"איך לא הולכים לאיבוד בדיזנגוף סנטר? זה עניין של ניסיון"

המטבחון של:

דיזנגוף סנטר, תל אביב

משתתפים בשיחה:

1. דן פילץ, 49, נשוי ואב לשניים, רמת השרון, מנכ"ל ובעלים משותף. 29 שנים בסנטר
2. דורית חסיד, 58, תל אביב, מנהלת הקיימות של הקניון. 3 שנים בסנטר

3.  יניב נגט, 40, תל אביב, אחראי ביטחון ומנהל התפעול של יריד האוכל. 4.5 שנים בסנטר

על מה מדברים: 

דיזנגוף סנטר: מרכז הקניות נפתח לקהל בשנת 1977, וכיום הוא מכיל כ־350 חנויות. מלבד הרשתות ומותגים המובילים, יש חנויות ייחודיות כמו חנות קומיקס, פנטזיה וסטודיואים לפירסינג וקעקועים.

איך הגעתם? יניב עבד כמעט עשור במזנון בתחנה המרכזית. בסנטר הוא קודם במהרה ממאבטח לתפקיד אחראי משמרת ומנהל התפעול של שוק האוכל.

דורית היתה קודם מנהלת תקשורת פנים ארגונית במוטורולה ומנהלת אחריות תאגידית בקוקה קולה. כל בוקר היא צועדת מביתה שבמרחק 200 מטר מהקניון: "זה כמעט כמו לגור בעבודה".

דן, החולק כיום את הניהול עם אחיו אלון, הוא סוג של ילד סנטר: כדור שלישי למשפחת המייסדים - סבו ואביו אריה ואברהם פילץ היו ממקימי הקניון - הוא מכר פה צמר גפן מתוק בגיל שש: "אני ושני אחי הגדולים פתחנו דוכן בחופשת חנוכה".

ילדי הסנטר: הסנטר די חריג בנוף הקניונים בארץ, ובעליו מחזיקים במגוון אג'נדות חברתיות. כך למשל, כל העובדים בסנטר הם שכירים ואין שימוש בחברות כוח אדם. הקניון הוא גם מהבודדים בארץ שבהם ניתן להיכנס עם כלבים. תופעה נוספת היא "ילדי הסנטר", בני נוער המבלים במקום את מרבית היום: "זה הבית השני שלהם, הם מגיעים לפה מכל הארץ", אומר יניב.

איך מגיעים: שאלת השאלות - איך לא הולכים לאיבוד במבוך של הסנטר? "אפשר לעבוד פה ואז כבר לא הולכים לאיבוד", אומר דן. כבוגר התחנה המרכזית החדשה, יניב מסתדר היטב: "אני כבר מומחה במקומות מבלבלים". דורית אומרת שהמקום הכי מגניב בסנטר הוא הגג "אבל אנשים לא יודעים איך להגיע, אז תרשמו: לעלות בבניין B במעלית השקופה לקומה 4".

הגג: קומת הגג מאכלסת את הדוכן לקיימות עירונית, הכולל משתלה של 1,500 עצים, מכוורות דבורים וחווה הידרופונית. במקום יש קורסים בגידול דבורים ומסיבות החלפת בגדים. בעבר ניצב בקניון דוכן שבו אפשר היה לקנות את תוצרת החווה החקלאית (שכבר נסגרה) בשיטת האמון - לוקחים ירק ומשאירים תשלום. "התחלנו עם 80% משלמים עד שהמצב הידרדר ל-50%, התבאסנו", מספר דן. חקירה פנימית גילתה שמדובר באדם אחד שחגג על החסות בלי להשאיר כסף.

לא על החסה לבדה: יניב, שאחראי על שוק האוכל, מקפיד לפקוד בכל פעם דוכן אחר לצהריים - אבל שומר אמונים לדג החריף בדוכן המרוקאי. דורית הולכת על הקובה סלק של הדוכן העיראקי ודן מסתובב בשכונה ואוכל בקוסם, בפלאפל התימני או בחומוס אבו דאבי, אבל מקפיד על אימונים: "הריצות מאפשרות לי לאכול הרבה".

הרבה שירותים: בקניון יש שירותי נשים עם כמות תאים כפולה משירותי הגברים כדי למנוע תורים. בנוסף יש שירותי יוניסקס ושירותי משפחה. דן מספר איך עלה הרעיון: "הסתובבתי עם הבת שלי והסתבכתי. היא צריכה פיפי ואני לא יודע לאן להיכנס איתה - לשירותי גברים לא מתאים, לשירותי נשים גם לא. לכן בנינו שירותים שאפשר להיכנס אליהם בכל הרכב".

הקורונה: הסגרים היו ימים עצובים בסנטר. "היה מדכא לראות את המקום חשוך וריק", אומרת דורית. "אחרי ארבעה ימים החלטנו להדליק את האורות", מספר דן, "מצד אחד חבל על החשמל והאנרגיה כשהחנויות סגורות, אבל לא יכולנו לעמוד בזה. אי אפשר היה להשאיר את הבניין חשוך".