הרחבת סמכויות החיפוש של המשטרה היא פגיעה בלתי מידתית בזכויות הפרט

אם יורחבו סמכויות השוטרים לבצע חיפושים ללא צווים, בתחילה הם ישתמשו בכך בהרחבה כדי להיאבק בפשיעה החמורה בחברה הערבית, אך עם הזמן ייעשה שימוש בסמכויות אלה כדי לבצע חיפושים גם במקרים של חשד לביצוע עבירות פעוטות - ובכך תכרסם המדינה, בכסות של מאבק בפשיעה חמורה, בזכויותינו הבסיסיות ביותר כאזרחים

ניידת משטרה / צילום: Shutterstock, Georgy Dzyura
ניידת משטרה / צילום: Shutterstock, Georgy Dzyura

תזכיר החוק להרחבת סמכויות המשטרה לביצוע חיפוש ללא צו שיפוטי שובה לב במבט ראשון. הרצון להיאבק בפשיעה בכלל, ובפשיעה הגואה בחברה הערבית בפרט, הוא רצון שמשותף לרבים וטובים. אבל עם כל הכבוד, הפשיעה בחברה הערבית לא מתפשטת ברחובות בגלל שלשוטרים אין סמכויות לחפש בבתים ובחפצים של האנשים. מדובר בבעיה עמוקה בהרבה, שמתחילה בסוגיות כמו חינוך, כלכלה ותרבות, וממשיכה באוזלת-ידה של המשטרה באיתור חשודים בפשיעה חמורה ובהעמדתם לדין - לא בגלל היעדר סמכויות חיפוש ומעצר, אלא בגלל הימנעות מכוונת מלחקור את הפשיעה בחברה הערבית.

לפי נתונים שפורסמו בתקשורת, בעוד ש-71% ממקרי הרצח בחברה היהודית פוענחו, בחברה הערבית פוענחו רק 22% מהרציחות. זוהי הבעיה האמיתית של מערכת אכיפת החוק בכל הקשור לפשיעה בחברה הערבית, ולא היעדר סמכויות וכלים חקירתיים.

סמכויות השוטרים בכל הקשור לחיפוש במקרים שיש חשד של ממש לביצוע עבירות הן סמכויות רחבות ביותר גם כיום. גם כיום במקרים רבים שוטרים לא נזקקים לפנות לבתי המשפט כדי לקבל צווי חיפוש, והם עורכים חיפושים ללא צווים, בסמכות מלאה.

חשוב לציין - גם הדרישה ששוטרים יפנו לבית המשפט לפני שיערכו חיפוש, אינה דרישה מכבידה במיוחד. הסטטיסטיקה בתחומים האלה מלמדת כי 99% מכל הפניות של רשויות החקירה לבתי המשפט לקבלת צווי חיפוש מתקבלות.

הדבר היחיד שהצעת החוק תעשה אם תתקבל כחקיקה, היא הרחבה של הפגיעה בזכויות היסוד של האזרחים במדינה. לצערי, כמו במקרים אחרים, חקיקה שנחקקת בתחילה במטרה להיאבק בפשיעה חמורה, הופכת עם הזמן לעניין שבשגרה שמיושמת לא רק על פשע מאורגן ועבריינים אלימים וסדרתיים, אלא גם על "האזרח הפשוט" שנחקר בעבירות, שמבלי להקל בהן ראש, לא להן "התכוון המשורר".

דוגמה מצוינת היא חוק איסור הלבנת הון שנחקק בשנת 2000. הצעת חוק איסור הלבנת הון, נפתחת באלה המילים: "המאבק הבינלאומי בעבריינות, במיוחד בעבריינות בתחום הסמים המסוכנים ובפשעים חמורים אחרים, מתמקד בעשור האחרון בתופעה של הלבנת הון, הננקטת בעיקר בידי סוחרי הסמים ועברייני הפשע המאורגן, בתחכום גדל והולך, כאמצעי לשמור בידיהם את רווחי פעילותם העבריינית".

הנה, החוק נחקק במטרה חשובה מאין כמותה - להתמודד עם פעילותם של ארגוני פשיעה וארגוני סמים בינלאומיים שפועלים בתחכום הולך וגדל. כל מי שעוסק בתחום עבירות הצווארון הלבן יודע ומכיר את ההרחבה הבלתי נסבלת של השימוש בחוק איסור הלבנת הון על מקרים שבינם לבין פשיעה מאורגנת וסחר בינלאומי בסמים פעורה תהום. אין חשוד שולי בעבירות צווארון לבן שלא נחקר בחשד לביצוע עבירות הלבנת הון, אין חשוד כזה שכל רכושו לא נתפס כבר בשלב החקירה בטענה כי ייתכן שבעתיד יהיה צורך לחלט לו רכוש לפי חוק איסור הלבנת הון וכו'.

מלבד העובדה המזעזעת שרוב-רובו של הרכוש שנתפס במהלך החקירה משוחרר ולא מחולט, החשש הוא שההרחבה הבלתי נסבלת תתרחש גם במקרה הנוכחי. אם יורחבו סמכויותיהם של השוטרים לבצע חיפושים ללא צווים, בתחילה ישתמשו החוקרים בהרחבה זו כדי להיאבק בפשיעה החמורה בחברה הערבית, ולאט-לאט, עם הזמן ועם גושפנקה של בתי המשפט, יעשו השוטרים שימוש בסמכויות אלה כדי לבצע חיפושים גם במקרים של חשד לביצוע עבירות פעוטות-ערך - ובכך פעם נוספת תכרסם המדינה, בכסות של מאבק בפשיעה חמורה, בזכויותינו הבסיסיות ביותר כאזרחים ותושבים במדינה לפרטיות ולקניין.

הכותבת היא שותפה במחלקת הליטיגציה משרד חדד רוט שנהר הלפר ושות' ומייצגת בתיקי צווארון לבן