מחתולי הרחוב ועד למוסדות התורניים: הכספים הקואליציוניים בשיא, והמתנגד הגדול ביותר שלהם שומר על שתיקה

באוגוסט 2020, לפני קצת יותר משנה, עמד יו"ר יש עתיד יאיר לפיד על דוכן הכנסת והציג הצעת חוק שנועדה למנוע מח"כים לערוך הסכמים פוליטיים תקציביים הכרוכים בקידום אינטרסים אישיים או פוליטיים. או במילים אחרות: לפיד דרש לעצור כספים קואליציוניים.

הצעות חוק לחוד ומעשים לחוד. בימים האחרונים מסבירים במפלגתו של לפיד שרופדה בכספים למטרות שונות כמו יתר חברותיה לקואליציה, כמה חשובה למשל הייתה דרישת חברת מפלגתם יסמין פרידמן להקצאה של 12 מיליון שקל לטובת טיפול בחתולי רחוב - מטרה שהיא מזוהה עמה מיום היבחרה לכנסת.

אותה תוספת חריגה כל כך לחתולי רחוב, מהווה חלק ממסמך שהועבר לחברי ועדת הכספים, המפרט כספים נוספים שביקשו חברי כנסת ומפלגות לטובת מטרות ספציפיות. זאת, בנוסף לכספים הקואליציוניים שסוכמו בעת הקמת הממשלה. בסך הכל מראה המסך שהוגש לוועדת הכספים כי תוספות הרגע האחרון של הכספים הקואליציוניים לשנים 2021-2022 זינקו ב-279 מיליון שקל, ומצטרפים ל-2.1 מיליארד שקלים שסוכמו. מפה לשם, תוספת של כמעט 15%.

  

דברים שלפיד היה אומר ב-2020

נזכיר, לפני קצת יותר משנה בזמן ההצבעה על אותו החוק שהציע נשמע לפיד כך: "הקואליציה הגדולה, המכוערת, והמיותרת בתולדות המדינה רוצה את הכסף של אזרחיה ומחלקת אותו אחד לשני. הצעת החוק הזאת אומרת כך בפשטות - הכסף הזה הוא של אנשים שעבדו ממש ממש קשה, קמו מוקדם בבוקר, הלכו לישון מאוחר בלילה, שילמו מסים גבוהים מדי בתקופה משברת. זה לא כסף של פוליטיקאים, זה לא יכול להיות כסף של פוליטיקאים, הפוליטיקאים בבניין הזה מתבקשים להסיר את ידיהם מכספם של אזרחי ישראל".

ובכן, מתברר שלשיטת יש עתיד תלוי מי הם הפוליטיקאים ותלוי מהן המטרות.
ממשלת בנט-לפיד נדרשת ביתר שאת לממן את מאוויי חבריה, שכן רבים מהם מרגישים שהם יושבים בממשלת "אין-ברירה". חברי כנסת ממרצ, שסולדים מישיבה משותפת עם אנשי ימינה ולהיפך, נדרשים להצדיק כמעט באופן יומיומי את ישיבתם בממשלה, והאפשרות לשלם כדי להצדיק היא הזמינה ביותר עבורם.

וזה נכון גם לצד השני, של אנשי ימינה. לא סתם בתוספות הקואליציוניות הנדרשות לאישור ועדת כספים, חתום יו"ר ועדת הכנסת ניר אורבך מימינה על 50 מיליון שקל לטובת מטרות המזוהות עם הציונות הדתית שרבים ממנה (וגם הוא לפחות בתחילת הדרך) מתנגדים להקמת הממשלה הנוכחית.

כך, למשל, השיג אורבך ארבעה מיליון שקל לערים מעורבות, חמישה מיליון שקל למרכזים להעמקת חינוך יהודי, 15 מיליון לטובת תרבות יהודית ועוד שני מיליון שקל למנהלת לזהות יהודית, ו-9 מיליון למוסדות תורניים.

