אפליה | טור סופ"ש

הסיפור המקומם על האיש שניסה לחנוק למוות אישה וקיבל חודשיים עבודות שירות

"פגיעה פיזית מינורית" - כך סיכם בית המשפט את אשמתו של אדם שניסה לרצוח שוהה בלתי חוקית מאריתריאה עד שחשב שהרג אותה • אילו היא הייתה אזרחית מן השורה, הרשויות לא היו מעזות להתנהל באופן שהוביל למסקנה ש"נסיבות האירוע אינן מאפשרות הטלת עונש חמור"

בית משפט השלום ירושלים / צילום: ליאור מזרחי
בית משפט השלום ירושלים / צילום: ליאור מזרחי

אפליה היא טענה קשה להוכחה. מבחינה תיאורטית זה לכאורה פשוט: חובה לתת יחס שווה לשווים ומותר לתת יחס שונה לשונים רק בהתאם לרלוונטיות השוני ביניהם. במילים פשוטות: בכל עניין נבדוק אם בני האדם שווים זה לזה או שונים זה מזה רק במה שרלוונטי לאותו עניין. נשמע פשוט אבל בפועל להוכיח שהשוני שתמיד קיים בין אנשים אינו רלוונטי היא משימה קשה מאוד. תמיד אפשר למצוא שוני שמצדיק את היחס השונה.

למרות זאת, ככל שהתעמקתי בפרשת היילגסי סגבר, שוהה בלתי חוקי מאריתריאה שניסה לרצוח שוהה בלתי חוקית אחרת מאריתריאה, פרשה שנחשפה בגלובס על ידי אבישי גרינצייג, לא יכולתי שלא לשער מה היה קורה לו הקורבן הייתה אזרחית ישראל, קל וחומר יהודיה. אמות הספים היו רועדות - ובצדק. המשטרה ובתי המשפט לא היו מעזים לגרור כך רגליים ולהתנהל בצורה שמיד תפורט כאן.

"ממד חומרה משמעותי"

עשר שנים. עשר שנים תמימות חלפו מהרגע בו הוגש כתב אישום ועד לרגע בו ניתן פסק הדין המביש לפני מספר ימים. עשר שנים מהרגע בו סגבר ניסה לרצוח את האישה שהוא "הזמין" ועד שקיבל חודשיים (!) עבודות שירות(!!). זו לא טעות הקלדה או דפוס. זה העונש שנתן לו בית משפט ישראלי: פחות מ-60 ימי עבודות שירות לגבר שחנק את בת זוגו עד שחשב שכבר איננה בין החיים, הודה במעשיו, נמלט, נתפס שוב, חזר בו מן ההודאה ולפי תסקיר המבחן "לא לקח אחריות למעשיו ולא הייתה בו אמפתיה למתלוננת" (מה שמנע מבית המשפט להציע לו תוכנית שיקום טיפולית).

טוב, מה הוא כבר עשה? ניסה לרצוח אשה אריתראית שהכעיסה אותו משום שסרבה לקיים עימו יחסים למרות שהוא שילם על 'הזמנתה' לישראל משל הייתה מוצר מיובא מעלי אקספרס? אתם לא הייתם כועסים אם ה"מוצר" שהגיע היה פגום ומנסים לרצוח אותו? נו, באמת. על מה כל הרעש? לא מדובר בבת ישראל קדושה או אפילו בבת דודתה. בסך הכול, אשה אריתראית ששכחה את מקומה וסברה שדמה סמוק לא פחות משל שאר הנשים כאן.

