במלחמות זה לא ילך: שילוב החברה החרדית עובר בהנגשת הידע

אי-אפשר לכפות על חברה בעלת עולם ערכים שונה לחיות לפי הסטנדרטים של הישראלי הממוצע • הפתרון - קירוב והתאמה

תלמיד. שאלת לימודי הליבה לא מעסיקה פוליטיקאים כל-כך / אילוסטרציה: אופיר פרץ
תלמיד. שאלת לימודי הליבה לא מעסיקה פוליטיקאים כל-כך / אילוסטרציה: אופיר פרץ

אם לממשלות הקצרות שלנו היה קצת יותר סבלנות לתהליכים ארוכי-טווח כנראה שהיינו נראים אחרת כחברה, כנראה שהפריון שלנו היה גבוה יותר ואולי גם הכלכלה שלנו הייתה טובה יותר. אבל הפוליטיקאים שלנו מעדיפים הבטחות פומפוזיות בטווח הקצר. הכרזה על קיזוז קצבת המעונות לחרדים זה ואוו. מפסיקים לעשוק את הבוחר החילוני בכספי המיסים. קל. מספק. ומשרת בעיקר את הפוליטיקאים. לעומת זאת, רעיונות ארוכי-טווח למען החברה הישראלית תמיד נשארים מאחור, לא מרגישים את זה ישר בכיס, אי-אפשר לגזור סרטים מהר, ואי-אפשר להציג את הקבלות האלה בפריימריז. הקמת מסגרות ממ"חים (ממלכתי חרדי) או השקעה בתוכניות מעטפת והכשרה לחרדים זה חשוב, אבל את התוצאות המדינה תראה רק בעוד למעלה מעשור, לא מרגישים את זה ישר בכיס. בעולם גידול הילדים אפשר לטעון שבמקום להתמודד עם המניע לבכי פשוט דוחפים לנו מוצץ או סוכריה עד שהבייביסיטר תגיע, שהיא כבר תתמודד עם זה.

שאלת לימודי ליבה בחברה החרדית היא נושא בדיוק נושא כזה. מדובר בשאלת הרת גורל לעתידה על מדינת ישראל, אחוזים ניכרים מהילדים בישראל לא נחשפים למדע, טכנולוגיה, מתמטיקה ושאר מקצועות הליבה. השאלה הזו לא מעסיקה פוליטיקאים כל-כך, אבל ענף ההייטק לדוגמה סובל ממצוקה של כוח אדם מיומן, אנשי עסקים ומובילי מדיניות. כולם מבינים כי הבעיות בחברה החרדית הן לא בעיות של חרדים יותר. קצב הגידול וההשפעה על הכלכלה הישראלית היא לגמרי עניין לאומי.

הפסד ידוע מראש

כמו בכל דיון מהסוג הזה ההפסד ידוע מראש. אין שום אפשרות "לכפות" על חברה שחרטה את דגלה על עולם ערכים שונה לחיות לפי הסטנדרטים או הדאגות של הישראלי הממוצע. אפשר שלא להסכים, אבל זה הסטאטוס-קוו שנקבע כאן עוד הרבה עשורים אחורה ואף מלחמה, איום או סנקציות כאלה ואחרות לא יפתרו את הנושא, אלא המציאות מוכיחה כי בדיוק להיפך - ככל שישנם יותר מלחמות, יש יותר התבצרות בעמדה הישנה. המלחמות מייצרות אולי מנדטים בקלפי, לשני הצדדים, אבל לא מקדמים את החברה הישראלית במילימטר, אולי לכיוון ההפוך. כלומר, הצורך ברור והביצוע לוקה בחוסר.

מה שרבים בשיח הזה בתוך החברה החילונית לא מבינים, הוא שהילד החרדי הממוצע הוא בעל יכולות למידה פנומנאליות בשל חשיפה לתכנים אחרים לחלוטין בילדות. רוב הילדים החרדים כבר קוראים בצורה שוטפת מגיל 4. המיומנויות הרכות שסביב הלמידה מושרשות בהם מגיל אפס. בניגוד למה שאנחנו רגילים לחשוב הילד החרדי לא לומד רק גמרא או פרשת שבוע אלא קורא ספרים/ מגזינים/ וגם הוראות הפעלה למכונת כביסה. לרוב הוא יבלע כל מילה בשקיקה ירצה ללמוד ולהשכיל ללא הפרעות של מסכים ורעשי רקע. הצמא לידע והסקרנות של הילד החרדי היא בהכרח גבוהה יותר מכל ילד אחר בן גילו. זה כמובן לא גנטי, אלא תוצר של תחומי עניין ותכנים.

כמה שיותר ידע

לכן הפער עובר בהנגשת המידע, בעוד הילד החרדי נכון ללמוד, הוריו ישמחו להעניק לו כמה שיותר ידע כללי ולפתוח בפניו עולמות תוכן אינטלקטואליים חדשים. יש שיחשבו שהסיבה שילד חרדי אינו צורך את תכני החינוכית, לא קורא אנציקלופדיות או לא מנוי לעיתון "גלילאו" היא מסיבה סטיגמטית, כלומר, החרדים לא רוצים לדעת. אבל האמת היא שהתכנים האלה פשוט לא מונגשים לחברה החרדית. הנגשה עוברת בקווים דקים, מי שבקיא בחברה החרדית יודע היטב כיצד לשרטט אותם ולסייע בהנגשת המידע. דוגמאות לכך היא סוגיות כמו מספר השנים בהם העולם קיים, קיומם של דינוזאורים החיבור בין איכות הסביבה לציווי האל או הקשר האסטרונומי בין שבין חישוב לוח השנה היהודי לתורת השמים. אפשר לעשות את זה ולחבר בין הילדים החרדים לבין תכני ליבה בסיסיים. זה חשוב וזה רצוי, רק צריך לרצות מספיק.

הכותבת היא מנכ"לית מגזין 'נפלאות', כתב עת מדעי לילדים חרדים בשיתוף הנשיונל גאוגרפיק