בדרך לעסקה או לנסיגה? שתי הפנים של ישראל מול הפלסטינים והחמאס

כמו בעולמות נפרדים מתנהלת לה המדיניות הישראלית מול הפלסטינים ובעיקר מול חמאס ברצועת עזה. מחד התגרויות בלתי פוסקות של חמאס המעודד גם את הארגונים האחרים ברצועה להצטרף, בצורת הפרחת בלוני התבערה, ההפגנות בגדר (שבמהלכן נהרג לוחם צה"ל בראל חדריה שמואלי ז"ל), והסתה בלתי פוסקת לעידוד הפלסטינים בגדה לצאת לעימותים עם צה"ל. ההסתה הזו התגברה מאוד בערבות מחדל בריחתם של ששת המחבלים מכלא גלבוע. חמאס נטל מהג'יהאד (שחמישה מהאסירים הבורחים הם אנשיו) את ההובלה והוא מפעיל מכבש של תעמולה בכל כלי התקשורת שלו להתססה והגברת העימותים העממיים נגד ישראל.

ובעולם נפרד, בשבועות האחרונים נפתחים יותר ויותר שערי מסופי המעבר בין ישראל לרצועת עזה, בניגוד מוחלט להצהרות שלאחר "צוק איתן". וכך השליח הקטרי לעזה מוחמד אל עמדי הודיע בתחילת השבוע לראש התאחדות הקבלנים ברצועה כי ישראל תאפשר להכניס ברזל לבנייה לרצועה, בלי מנגנון הפיקוח של האו"ם. לפי הדיווח בתקשורת הפלסטינית ישראל תאפשר הכנסה של מה שמכונה חומרים דו-שימושיים שנאסרו עד כה. מדובר בחומרים כמו דשנים כימיים שלבד מהשימוש האזרחי שלהם, יכולים לשמש גם להכנת חומרי נפץ. או מתכות המשמשות לבניית הרקטות ועוד. לפי הדיווחים השליח עדכן שהמענק הקטרי לשיקום הרצועה (לבד מזה המיועד למשפחות הנזקקות) יחולק ישירות לאלו שבתיהם נהרסו ב"שומר החומות". בד בבד מתקדם הפתרון להעברת כספי משכורות עובדי ממשלת חמאס (ולמען הסר ספק רבים מהם אנשי "זרועות הביטחון" קרי טרוריסטים שבין השאר אחראים לירי הרקטות) מקטאר לרצועת עזה, בתיווך הרשות הפלסטינית.

נזכיר: לאחר "צוק איתן" שמענו את שר הביטחון בני גנץ (וגם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו) מצהיר מפורשות - מה שהיה הוא לא מה שיהיה - ומתנה הכנסה של כל ציוד ומוצר שאינו הומניטרי בסיסי בהסדר ארוך טווח שיכלול שקט מוחלט והשבת האזרחים החטופים וגופות חללי צה"ל. משמע אם אנחנו כבר מכניסים את הסחורות שהן ממש לא רק "הומניטריות" - או שיש התקדמות בדרך לעסקה כזו או שישראל מתקפלת ונסוגה לאחור עם הזנב בין הרגליים. ניקח את האפשרות הראשונה כאפשרית יותר, וכך גם טוען גורם ישראלי בכיר. "אנחנו מאפשרים פתיחה מבוקרת של הברז במעברי הסחורות לעזה, לידיים פרטיות או בינלאומיות, כדי לתת להם לטעום ממה שהם עשויים לקבל אם יקבלו את דרישותינו, ואלה ברורות". מדוע לא הגבנו בחריפות להרג לוחם צה"ל ובלוני התבערה? "אנחנו מגיבים כל הזמן - יש להם עשרות פצועים וכמה הרוגים בהפגנות מול הגדר, והם סופגים הפצצות על כל בלון".

