ירושה | דעה

13 אחים, 3 דירות: כשכולם מנצלים את אמא

ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים דן לאחרונה במאבק ירושה בין 13 אחים שהחל כשאם המשפחה עודנה בחיים • האם, שמגרש בבעלותה הפך לבניין בן שלוש קומות, הוחתמה ע:י ילדיה על שתי עסקאות נוגדות עבור אותו הנכס, וכל אחד מהצדדים טוען כי הצד השני רימה ועשק אותה

לכאורה הפתרון הנכון והצודק היה לבטל את שתי העסקאות ולהשיב את הדירה לבעלות האם / צילום: Shutterstock, Kanjana Kawfang
לכאורה הפתרון הנכון והצודק היה לבטל את שתי העסקאות ולהשיב את הדירה לבעלות האם / צילום: Shutterstock, Kanjana Kawfang

אחד מתיקי הירושה בהם הייתי מעורבת עסק במשפחה ברוכת-ילדים שחיה תמיד בצניעות כלכלית רבה, וכל האחים היו שמחים בחלקם וקיימו ביניהם יחסים משפחתיים חמים. כשאב המשפחה הלך לעולמו, נדהמו ילדיו לגלות כי על אף שעל-פי אורח חייו הוא חי תמיד על סף העוני, בחשבון הבנק שלו נצבר חיסכון של למעלה ממיליון שקל. מאותו רגע פרץ סכסוך מר בין האחים על אופן חלוקת העיזבון, והמשפחה התפצלה למחנות.

סיפור דומה נדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, רק שבפסק דין זה מאבק הירושה בין האחים החל כבר כשהאמא עודה בחיים. לאם 13 ילדים, נכדים ונינים לרוב. מגרש מקרקעין שהיה בבעלותה הפך לבניין בן שלוש קומות ונתן את סימן הפתיחה למאבק בין האחים על אופן חלוקת הבעלות בדירות. הליך משפטי משנת 2014 הסתיים בפסק דין, לפיו האח הראשון קיבל את דירה מספר 3, האם קיבלה את דירה מספר 2, ויתר האחים קיבלו את דירה מספר 1.

למרבה הצער, הסאגה לא הסתיימה עם הליך זה. חודש לאחר פסק הדין, האח הראשון החתים את האם על הסכם מתנה, במסגרתו היא העניקה לו גם את דירה מספר 2 שנותרה בבעלותה. העסקה לא הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, ואף לא נרשמה הערת אזהרה.

שנתיים מאוחר יותר, האחים האחרים החתימו את האם על עסקת מתנה, שבמסגרתה היא העניקה גם להם את אותה הדירה. בחוזה נרשם כי הוא נערך, משום ש"בלי ידיעתה של האם", הועברו זכויותיה בדירה לאח הראשון, תוך קיפוח האחים האחרים, וכעת משהתרמית התגלתה לה, היא מעוניינת לתקן את העוול. בגין עסקה זו נרשמה הערת אזהרה על הדירה.

התוצאה היא שהאם הוחתמה על-ידי ילדיה על שתי עסקאות נוגדות עבור אותו הנכס, וכל אחד מהצדדים טוען כי הצד השני רימה ועשק את האם. כשהאם התייצבה בבית המשפט, בלוויית אפוטרופא לדין, שמונתה עבורה על-ידי בית המשפט כדי להגן על זכויותיה, התברר כי האם אינה מצויה בעניינים המשפטיים, אינה מבינה את מהות ההליך, ואף טוענת כי לא הבינה כלל על מה חתמה.

האם אמרה בבית המשפט: "אני אוהבת את כל ילדי שווה בשווה. מה כולם רוצים ממני? שיעזבו אותי בשקט ויריבו אחרי שאני אלך"; והבהירה כי למעשה היא אדישה לשאלה מי יזכה בדירה, כל עוד היא זכאית לגור בה עד סוף ימיה, ואינה צריכה לקחת חלק בהליכים המשפטיים, המזיקים לבריאותה ונפשה.

לכאורה הפתרון הנכון והצודק היה לבטל את שתי העסקאות ולהשיב את הדירה לבעלות האם, אולם הבעיה היא שמבחינה משפטית, אף צד לא עתר לביטול העסקאות מחמת אי-כשירות משפטית של האם, שהרי כל אחד מהצדדים החתים אותה על חוזה בעצמו ומעוניין בקיומו. כאמור, גם האם לא מעוניינת לעתור לביטול העסקאות, מאחר שנטרלה את עצמה מההליך המשפטי.

כתוצאה מכך, על אף שבית המשפט מבין שמדובר בעסקאות שנערכו כנראה בהיעדר גמירות-דעת של מעניק המתנה, עדיין עליו לבחור לקיים אחת מהן.

לאחר שסקר את הדין, פסק בית המשפט כי העסקה עם האח הראשון, אשר קדמה בזמן, היא העסקה התקפה. אומנם האח לא רשם הערת אזהרה בגין העסקה, מצב שעלול היה לגרום לכך שהעסקה המאוחרת יותר תגבר, אך מאחר שהאחים ידעו בזמן אמת כי האם כבר העבירה את הדירה לבעלות האח הראשון, הרי שבביצוע העסקה השנייה הם גרמו במודע לתאונה המשפטית של עסקאות נוגדות באותו הנכס, ולכן הפסידו את הדירה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה