כמה יקר פה? ממשלות ישראל לא טרחו לבדוק

בעשור האחרון נדמה כי צמד המילים "יוקר המחיה" הוא השני הנפוץ ביותר בשיח הציבורי או בדיוני ועדות הכנסת (הראשון הוא: OECD). אולם למרות עשור של שיח ציבורי על יוקר המחיה, נדמה כי משרדי הממשלה, בטרם הפנו אצבע מאשימה לתעשייה, ליזמים ולבעלי העסקים, לא טרחו כלל לבדוק מה הפערים האמיתיים בין ישראל לעולם המערבי, ובאילו ענפים.

מחקרם של פרופ' דן בן דוד ואיל קמחי ממכון שורש ("המחירים גבוהים בישראל? היזהרו מהשוואות בינלאומיות") הציף באופן חד את הבעייתיות בנתונים בהם מוזנים מקבלי ההחלטות ואת חוסר ההתאמה בין אינפלציה נמוכה מאוד בישראל לבין הגדלת הפער לכאורה ביוקר המחיה בין ישראל ל-OECD.

כך לדוגמה, השימוש בניתוח שגוי הוביל את מבקר המדינה לקבוע כי "...מאז המחאה החברתית ב-2011 וכניסתו של חוק המזון ב-20,15 הפערים בכוח הקנייה של מוצרי המזון בישראל לא הצטמצמו במספר קטגוריות אלא אף גדלו לעומת מדינות ה-OECD"; זאת למרות שמבדיקת נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנים האחרונות, בתגובה למחאה החברתית, מחירי המזון לצרכן ב-OECD התייקרו בשיעור גבוה יותר לעומת המחירים בישראל.

רוב הפער במסקנות נובע מכך שגם דוח מבקר המדינה הסתמך באופן שגוי על מדד ה-PPP הבעייתי (פרויקט של ה-OECD להשוואת שווי כוח הקנייה). על קצה המזלג, מעבר לכך שמדד זה לא מודד את אותם המוצרים בכל מדינה, הגורם המשפיע ביותר על השינוי במדד הוא התמורות החדות בשער החליפין, ולא רמת המחירים עצמה.

על-פי המדד, בו משתמשים משרדי הממשלה, פער המחירים בין ישראל ל-OECD גדל בעשרות אחוזים בעשור האחרון, זאת למרות אינפלציה כמעט אפסית ועלייה משמעותית בשכר הממוצע. יותר מכך, על-פי המתודולוגיה השגויה, בשנת 2011 רמת המחירים הייתה לכאורה שווה לרמה ב-OECD, בשיא המחאה החברתית בישראל.

מבדיקה שעשינו מול ה-OECD ציינו כלכלני הארגון כי יש בעיה במדד, וכי יש קושי לנטרל לאורך זמן תנודות חדות בשער החליפין. גם בפרסום של בנק ישראל עוד בשנת 2012 צוין כי נתונים אלה אינם נקיים מחולשות, שכן לצורך בניית מדדי המחירים יש להתגבר על בעיות שונות, כמו למשל השוואת מחירים של סלי צריכה שונים (שהרי סלי הצריכה אינם זהים בין מדינות) או השוואת מוצרים באיכות שונה. חולשות אלה עלולות ליצור הטיה במדדים, במיוחד עם סלי הצריכה שונים באופן חריג בין מדינות.

גם בלמ"ס ציינו כי "אי-אפשר להשתמש בנתונים של השוואת כוח קנייה בינלאומי כדי לעשות ניתוחים ענפיים, למשל במזון, ולא ניתן להשתמש בהם בשום אופן לניתוח של השוואת יוקר המחיה במשקי בית במדינות שונות"

תגובת משרד האוצר לדרך החישוב הייתה כי "מדד ה-PPP הוא מדד מקובל להשוואות מחירים בין מדינות", וכי "המדד מצביע על פער מחירים משמעותי בין ישראל למדינות ה-OECD והאיחוד האירופי בתחום מוצרי מזון". תגובה זו מתעלמת מהקשיים המהותיים שהציפו בן דוד וקמחי, והיו מוכרים עוד קודם.

על-פי בן דוד וקמחי, מחירי המזון גבוהים ב 15% מהמחירים במדינות ה-OECD, ולא ב"עשרות אחוזים". העובדה שבישראל יש מע"מ גבוה בהרבה על מחירי מזון (17% בישראל, לעומת כ-9% ב-OECD ובאיחוד האירופי) מצמצמת את הפער אף יותר, וכך גם גורמים חיצוניים נוספים, כמו אי-היכולת לייצר בשבת, כשרות, מחיר המטרה של החלב ועוד.

כל זה לא על-מנת להגיד שאין בעיה במחירי שירותים או מוצרים מסוימים או שאין לקדם רפורמות שיקדמו תחרות, יבטלו תכנון מרכזי או ירחיבו את היצע הדיור. אולם הנתונים שמשרדי הממשלה בוחרים להציג לנבחרים ולפרסם בתקשורת משפיעים על המדיניות הננקטת על-ידי הממשלה ומקודמת בכנסת, ועיוות בנתונים יכול להביא למדיניות לא חכמה או לתיעדוף לא נכון של כלי מדיניות.

על משרדי המטה הממשלתיים, המנסים בימים אלה (ובצדק) להקים רשות רגולציה שתתרום לאימוץ רגולציה ומדיניות חכמה, לאמץ כללים אלה גם על עצמם.

הכותב הוא מנהל אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים