשפט העליון כי "בשימוש במונח 'נאצי' ... יש חציית קווים אדומים המסמנים את המותר והאסור גם בתחום השיח הציבורי בין אנשי ציבור, שחרף ההגנה הרחבה הניתנת לו, גם לו יש גבולות, וגם בגדרו ישנה הכרה בפרט שיש לו שם, יש לו כבוד, ויש להכיר בזכותו לתבוע את עלבונו".

באותה פרשה, איתמר בן גביר, שהיה אז ממתנגדי הסכמי אוסלו והיום הוא חבר כנסת, תבע את העיתונאי אמנון דנקנר ז"ל שכינה אותו "נאצי" במהלך תוכנית "פופוליטיקה" ששודרה בערוץ הראשון. דנקנר אומנם נמצא אחראי ללשון הרע, אך לבן גביר נפסקו פיצויים בסך שקל בודד, כיוון שבית המשפט ביקש להביע את מורת-רוחו מהתנהגותו של בן גביר, וציין כי "לא ניתן להתעלם מכך שהמערער (בן גביר) מוכר בציבור משך שנים רבות כמי שמזוהה עם עמדות גזעניות... הוא עצמו לקח חלק בהפגנה בה הוצג ראש הממשלה המנוח (רבין) במדי קצין נאצי, וסירב לגנות את הדבר".

ב-2013 זכה יורם שפטל בתביעה נגד עמיתו לשידור ברדיו 103FM, נתן זהבי, שאמר למאזיניו: "אתמול החליף אותי כאן אדולף". כאן כבר הפיצויים שפסק בית משפט השלום בתל-אביב היו ממשיים - כמה עשרות אלפי שקלים.

יחס מחמיר במיוחד נקטו בתי המשפט מול כינויים כגון "נאצי" שהוטחו כלפי עובדי ציבור. פקידי סעד נאלצים לעתים להפריד ילדים מהוריהם, אקט שהוא כואב ולא פשוט. בית משפט השלום בתל אביב קבע, במקרה שבו כינתה אימא את פקידת הסעד "נאצית" גם בפרסומים ברשתות החברתיות, כי מדובר בלשון הרע, פסק פיצויים וקבע כי אין לנהל מאבק, צודק ככל שיהיה, באמצעות שימוש בביטויים כאלה נגד עובדי ציבור.

בנובמבר האחרון חויב הזמר אסף אמדורסקי לפצות ארבעה פקחים ברשות ההגירה, בכך שהגיב לפוסט בפייסבוק שבו נראו אותם פקחי רשות ההגירה בפעילות מבצעית ללכידת שוהים בלתי חוקיים, במילים: "הנאצים פה". להגנתו הוא טען כי אמירתו "היה בה כדי להביע את עמדתו הפוליטית לגבי מדיניות גורמי האכיפה והשלטון כלפי רדיפת מיעוטים, מעצר ילדים על לא עוול בכפם ועלינו כחברה, והיא אינה מופנית כלפי התובעים". בית משפט השלום ברמלה דחה את טענותיו ופסק כי "חופש הביטוי כבודו במקומו מונח, אך גם לגביו יש להציב גבולות, ואין בשימוש באמרה 'הנאצים פה' כדי להביע דעה כלשהי על התנהלות התובעים במסגרת תפקידם הציבורי. השימוש בביטוי זה אינו יכול להוות דרך להבעת דעה לגיטימית כנגד עובד ציבור".

הביטוי "נאצי" ודומיו לא יכול לכשעצמו להיות אמצעי לביקורת כלפי מאן דהוא ובטח לא כלפי עובד ציבור. נאצי הוא, כהגדרת בית משפט השלום בעניין בן גביר, "רוצח בדם קר, אונס נשים והורג תינוקות, מרעיב המונים במחנות ריכוז, מבצע ניסיונות זוועה בגוף אנשים חפים מכל פשע ומשמיד המונים בתאי גזים, המבקש למחות עם שלם מעל פני האדמה". גם כלפי גזענים אין הצדק להשתמש בכינוי כזה.

על בתי המשפט בישראל להמשיך במדיניות של אפס סובלנות ביחס לשימוש במונח "נאצי", במיוחד כלפי עובדי ציבור ומשרתיו, ולהגן בכל הכלים העומדים לרשותם על השיח הציבורי בישראל. חופש ביטוי - כן, אבל עד גבול מסוים. חופש שיסוי וביזוי קיצוניים - לא.

פרופ' בנימין שמואלי מלמד וחוקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. עו"ד עדן כהן הוא דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן

צרו איתנו קשר *5988