על המגעים עצמם כבר קשה יותר לקבל פרטים, אבל התיווך המצרי ביחד עם זה של שליח האום תור וונסלנד וגורמים בינלאומיים נוספים, כבר בונים את מסגרת ההסכם העתידי. שיקום אזרחי באמצעות גורמים בינלאומיים, בניית תשתיות ברצועה, בניית אזורי תעשיה על הגדר שבהם יוכלו פלסטינים לעבוד ועוד כל זה תמורת שקט לאורך זמן. הדרישה הישראלית לפירוז הרצועה נכונה ומוצדקת, אבל לא ריאלית וכל מי שמדבר עליה מאחז עיניים. חמאס לא ייפרד מנשקו שכן זה תמצית קיומו וכמובן קלף המיקוח שלו. ובסוגיית החטופים והחללים, כאן אומרים שיש דווקא התקדמות מה, משמע על מספר האסירים-מחבלים שישוחררו ועל זהותם. לפי דיווח מצרי אחד, ישראל כבר הסכימה לשחרור מחבלים עם דם על ידיהם, אין לכך כל ביסוס ממקור אחר.

ניגוד עניינים מובהק

ואיפה הרשות הפלסטינית בסוגיה? זו מצויה בעצמה בניגוד עניינים מובהק מול ישראל בעקבות הבריחה מכלא גלבוע. מחד ישראל הדורשת סיוע במציאת הבורחים, שחמישה מהם אנשי הג'יהאד האיסלמי - יריבי הפתח השולט ברשות. מנגד הסנטימנט הפלסטיני הכללי בעד האסירים, שיהפוך כל סיוע כזה אם ינתן למעשה בגידה. חמאס מצידו וכמובן הג'יהאד האיסלמי כבר מרמזים לכך ובנוסף מעודדים ומסיתים את הציבור הפלסטיני לצאת להפגנות ועימותים מול צה"ל בכל מקום.

בכמה וכמה מקומות זה כבר קרה אמש, בטול כרם, באזור שכם ובמקומות נוספים. בכירי הרשות שומרים על שתיקה חלקית, מה שמעורר את חמאס והגי'האד למתוח עליהם ביקורת על עמדה "ניטרלית" כביכול. לרשות זה מאוד לא נוח כי היא נמצאת בשלבים ההתחלתיים של חידוש מגעים עם ישראל, בתיווך האמריקאי, ושיחות על כמה וכמה צעדים "בוני אמון" בעיקר במישור הכלכלי. הסלמה במהומות, כשהם לא מונעים אותן, תביא לעצירה אפשרית של צעדים אלה, ומהעבר השני מניעת עימותים באמצעות המשטרה הפלסטינית מעוררת עוד יותר את הביקורת כלפיה.

בכיר פלסטיני אמר לי עם היוודע דבר הבריחה: "הג'יהאד האיסלמי השאיר אותכם עם המכנסיים למטה ואתם מצפים מאיתנו לנקות בשבילכם את הSHIT אתם תמיד מאשימים אותנו שאנחנו מפספסים הזדמנויות, אתם תמיד יודעים להרוס אותן." משפט שקצת שופך אור על התחושות בהנהגת הרשות. אחת מהדרכים להתמודד עם הביקורת היא הודעות לוחמניות ותומכות באסירים באמצעות קבוצות בארגון הפתח, ולא דרך הצינורות הרשמיים של הרשות. הודעה שפרסם הפתח הבוקר (חמישי) גינתה בחריפות את ישראל על הקשחת הצעדים נגד האסירים כולם, וקריאה להפגנות נגד זה. וגם בקריאה הזו מובלעת הביקורת על הבריחה שמעוררת את ההקשחה הזו.

ומילה על יחס הרשימה המשותפת לבריחת המחבלים. חבר הכנסת עופר כסיף צייץ על כך: נפש האדם שואפת לחופש. גם הנפש הפלסטינית. שום חומה או נקמנות מצד הכובש - בקציעות או בשאטה, בגדה, בעזה או בירושלים המזרחית - לא ימנעו מהעם הפלסטיני את המשך מאבקו הצודק לחופש, את סיום הכיבוש ואת שחרורו מהדיכוי הרצחני שמפעילה עליו ישראל".

