הנזקים של הבאת עובדים זרים לישראל זהים בכל מקצוע

את הפתח שתפער הצעת השרה פרקש-הכהן להבאת עובדים זרים להייטק, במדיניות ההגירה הישראלית, לא יצליחו כבר לתקן • דרושים פתרונות אחרים

השרה אורית פרקש-הכהן / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
השרה אורית פרקש-הכהן / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

120 אלף עובדים זרים נמצאים כיום בישראל, על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה. מתוכם, חוקיים ולא חוקיים, נמצאים כ-7,052 מומחים. בטח, יחשוב הקורא, מדובר ברופאים, מהנדסים, או אולי מדעני טילים בעלי שם עולמי. אבל מה מתברר? בסוף העשור הקודם החליטה המדינה שיש יותר מידי עובדים זרים בישראל, והחליטה לרוקן את ענף המסעדנות מהם. המסעדנים הזדעקו ולחוק הוכנס תיקון המאפשר ל"שפים מומחים במסעדות אתניות" לעבוד בישראל. ובכן, כל מי שעבר ליד מסעדת סושי בישראל בעשור האחרון, מבין שכנראה ישראל הפכה אבן שואבת לבוגרי המוסדות הקולינריים העיליים של טוקיו, המאכלסים בהמוניהם מדוכנים בקניונים נידחים ועד לסושיות שכונתיות במודיעין.

וכעת, לאור ההצלחה הזו, מבקשת השרה אורית פרקש-הכהן להגדיל את מכסת העובדים הזרים גם לתחום ההייטק. הרעיון נשמע פשוט - יש מחסור בידיים עובדות, אז בוא נביא אותן לישראל. יש מתכנתים בהודו? שיגיעו לקריית עתידים! יש אנשי Dev-ops ברומניה? שישתקעו בדרום תל אביב! גם ככה הם לא באמת בני אדם, אלא עובדים. אין להם את הזכות להכיר, להתאהב, להקים משפחה. הם לא נקשרים למקום, והם בטח שלא עושים ילדים נפלאים, עם עברית מושלמת שאחת לכמה שנים נאלצים להתחנן בפני המדינה שלא תגרש אותם למקום שלא נולדו בו ולא הכירו אותו מעולם.

עבדים מודרניים

היוזמה הזו, להבאת עוד אלפי עובדים זרים לענף ההייטק, כל כך מנותקת, שהיא מתעלמת מעובדות היסוד של התחום - להבדיל מקשישים ונכים, שמוכרחים להרגיש את היד התומכת על הכתף, וזקוקים לסיוע 24/7, להבדיל מענף הבנייה, שזקוק לפועל שיניח את הבלוק, או פועל שישתול את השדה בענף החקלאות - קוד תוכנה, אפשר לכתוב גם מרחוק. ומאז שהקורונה נכנסה לחיינו, גם עובדים ישראלים כותבים תוכנה מהבית, נפגשים בזום, וברוב השבוע רואים את חבריהם באמצעות המצלמה.

חלק מהחברות הישראליות כבר הקימו לעצמן מרכזי פיתוח בעולם וחלק אחר נעזר בחברות שמספקות שירותים בתחום הזה, ומאפשרות לכנס צוותי מתכנתים מרחבי העולם, לנהל אותם באופן מקומי, ולתת תפוקה ללקוח בישראל עם הקפדה על תהליכי עבודה כפי המקובל בישראל תוך שמירה על זכויות הקניין הרוחני. בין אם הם יהיו באוקראינה, בנגלור, או בבולגריה, הם אמנם לא ישלמו מס בישראל, אבל לחברות יישאר יותר כסף לשכר עבור העובדים המקומיים, שחלק גדול מהתוספת שיקבלו יגיע אל רשויות המס בישראל, ולהשקיע בתחומים נוספים. העובדים הזרים לא יאלצו להיקרע ממשפחותיהם ולחיות את חייהם כעבדים מודרניים במקום שלא ברור אם יוכל אי פעם לתת להם זכויות אזרח בסיסיות.

ואגב, בעיית הידיים העובדות של ענף ההייטק היא לא בעיה ישראלית. בכל מקום מסביב לגלובוס מתמודדים עם המחסור במתכנתים. פתאום, המתכנתים במזרח אירופה עוברים בין עבודות, והבלארוסים דורשים (ומקבלים) ביטוח בריאות פרטי. כך שלמעשה, יגיעו לכאן אנשים עם מוטיבציה שונה לחלוטין. לישראל יגיעו מי שלא הצליח להתקבל למרכזי הפיתוח המקומיים במשכורת גבוהה או מי שרוצים לחיות במקום אחר, לגדל משפחה, להכות שורשים. ומה ישראל תעשה בתגובה לאחר שנים? תגרש אותם?

כמו הפתרון של מסעדות הסושי, כך גם התוכנית הזו תאפשר לפתוח עוד פתח במדיניות ההגירה הישראלית. על פי הדוח האחרון של רשות ההגירה, בישראל יש 21 עובדים זרים בישראל בענף המסעדנות, בלבד, כולם לא חוקיים. אבל המציאות, כפי שכולם יודעים, שונה בתכלית.

מוטב לאפשר לשוק לפתור את הבעיות

גם בהייטק, הפתרון שנשמע פשוט וקל יעצים בעיה חברתית שישראל כבר היום מתקשה להתמודד איתה. היא תיצור עומס על מערכות הרווחה והחינוך, שיצטרכו להתמודד עם הילדים, ההורים והמשפחות של אותם עובדים, והיא תשנה דמוגרפית את המקומות אליהם יגיעו העובדים. היא תפגע בזכויות של אותם בני אדם לחיים בכבוד ורווחה, ותעשיר שכבה דקה של מומחי כוח-אדם, שיתמחו, כמו בענפי הסיעוד והבנייה, בהעברת אנשים ממדינה למדינה תמורת כסף.

אם המדינה רוצה להקל על המצב באמת, היא יכולה להכיר בהוצאות שכר של עובדים לא ישראלים כהוצאות פיתוח עבור תמיכה של הרשות לחדשנות, שאינן מוכרות היום. היא יכולה לצמצם את הדרישה לעובדים ישראלים במכרזים. היא יכולה גם להאיץ תהליכים של הכנסת עוד אנשים למעגל הטכנולוגיה, לממן הכשרות מקצועיות, ליצור תמריצים לחברות טכנולוגיות שיקלטו כוח-אדם לא מנוסה או ללא השכלה פורמלית מתאימה לתפקידי פיתוח או סמי פיתוח, כמו בדיקות ותמיכה.

מוטב, במקרה הזה, לאפשר לשוק לפתור את הבעיות. בהקשר הזה, ראוי שהמדינה תתמקד ביצירת תשתיות חינוכיות להכשרה מקצועית של הישראלים, ותאפשר לשוק הפרטי להסדיר את המצב - בין אם במשיכת יותר ויותר עובדים לתחום ובין אם ביצירת פתרונות גלובליים של העסקה מרחוק. אחרת, ניצור יותר בעיות מאלה שאנחנו מבקשים לפתור.

הכותב הוא מנכ"ל Linnovate המתמחה בבנייה ותחזוקה של סביבות ענן לארגונים והמפעילה צוותי מתכנתים גלובליים