להפסיק את הנפקת אגרות החוב המיועדות מבלי להעניק רשת ביטחון

בתרחישי סימולציה סבירים אנו עשויים למצוא את עצמנו במצב שבו רוב החוב הממשלתי ממומן באמצעות אגרות חוב מיועדות, ולכן הרעיון להפסיקן נכון • מצד שני, רשת ביטחון המבטיחה לחוסכים לפנסיה את התשואה שהייתה מתקבלת באותן איגרות מיועדות אינה נכונה ועלולה לגרום לנזק רב

שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: רפי קוץ
שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: רפי קוץ

ההצעה של משרד האוצר להפסיק את הנפקתן של איגרות מיועדות - המצאה ישראלית ייחודית משנות החמישים של המאה הקודמת שכלל לא קיימת במשקים מפותחים אחרים - היא ראויה ונכונה כלכלית. היקף האיגרות המיועדות המשלמות ריבית גבוהה של 5% לשנה מתקרב ל-500 מיליארד שקל שהם כ-30% תוצר.

איגרות אלה מוחזקות בעיקר על ידי קרנות הפנסיה אך גם על ידי התוכניות הוותיקות לביטוח חיים. ההיקף של איגרות אלה הולך וגדל בעיקר עם הגידול המשמעותי בחסכון בקרנות הפנסיה החדשות כך שמשקלן בסך החוב הממשלתי הולך וגדל בשנים האחרונות והוא אף צפוי להמשיך ולגדול: בתרחישי סימולציה סבירים אנו עשויים למצוא את עצמינו במצב שבו רוב החוב הממשלתי ממומן באמצעות איגרות מיועדות.

מכיוון שאגרות אלה נותנות, כאמור, ריבית של כ-5% בשנה בעוד שהריבית הצמודה בשוק של איגרות חוב ארוכות של המדינה היא קרובה לאפס, חישוב פשוט מראה כי המדינה משלמת ריבית עודפת של כ-25 מיליארד שקל בשנה לחוסכים לפנסיה וזאת על חשבון כלל הציבור ועל חשבון הוצאה ציבורית ראויה אחרת בבריאות, בחינוך, ובהקמת תשתיות. ברור כי מצב זה אינו סביר והמסקנה של האוצר להפסיק את ההנפקה של איגרות אלה היא נכונה.

לעומת זאת, ההצעה כי כתחליף להנפקתן של האיגרות המיועדות, תספק המדינה רשת ביטחון המבטיחה לחוסכים לפנסיה את התשואה שהייתה מתקבלת באותן איגרות מיועדות אינה נכונה ועלולה לגרום לנזק רב. זאת בין היתר משום שהצורך לממש את אותה רשת ביטחון עלול להתממש דווקא בעת משבר פיננסי בו לא יהיו למדינה מקורות לממנה. זאת ועוד, מערכת שכזו לא נוסתה במקומות אחרים והיישום המוצע לפיו תבוצע התחשבנויות שוטפות אחורנית בכול חשבון של כול עמית כדי לחשב אם הוא אמור לקבל השלמת תשואה מהמדינה הינו מסורבל ויגרום לעיוותים רבים בקבלתן של החלטות על ידי החוסכים, קרנות הפנסיה ורשויות השלטון.

הפתרון הפשוט הוא להפסיק את הנפקתן של איגרות מיועדות חדשות מבלי להעניק רשת ביטחון. פעולה כזאת כנראה שלא תשפיע על אנשים שכבר יצאו לפנסיה ולגבי האחרים והצעירים יותר קיימת אפשרות שהנכסים האחרים בהם ישקיעו הקרנות ישיגו תשואה דומה לזו של האיגרות המיועדות ובמקרה כזה הקצבאות של הפנסיונרים לא ייפגעו גם לא בעתיד. אבל גם אם תירשם פגיעה מסוימת לא ברור מדוע, מבחינה כלכלית, יש להעניק סבסוד מעבר לזה הקיים בהטבות המס הגלומות בהפקדות לפנסיה. יתירה מזו גם אם יוחלט כי יש להיטיב עם פנסיונרים אלו, הדרך לעשות זאת היא על ידי הגדלה פשוטה של קצבאות הזקנה, אולי תוך מתן ניקוד גבוה יותר עבור מספר שנות עבודה.

צעדים אלו חייבים להיות מלווים גם בצעדים משלימים המטפלים בפנסיה התקציבית שהנטל התקציבי הגלום בו הוא אדיר. ייתכן ופתרון סביר הוא הטלת מס יסף על פנסיות תקציביות גבוהות יחסית או להתנות את קבלתה של קצבת זקנה מביטוח הלאומי (בדומה להתניות הקיימות בקצבת סיעוד) בקצבה תקציבית שאינה עולה על רף מסוים.

התקציב החדש כולל רפורמות רבות ראויות שחלקן חיכו שנים ליישום. ראוי שלא לדלג על השינוי הנדרש - הפסקת הנפקתן של אגרות החוב המיועדות.

הכותב הוא לשעבר כלכלן ראשי בבנק ישראל

צרו איתנו קשר *5988