בלי מילה אחת על היותם של המחבלים הנמלטים רוצחי אזרחים, השורש ר.צ.ח מיוחס לישראל בלבד. מזכ"ל מק"י המפלגה הקומוניסטית הישראלית, עאדל עאמר הלך רחוק יותר. באיור שצייץ נראות שש יונים צחורות מתעופפות מחור ההימלטות של המחבלים. אם תרצו, סממן מובהק של השוני בתפיסה גם בקרב חלק לפחות מערביי ישראל ותומכי המשותפת ,על מושג הטרור, ומתן ההכשר לכל צורה של המאבק הפלסטיני.

מרוקו מתקרבת

בשורה חיובית מאוד שלחו אזרחי מרוקו לישראל וליחסי שתי המדינות. בבחירות לפרלמנט, שהתקיימו אתמול (רביעי) ספגה מפלגת הצדק והפיתוח המזוהה עם האחים המוסלמים תבוסה רבתי. המפלגה הזו שבשתי מערכות הבחירות הקודמות ב-2011 וב-2016 קיבלה את מספר המושבים הגדול בבחירות לפרלמנט ובשל כך גם ראש הממשלה בעשור האחרון היה מטעמה. ראש הממשלה הנוכחי האיסלמיסטי שיפרד מכיסאו הוא סעד א-דין אל-עות'מאני שנקט עמדות ואמירות קיצוניות נגד ישראל.

הוא נאלץ לקבל את חידוש היחסים בין מרוקו לישראל למרות התנגדותו העזה, אך סירב להיפגש עם אישיות ישראלית כלשהי, לרבות שר החוץ יאיר לפיד שהגיע לביקור בחודש שעבר. מנגד הוא הזמין אליו משלחת של חמאס בראשותו של איסמעיל הנייה ואף שלח ברכות לארגוני הטרור בעזה אחרי מבצע שומר החומות.

בהודעת תוצאות הבחירות שמסר משרד הפנים ברבאט דווח כי מפלגת הצדק והפיתוח זכתה ב-12 מושבים בלבד, בעוד שהמפלגות שזכו במרבית המושבים הם מפלגת "האספה הלאומית של בני החורין" ולה 97 מושבים ומפלגת "האותנטיות והמודרניות" עם 82 מושבים, שתיהן מפלגות מתונות.

לבד מההשלכות הפנימיות על המדיניות במרוקו, ההסכם של ישראל עם מרוקו יזכה לעוד דחיפה, כאשר הממשלה החדשה כולה תתגייס לקידומו לרבות משרדים שעד כה היו בידי המפלגה האיסלמיסטית.

ישראל בין המעצמות

סוגיה נפיצה יושבת בין ישראל לארצות הברית והיא נדונה לא מעט גפ אצלנו בגלובס - ההשקעות של סין בתשתיות בישראל, כשנמל חיפה החדש שבנתה ומתפעלת החברה הסינית הממשלתית SIPG. בסביבת ראש הממשלה נפתלי בנט התכוננו בחשש מה להעלאת הנושא במפגש עם הנשיא ביידן, והנושא אכן עלה אך תפס רק חלק קטן מהשיחה. אבל האמריקאים לא ממש מוותרים בעניין הזה. אחת המדרישות שהם מעלים כלפי ישראל היא לתת לרשות הפיקוח שהוקמה (גם כן לפי דרישתם) ב 2020 סמכויות ושיניים, והכוונה מדוייקת לחברות הסיניות הפועלות בישראל. חלק מהדרישות ומהאזהרות הועלו על ידי ראש ה-CIA ויליאם ברנס בביקורו בחודש שעבר בארץ, וגם בפגישה של שר ההגנה לויד אוסטין עם בנט בוושינגטון.

גורם אמריקאי אומר לגלובס כי מתישהו ישראל תצטרך להתמודד עם הדילמה הזו באופן ישיר, ולהגביל את המעורבות הסינית במוקדים חשובים בישראל כמו תשתיות יסוד וחברות טכנולוגיה מתקדמות. "זה גם האינטרס הישראלי" הדגיש הגורם, לא רק כתמיכה באינטרס האמריקאי.