רק תמיכה חברתית ורגשית תשבור את תקרת הזכוכית

לאחרונה פגשתי נערה ערבייה מטייבה, בוגרת מחוננת ומצטיינת של בית הספר התיכון בעיר, המגיעה ממשפחה קשת יום. לתחושתה, האתגר הגדול ביותר עבורה הוא למצוא את האומץ לצאת מהכפר בו גדלה כל השנים, לפגוש ישראלים ויהודים בערים הגדולות, ולהיות מספיק בטוחה כדי לנהל שיחה או ראיון עבודה. האתגרים שמנתה אינם קשורים לקשיים הלימודיים או הכלכליים, אלא לאלו הרגשיים והחברתיים.

הנערה מטייבה היא דוגמה אחת מיני רבות. מזה מספר שנים אנו רואים גידול מרשים באחוזי ההצלחה בבגרות של תלמידים ערבים בישראל, ולעליה במספר התלמידים בפריפריה המרחיבים מקצועות מדעיים ומסיימים בהצלחה מרשימה. אך עבור רבים מהם ההצלחה בלימודים איננה מתורגמת להצלחה בשוק העבודה. על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בפריפריה נמוך בכ-8% מהממוצע הארצי, השכר החודשי נמוך בכ-1,600 שקל, ואחוז העובדים מתחת לשכר מינימום גבוה בכ-7%.

מדוע אם כן צמצום הפערים הלימודיים אינו מתורגם להצלחה בשוק העבודה? מחקרים חברתיים וחינוכיים רבים מוכיחים שאין די בהישגים לימודיים. תקרות הזכוכית המאתגרות ביותר הן רגשיות וחברתיות. כדי לאפשר לתלמידים להתגבר על חסמים אלו, יש להכיר את המבנה החברתי של הסביבה ממנה הם מגיעים ולהיענות לצרכיהם המשתנים. המורות בבית הספר בטייבה מכירות את הפחדים המלווים תלמידה מצטיינת המסיימת תיכון.

אפשר לעזור לצוותי החינוך לאבחן באופן מדויק את צרכיה, דרך שיחות אישיות ומפגשים של הצוות החינוכי על נושאים שלכאורה אינם מפגשים לימודיים, אלא מפגשי שיח וקשר בין אישי. אם משרד החינוך יאפשר למורות להיענות לצרכים שיעלו בשיח כזה, אפשר יהיה לעזור לתלמידות לזהות את חזקותיהן, להוריד את רמות המתח ממפגש עם זרים ולהתגבר על פערי התרבות והשפה שילוו אותן.

כך גם המורה במודיעין מכירה את תלמידה העולה החדש, ואת המקומות בהם השונות התרבותית משאר בני גילו פוגמת בפוטנציאל ההשתלבות שלו. בהינתן חופש פדגוגי, תוכל המורה להחליט על סדרי העדיפות החינוכיים שלה, ולייצר, למשל, הזדמנויות של מפגש בין תלמידים עולים ובין ישראלים וותיקים, כדי לקדם את תהליכי ההשתלבות שלהם.

גם המורות באופקים מכירות מקרוב את חוסר הביטחון של התלמידות המצטיינות, אשר פוגשות בפעם הראשונה תלמידים מצטיינים מכל הארץ בתהליך המיון לתפקידים מובחרים בצה"ל. בהינתן הגמישות הפדגוגית, יוכלו המורות להכין אותן לסביבה תחרותית, לחשוף אותן למפגשים ולתהליכי הכנה לצבא, שימתנו את הפחד, וללמד אותן כלים פרקטיים של הורדת מתח, חשיבה חיובית ותחושת ביטחון.

דוגמאות כאלו כבר קיימות בשטח: מתוכניות שמחזקות את כישורי השפה והתקשורת בעברית אצל תלמידות ערביות, דרך יצירת אירועי סימולציה ומפגשי שיחה עם תלמידים דוברי עברית, ועד תוכניות שמבנות תקופות של התנסות והכשרה בחברות הייטק ובמוסדות כלכליים במהלך לימודי התיכון.

הפערים החברתיים והכלכליים בישראל הם מהגבוהים בעולם, ומהווים איום מרכזי על יכולתנו לטפח מדינה מפותחת ומצליחה. בית הספר הוא הכלי המרכזי שנתון לנו כחברה לסגירת פערים חברתיים וכלכליים. במקביל למאמץ הגדול להעלאת אחוזי ההצלחה האקדמיים של התלמידים, עלינו להיות מודעים להשפעה הגדולה שיש לצרכים החברתיים והרגשיים.

עלינו לאפשר לצוותי ההוראה להתפתח בתחומים אלו דרך ניהול שיח פתוח ומשתף עם התלמידים, והיכרות עם תוכניות שפותחו בארץ ובעולם כמענים לצרכים אלו. כך יוכלו הצוותים החינוכיים להתאים את תכני הלמידה בבתי הספר גם לצרכים החברתיים והרגשיים של התלמידים, שחשובים לא פחות ואף יותר מהישגיהם הלימודיים.

הכותבת היא מנכ"לית קרן ברכה, וחברה בוועדה המייעצת של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, המובילה את מיזם Zoom Out Challenge לפיתוח חברתי-רגשי לתלמידי כיתות ה'-י'