מתוך כתב האישום שהוגש ב־2011
 מתוך כתב האישום שהוגש ב־2011

הסיפור כל כך מקומם וכל כך לא ייאמן עד שהתחושה שלי (שכאמור לא ניתנת להוכחה כמו כל טענת אפליה) היא שאם הקורבן הייתה אישה אחרת, מהסוג שתואר קודם, קשה להאמין שהשופט אביחי דורון מבית משפט השלום בירושלים היה כותב בכזו קלות בגזר הדין כי "נסיבות האירוע אינן מאפשרות הטלת עונש חמור על הנאשם, הן מכיוון שהאירוע הסתיים בפגיעה פיזית מינורית בלבד והן מכיוון שהוא אירע לפני כמעט עשר שנים"; על אף שקודם לכן קבע כי "מעשי הנאשם נושאים עימם ממד משמעותי של חומרה... תחילה איים הנאשם על המתלוננת כי 'יראה לה מה זה', לאחר שסירבה לקיים עימו יחסי אישות. אחר כך אמר הנאשם למתלוננת כי הוא יכול לזרוק אותה מחלון הדירה. לאחר מכן חנק הנאשם את המתלוננת בחוזקה, עד כדי כך שכשהמתלוננת קמה לסגור את דלת החדר בו שהתה, הביע פליאתו שהמתלוננת עודה חיה, התקדם לעברה, וכשניסתה לברוח מהדירה, תפס אותה, ורק לאחר מאבק היא הצליחה לנוס מהמקום, אך ללא נעליה".

השופט אביחי דורון / צילום: דוברות הרשות השופטת
 השופט אביחי דורון / צילום: דוברות הרשות השופטת

שווה לקרוא שוב: ה"אירוע" (נשוב ונזכיר: נסיון הרצח לאחר שסרבה לקיים עם העבריין יחסי מין) הסתיים ב"סימני חבלה על צווארה" (רק משום שהוא חשב שהקורבן כבר מתה) לא מאפשר מתן עונש חמור. גורם "מקל" נוסף הוא שה"אירוע" התרחש לפני עשר שנים. אפשר שזו הסיבה לעונש הפעוט? לא ממש. השופט עצמו כותב כי הוא "זוקף לחובתו של הנאשם את התכחשותו להודאתו, אי-לקיחת האחריות על מעשיו", ההימלטות שלו מהדין וכיוצא באלה.

הפגמים בכתב האישום

תחושת האפליה שבי אינה שמורה רק כלפי פסק הדין. גם עצם הגשת כתב אישום רק על תקיפה הגורמת חבלה של ממש (5 שנים) במקום על ניסיון לרצח (20 שנים) מחייבת הסבר. כך גם גרירת הרגליים במשך עשר שנים. אומנם, ניתן הסבר שנסמך על הקושי לכאורי לאתר את סגבר כשהוא לא הגיע לדיונים, אבל באותה נשימה נאמר כי הוא המשיך להתייצב במהלך שנים אלה ברשות האוכלוסין והיה ניתן בנקל לאתרו.

גרון בצבע אחר

כאמור, אפליה היא טענה קשה להוכחה. בתגובות לחשיפה הבלעדית בגלובס ניפקו הגורמים השונים הסברים שונים: המשטרה שלחה אצבע מרשיעה כלפי בית המשפט ש"הורה על שחרורו בתנאי הרחקה בלבד", הסניגורית, שטענה "שכתובתו הייתה ידועה ולכן תמוה מאוד שהמשטרה לא הצליחה לאתר אותו", הלינה שהדחיות נבעו מכך שהובא מתורגמן לשפה לא נכונה. זה לא באמת מעביר את התחושה הקשה שתקועה לי בגרון. המשטרה יכולה הייתה לערער על ההחלטה לשחרר, בית המשפט יכול היה לקבוע דיון עם המתורגמן הנכון סמוך לדיון שבוטל ולא שנה מאוחר יותר וכולי וכולי.

מספיק שכולם ידמיינו כיצד היו פועלים לו ה"פגיעה הפיזית המינורית", קרי: סימני החניקה, היו על גרון בצבע עור אחר או שבכיסה של הנחנקת ה"מינורית" הייתה תעודת זהות ישראלית. לאחר מכן שישקלו האם צבע העור והעובדה שהיא אינה אזרחית מצדיקים את היחס השונה. יש לי תחושה שהם יתקשו עם התשובה. ממש כמוני.

תגובת בתי המשפט

"בניגוד לאמור בטור, כתב האישום לא ייחס לנאשם נסיון רצח אלא עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ואיומים והשית עליו עונש התואם את מתחם הענישה לעבירות אלו כמפורט בגזר הדין".

צרו איתנו קשר *5988