הפנסיה התקציבית לגמלאי צה"ל: קבוצות האינטרסים ניצחו - הציבור ישלם את החשבון

כפי שנראה כעת האוצר מפספס את ההזדמנות הגדולה לביצוע רפורמות עמוקות בשוק העבודה ובתחום הפנסיה. מצב זה ינציח את היותן של נשים, בעיקר בפריפריה וכן נשים עצמאיות, בתחתית הסולם כשגברים שכירים נהנים מפנסיה גבוהה פי 3 והרחק בצמרת קצינים ומשרתי הקבע עם פנסיות גבוהות פי 25.

על פערי השכר בין נשים וגברים שמענו כולנו. פער של 32% לטובת גברים עד גיל 30, הולך ומתרחב לפער שכר של 34% בגילאי 40, וממשיך להעמיק ל-44% בגילאי ה-50 כאשר הוא מגיע לשיא, בגילאים של מעל 60, עם פער של 51% בין הכנסה של גברים לנשים.

יחד עם זאת, המצב המשמעותי יותר הוא השנים שלאחר הפרישה מהעבודה. עליית תוחלת החיים מכ-65 שנה בשנת 1950 והערכות לתוחלת ממוצעת של בין 95-100 שנים בשנת 2050, תשאיר את מרביתנו עם 30-40 שנה של הוצאות ללא הכנסות מעבודה.

למרות שקצבת הביטוח הלאומי היא מרכיב שולי בתקציב הצפוי לנו כשנהיה בפנסיה, הביטוח הלאומי מתריע מזה שנים רבות על הגירעון האקטוארי הצפוי כבר בשנת 2040 לאור עליית תוחלת החיים.

המדינה מצידה הכריזה בעבר על מספר רפורמות, למשל מעבר מפנסיה תקציבית (אחוז מובטח מהשכר לכל החיים) לפנסיה צוברת (סך הסכום שחסכת יחולק לך לחודשים לפי מקדם שמשקף את תוחלת החיים הצפויה),

לאפשר לקרנות הפנסיה להיות מאוזנות אקטוארית (הורדת הקצבה לעמיתים כדי למנוע קריסה), הנפקת אג"ח המיועדות להבטיח תשואה של 5% למבוגרים בגיל הפרישה ופנסיית חובה לעצמאיים כך שיחויבו להפריש חלק קטן מהכנסותיהם כדי לצבור סכום מינימלי לתקופת הפרישה. אבל כל אלה בסופו של דבר רק הרעו את מצב האזרחים, וחמור מכך אף הגדילו את הפערים בין נשים וגברים לכל אורך תקופת הפרישה המתארכת.

לפי מחקר הפנסיה הגדול שבוצע באפליקציית רובין ודגם 70,000 איש, פערי השכר המצוינים לעיל הופכים לפערים מפלצתיים כשמשווים את פנסיית הנשים לזאת של הגברים. פער שכר בגילאי 60+ של 51% הופך לפער של 200% בפנסיה הצפויה. ההסבר לפער המעמיק נעוץ בשלושה גורמים, הריבית דריבית המגדילה את הצבירה הכוללת באופן לא פרופורציונלי, מעבר של נשים רבות במהלך הקריירה למשרת אם למשך 10-14 שנים לגידול הילדים, פער בגיל הפרישה שמשמעותו פחות שנות הפקדה לפנסיה מצד הנשים ויותר שנים ל"בזבוז" הצבירה.

בעוד הפער הממוצע מטריד, בלשון המעטה, ניתן להבחין עוד בנתוני המחקר כי בתחתית הסולם ורחוק מהממוצע נמצאות נשים בפריפריה וכ70% מהעצמאיות שהפנסיה החודשית שלהן צפויה להיות רק כ-800 שקלים. אחריהן נשים שכירות במרכז עם כ-1,700 שקל בעוד הגברים עם ממוצע פנסיה חודשית צפויה של 4,128 שקלים.

לאור נתונים אלה וכשהחוב הלאומי עומד על כטריליון שקל’ עולה תמיהה כיצד האוצר מוכן בכלל לדון על הדרישה להגדלת הפנסיה של משרתי הקבע העומדת כבר היום על ממוצע חודשי של 18,000-20,000 שקלים, פי 25 מנשים בפריפריה! ואף להוסיף עוד מיליארד וחצי שקלים מידי שנה להגדלה נוספת של הפנסיה לפורשים בגיל 45 הנהנים אף במקרים רבים כבר מגיל 42 מפנסיית גישור.

משבר הקורונה, הצורך להתאים את שוק העבודה לתוחלת החיים הצפויה בשילוב עם ממשלת שינוי שרוצה לעשות רפורמות, מחייבים ביצוע שינויים כלל מערכתיים בנושא הפנסיה של מדינת ישראל ושוק העבודה. במקום להמשיך לשים פלסטרים שבחלק גדול מהמקרים אף מרעים את המצב, ייטב כי הממשלה 'תחליף דיסק' ותפעל לממש רפורמות עמוקות כדוגמת: הגדלת התמריצים לעצמאים להפקדת כספים לפנסיה, העלאת גיל הפרישה של משרתי הקבע ל- 60, בדיוק הגיל בו יהיה אביב כוכבי הנמרץ כשיסיים את תפקידו כרמטכ"ל, הגדלת גיל הפרישה לגברים ל- 70 והשוואת גיל הפרישה של נשים לגיל זה.

כל המהלכים הללו עשויים לשרת היטב את האינטרס הציבורי, אבל בישראל כמו בישראל, קבוצות האינטרסים הצרות יוצאות עם ידן על העליונה על גב האינטרס של הציבור הרחב.

הכותב הוא מייסד אפליקציית רובין - שירות אובייקטיבי לצפייה ושיפור בנתוני הפנסיה