כמה בני נוער לוקחים חלק באתגרים מסוכנים? טיקטוק מפרסמת מחקר על בני נוער

ענקיות האינטרנט הגדולות מתמודדות עם בעיה אחת ענקית: צעירים ובני נוער בזירה שלהם. לצד ילדים שאינם בגיל המותר להצטרף לרשתות החברתיות (אסור לחברות אלו לאסוף מידע על ילדים מתחת לגיל 13), ישנן סכנות אדירות לבני נוער שגילם מותר בזירות השונות. כעת, הרשת החברתית הסינית, טיקטוק, מבקשת לרכוש את אמון הציבור וההורים כשהם מאירים בזרקור את הנושא בצורה פרו-אקטיבית.

טיקטוק מפרסמת מחקר שערכה בשנה האחרונה, שיסייע לה להבין בצורה טובה יותר את היחסים של צעירים עם "אתגרי רשת". מחקר שלטענתה יספק "הבנה עמוקה יותר של הפסיכולוגיה מאחורי השתתפות באתגרי רשת מסוכנים", לצד דרכים לטיפול בבעיה.

הרשת החברתית שיתפה פעולה עם חברת Praesidio Safeguarding, שמסייעת לארגונים ליישם מדיניות, נהלים ואסטרטגיות בעזרת מומחים וכלים שונים. חברת Praesidio כתבה את הדו"ח שריכז את הממצאים, בהובלתה של מייסדת הארגון, ד"ר זואי הילטון.

הרשת החברתית ניסתה להבין כל מיני עניינים בסיסיים בתחום כדי לדעת איך לטפל בו, כך הסבירה במסיבת העיתונאים אלכסנדרה אוונס, ראש תחום בטיחות ילדים בטיקטוק העולמית . לדוגמה: למה צעירים עושים את מה שהם עושים? מה מניע אותם? מאיפה התמיכה שלהם ואיך מדברים על אתגרים? מה היתרונות והחסרונות באתגרים בזירה?

המחקר למעשה סקר יותר מ-10 אלף בני נוער, הורים ומורים מכמה מוקדים: איטליה, ארה"ב, אוסטרליה, ברזיל, גרמניה ועוד. לצד זאת, פאנל של 12 מומחים בתחום בטיחות נוער התכנס כדי להדריך ולייעץ לרשת החברתית איך לפעול. 

המחקר במלואו עוסק באחד הנושאים שבטיקטוק רואים סכנה גדולה: אתגרים מסוכנים ומתיחות קיצוניות. לכן, צעירים שהשתתפו בסקר, התבקשו לתאר את רמת הסיכון של אתגר רשת אחרון שהם ראו. כמט מחצית מאלו שענו, 48%, האמינו שהאתגר המדובר הוא כיפי או קליל. 32% מבני הנוער אמרו שיש סיכון מסוים אבל שהוא נראה בטוח, 14% קבעו שזה היה אתגר מסוכן, ו-3% קבעו שמדובר באתגר מסוכן מאוד.

למעשה, לפי טיקטוק, "מתן כלים לצעירים בנוגע לאופן בו מעריכים סיכונים זוהה כאחד האמצעים החשובים ביותר שיכולים לעזור לשמור על בטיחותם". קרוב למחצית מבני הנוער, 46%, אמרו שהם מעוניינים ב"מידע טוב על סיכונים" באופן רחב יותר.

נלחמים במתיחות

טיקטוק שמה לעצמה כמטרה להיאבק במתיחות, לצד קטיעת החשיפה למתיחות קיצוניות שמעודדות פגיעה עצמית ודברים מסוכנים (Hoax), לדוגמת מתיחת "יום האונס". לפי טיקטוק, "אחר שהמתיחה תופסת תאוצה לרוב מוצמדת אליה הודעה שמנסה להזהיר כמה שיותר אנשים מהנושא שבמרכז המתיחה. בעוד שהשיתוף של אזהרות כאלה עשוי להיראות לא מזיק, המחקר מצא ש-31% מבני הנוער שנחשפו למתיחה אלו חוו השפעה שלילית. מתוכם, 63% אמרו שההשפעה השלילית היא על בריאותם המנטלית", נכתב בהודעת טיקטוק.

כמה בני נוער לוקחים חלק באתגרים מסוכנים? לפי הנתונים של המחקר, 21% מהמשתתפים בסקר אמרו שהם לקחו חלק באתגרים באופן כללי, 2% אמרו שהשתתפו באתגר שיכול להיות מסוכן, ורק 0.3% אמרו שהם השתתפו באתגר מסוכן מאוד. לצד הנתונים האלו, האם צעירים בזירה יודעים להגיד אם המתיחה המסוכנת הזו אמיתית או לא? גם על זה ישנם נתונים, 61% מהצעירים חיפשו מידע באינטרנט, 57% אמרו שהם בודקים את התגובות לראות אם זה אמיתי ו-44% אמרו שהם מדברים עם חברים על זה.