גם השלל של ח"כ עידית סילמן מכובד: עוד 13 מיליון שקל לאגף לתרבות יהודית, מיליון שקל לטיפול בהתמכרויות, 2 מיליון שקל למרכזי חוסן, 2 מיליון שקל למענק ירושלים בחינוך. ועוד 12 מיליון שקלים לטובת גופים ספציפיים שיועברו בהתאם להחלטת היועמ"ש בעניין: 2 מיליון שקל ליד בן צבי, מיליון שקל למרכז מורשת בגין, מיליון שקל לשיפוץ מוסדות דת, שלושה מיליון לאתנה במשרד הספורט, ולטובת מענה חירום נפשי שלושה מיליון שקל. וזה לצד סכום כולל נוסף של 450 מיליון שקלים שהועברו לטובת מוסדות תורניים במסמך האמור במסגרת אישור התקציב.

אורבך וסילמן הם גם שני השיאנים של התוספות האחרונות - אורבך "השיג" בשמו 50 מיליון שקל מאותה קופה, בעוד שסילמן "גרפה" 35 מיליון שקל.

כל מאות המיליונים שבממשלה הקודמת לפיד צייץ נגדם שנועדו "לפוליטיקאים אחרים כדי לקנות שקט" - עוברים בימים האלה באין מפריע.

פרשת ישראל ביתנו מרחפת מעל ההסכמים

המסמך המרכזי שאושר בישיבת הממשלה ביום ראשון ובו נכללו כספים קואליציוניים בהיקף של 2.1 מיליארד שקל לשנתיים, קפץ באופן דרמטי לעומת הצהרת הכוונות של הממשלה במסמך התקציב שהוגש לקריאה ראשונה. אז הסכום עמד על 1.4 מיליארד שקל בלבד. למרות זאת, לא מדובר במספרים חריגים לעומת ממשלות עבר שנקבו באותם סכומים כדי לקנות שקט פוליטי ולהבטיח יישום מטרות אידיאולוגיות.

התוספת שהועברה לאישור ועדת כספים ונידונה כאן בהרחבה מגלמת את סך כל הכספים שהובטחו לחברי ועדת כספים והמפלגות השונות, זאת בתמורה לתמיכה בתקציב בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה לפיה "כל הסכם פוליטי תקציבי שנערך אגב אישור הצעת חוק התקציב בכנסת יוקרא לפרוטוקול בטרם אישור חוק התקציב" .

ההנחיה היא תולדה של פרשת ישראל ביתנו, שגזר הדין בה ניתן רק בשנה החולפת, והיא ניתנה על ידי היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין ב-2015 ונועדה להפוך את ההעברות התקציביות במסגרת הסכמים פוליטיים לשקופות.

לצד ההנחיה לפרסם את הכספים הניתנים, נוצר מסלול חדש במשרד האוצר כדי לאשר את היעדים ולהבטיח שמקרה פאינה קירשנבאום לא ישנה וכי הכספים יגיעו ליעדם.
בפועל, השחיתות אמנם נמנעת (כך אפשר לקוות), אך חברי הכנסת משתמשים בהנחיית היועץ המשפטי כדי לצבור הון פוליטי. כל ח"כ יכול לחזור לציבור שלו עם הרשימות הפומביות כדי להוכיח מה השיג בזכות אותה טבלה שחלקים ממנה מובאים כאן.

לא בהכרח מדובר ברע פוליטי, שכן פוליטיקאים נבחרים כדי לקדם מדיניות, ומדיניות מקדמים באמצעות תקציבים. השקיפות יוצרת הגינות מול הבוחר, ואכן חברי כנסת משתמשים באותה הנחיית יועץ כדי להגביר חשיפה לכספים שהצליחו להשיג למטרות השונות.

בעוד שישנם חברי כנסת ששמם נכתב לצד הסעיף התקציבי ועלותו, ישנן מפלגות שהחליטו שלא לנקוב בשם חברי הכנסת אלא בשם המפלגה בכללותה. במסמך מופיעות, למשל, דרישות של ראש עיריית אילת לשעבר ח"כ מאיר יצחק הלוי מתקווה חדשה לסבסוד הסעות לתושבי אילת מנתב"ג לגוש דן בשווי שני מיליון שקל, וכן חמישה מיליון שקל למלגות לסטודנטים ערבים שביקשה ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי ממרצ. לצד דרישת כחול לבן לשלושה מיליון שקלים וחצי לקהילות קונסרבטיביות ורפורמיות או ארבעה מיליון שקל של מפלגת העבודה למרכזים ליוצאים בשאלה.

הכספים שלא מוסגרו ככספים קואליציוניים

בינתיים, יש גם לא מעט תהיות על כספים שלא מוסגרו ככספים קואליציוניים והם מתאימים להנחיית היועץ המגדירה כל כסף שמקורו בהסכם פוליטי ככסף קואליציוני. במהלך השבוע פנה יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' מספר פעמים לעו"ד אסי מסינג ממשרד האוצר בדיונים בכנסת כדי להגדיר כך את 32 מיליארד השקלים שהועברו לטובת תוכנית החומש למגזר הערבי לדרישת רע"ם, ועמדו בבסיס ההסכמים הקואליציוניים של הקמת הממשלה.

הכוונה של סמוטריץ' ברורה: אם בעבר הוגדר התקציב לתלמידי ישיבות ככסף קואליציוני למפלגות החרדיות, במה שונה הכסף לרע"ם שלא מופיע במסגרת המיליארדים שאושרו למפלגות.

סביב השאלה מהם כספים קואליציוניים - אפשר גם לציין את מיליארד השקלים שאושרו לבקשת חברות הכנסת מהקואליציה בתמורה לאישור העלאת גיל הפרישה, לטובת תוכניות תמיכה שונות שילוו את הנשים שייפגעו מיישום הרפורמה. או 30 מיליון שקלים שדרשה ח"כ נעמה לזימי לטובת תושבי גבעת עמל, שעוד מחכים לאישור משפטי. כלומר: הכספים המפורסמים והמאושרים הם התחלה, אבל ממש לא נקודת הקצה, שאושרו לבקשת חברי הקואליציה.

את המטרות ינתחו בעלי העניין. מי שיברכו עליהן הם אותם אלו שקיטרו על מטרות בעבר, ולהיפך.

יש כסף, אז למי יש אינטרס להצביע נגד?

אך הממשלה לא רק מממנת מטרות ראויות של פוליטיקאים. היא מאבטחת את העברת התקציב בקריאה שנייה ושלישית בשבוע הבא. נראה שלא נשקפת כל סכנה לשלמות הקואליציה, שכן דרישות כל חבריה נענו - 61 אצבעות שיוודאו את העברת התקציב ממרצ, דרך מפלגת העבודה, ועד לימינה ורע"ם.

יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו אמר השבוע כי יעשה מאמץ כדי להעביר אצבע אחת שתצביע נגד התקציב. אך לרע"ם אין אינטרס להפיל את התקציב שדרשו בתמורה להקמת הממשלה ואמור להצדיק את החלטתם לשבת בממשלה ישראלית. גם מי שהעלו את שמו של אלי אבידר (ישראל ביתנו) כעריק פוטנציאלי צפויים להתבדות. אבידר צייץ שהוא לא הולך לשום מקום. מקורביו הוסיפו כי הוא מאמין שלפיד יפתור את המשבר, וגם אם לא - לא נורא, הוא יודע לעבוד בכנסת.

ההימור בממשלה מתמקד בחברי ימינה. שרת הפנים איילת שקד לא מרוצה, ניר אורבך קיבל עשרות מיליונים אבל יושב בממשלה שלא לטעמו, אביר קארה התרעם על כך שלא מצרפים אותו לצוות ארגון השטח המוניציפלי של המפלגה בתור נציג העצמאים, ועידית סילמן - כך לפחות לפי החדשות האחרונות - מחפשת את דרכה במפלגות אחרות (סילמן מכחישה). בשבוע הבא נדע.