אז כמה בני נוער יודעים או לא? 31% מבני הנוער ידעו לזהות שזה מזויף לחלוטין, 35% קבעו שעלה בהם ספק על המתיחה המסוכנת, 27% אמרו שזה נראה אמין, ו-3% אמרו שהם מאמינים שזה אמיתי. לצד הנתונים האלו, 63% מבני הנוער ששיתפו אתגרים מסוכנים אמרו שהם עשו את זה כדי לקבל תגובות, לייקים ושיתופים, 60% בגלל שהם לא הבינו שמדובר בדבר מזויף.

הנתונים מצביעים שההורים גם לא מדברים עם הילדים שלהם בצורה פרואקטיבית. 56% מההורים אמרו שהם לא היו מדברים עם הילדים שלהם על מתיחות מסוכנות אלא אם הצעיר היה מציין זאת קודם, ו-37% מההורים הרגישו שקשה להם לדבר על מתיחות מבלי לעודד את הילדים שלהם לקחת בהן חלק. ראש תחום בטיחות ילדים בטיקטוק העולמית , אלכסנדרה אוונס, הדגימה זאת בעזרת רפרנס מהארי פוטר. היא אמרה שיש את "שאלת וולדמורט" - מה אסור להגיד ליד הילד כדי לא לעורר את הדברים הבעייתיים. זה מה שהוביל אותם בשינויים שיחילו.

טיקטוק הבינה שהיא צריכה להנגיש את המידע לבני נוער והורים, לכן בעזרת שיתוף הפעולה עם המומחים, הם הבינו שהם צריכים להקים מתחם תוכן חדש תחת מרכז הבטיחות של החברה שיוקדש לאתגרים . "המתחם כולל עצות להורים שאנו כדי לעזור להם להתמודד עם חוסר הוודאות שהם הביעו בנוגע לדיון בנושאים אלה עם בני הנוער שלהם ", כך לפי טיקטוק. בנוסף, הרשת החברתית אומרת כי היא עבדה על השפה כדי להיות ברורים ורלוונטיים יותר בתוויות האזהרה שלהם.

פרסום המחקר: ביקורת מתחת לשולחן לצוקרברג

המומחים במסיבת העיתונאים, ד"ר ריצ'ארד גראהם וד"ר גרטשן בריון-מייזלס, הצביעו על כך שאם ישנו את הטרמינולוגיה מחינוך הנוער אלא שיתוף הפעולה איתם, זה ישתנה. הם אמרו שאם יפסיקו לעמוד מעליהם או לידם, אלא ישתפו איתם פעולה ויעבדו יחד איתם, זה ייראה אחרת - כך הם יוכלו לקבוע החלטות בריאות בעצמם. "בני נוער רגילים שמדברים עליהם מלמעלה ומתנהגים אליהם בצורה פטרונית. כשאנחנו חושבים על השפה בהתערבויות האלו, זה כדי לבסס את השפה בצורה חכמה שתשפיע לטובת ולרווחת בני הנוער: להראות להם שאנחנו אוהבים אותם ואכפת לנו מהם, מאשר להנחית עליהם משהו מלמעלה ולהגיד להם שהם לא בוגרים מספיק", אמרו במסיבת העיתונאים.

לצד זאת, טיקטוק אומרת שהיא יצרה טכנולוגיה שתזהיר את צוותי הבטיחות שלהם על עלייה פתאומית בתוכן שמפר את כללי הקהילה שמקושר להאשטאג, ואף הרחיבה את זה שהטכנולוגיה תדע לאתר התנהגויות שעשויות להיות מסוכנות.

טיקטוק אומרת שהיא לא מאשרת תכנים של מתיחות מסוכנות שיכולות לפגוע. אם המתיחה נעשתה בצורה לא בטוחה ולא מקצועית - היא תוסר. כמובן שמתיחות שמעודדות פגיעה עצמית או התאבדות - אסורות גם. אבל הרשת החברתית מצביעה על שיח עם הנערים ועל פעולות אכיפה נגד התכנים המסוכנים בזירה.

חשוב לציין כי פרסום מחקר שכזה באופן עצמאי - מעביר ביקורת מתחת לשולחן למתחרה הגדולה שלה, מטא (לשעבר פייסבוק). בעוד שמטא לא הסכימה לשחרר בצורה מלאה את המחקרים בנושאי הסכנות לצעירים ברשת (אלא אמרה בדיון בסנאט שצריך למצוא את הדרך להוציא אותם), טיקטוק מפרסמת כביכול מחקר שביצעה בעצמה ומאפשרת למכון מחקר לבחון את הנתונים לצורך פרטים.