הסכם הגרעין | טור סופ"ש

ישראל נערכת לעימות עם איראן ומשקיעה מיליארדים ברכש ביטחוני

ישראל נערכת לכישלון המו"מ עם איראן ולתקיפה אפשרית והקצתה כמעט 10% מתוך תקציב הביטחון, 5 מיליארד שקל, לרכש הכולל חימוש מדויק ועוצמתי • במקביל שיתופי הפעולה האזוריים גוברים: על הפרק מתקן סולארי משותף עם מצרים וחבילות תיור משולבות עם האמירויות

מטוס F-15 של חיל האוויר ומפציץ אמריקאי מדגם B-1b בשמי ישראל / צילום: Associated Press, Jerreht Harris
מטוס F-15 של חיל האוויר ומפציץ אמריקאי מדגם B-1b בשמי ישראל / צילום: Associated Press, Jerreht Harris

ועדת השרים העוסקת ברכש ביטחוני ובהצטיידות צה"ל אישרה בתחילה השבוע את רכישתם של 12 מסוקי תובלה חדשים לחיל האוויר לאחר שנים של עיכובים, במקום מסוקי היסעור הישנים שיצאו משימוש בהדרגה. אלא שכותרת הישיבה לא עסקה במסוקים אלא ברכש ביטחוני מקיף בתקציב כולל של קרוב ל־5 מיליארד שקל, שמגיעים מתקציב הביטחון, הקשור להכנות למקרה של עימות צבאי עם איראן. ברשימת הרכש חימוש התקפי מתקדם מסוגים שונים ברמת דיוק גבוהה במיוחד וברמת עוצמה גבוהה לא פחות. הרכש יהיה הן מארצות הברית והן מהתעשיות הביטחוניות הישראליות. ברשימה גם חימוש הגנתי, תוספת של טילי היירוט של מערכת כיפת ברזל, וגם של מערכות וחימושים נוספים, בעיקר מפני טילים ורקטות.

משמעות הרכש, שתקציבו נצבע במשרד הביטחון במסגרת ההכנות לאפשרות של עימות עם איראן, היא הכנה צבאית ממשית של ישראל. בין אם על רקע תקיפה אפשרית על מתקני הגרעין והשלכותיה, לרבות מתקפת תגובה איראנית בסיוע חיזבאללה והארגונים הפלסטיניים, או לתרחיש אחר של כשלון המו"מ על הסכם הגרעין בוינה, ובעקבותיו מוטיבציה איראנית להסלים את המצב בכל המזרח התיכון לרבות מול ישראל, כתגובה לאי הסרת העיצומים נגדה. המשמעות התקציבית היא גדולה במיוחד, קרוב ל-10% מתקציב הביטחון כולו, ורוב תקציב הרכש, מיועדים למאמץ נגד איראן וארגוני הסמך שלה.

קסדות אלביט לחיל האוויר של קטאר

עסקת רכישת מטוסי קרב בין קטאר לצרפת הביאה לכך שטייסי הקרב של חיל האוויר הקטארי יחבשו קסדות של חברת אלביט הישראלית. הקסדות המדוברות הן מדגם טארגו, שנמכרו לחיל האוויר הצרפתי. אלביט היא החברה המובילה בעולם בפיתוח וייצור קסדות מתקדמות לטייסים, והן מיוצרות עבור כמעט כל מטוסי חיל האוויר של ארה"ב ומדינות רבות אחרות. הקסדות של אלביט, שפותחו בשנות ה-90, מעניקות לטייסים יכולת מעקב אחר נתוני הטיסה במשקף של הקסדה, ומאפשרות ראיית לילה וגם הכוונת מערכות הירי אל המטרות. קסדות אלה נמכרו לאורך השנים לחילות אוויר ברחבי העולם, ולתעשיות המטוסים האמריקאת והצרפתית ועוד, שכן הן מחייבות התאמה למערכות הפנימיות של המטוסים או המסוקים. הן משמשות מאז אלפי טייסים בצבאות באפריקה, באסיה, במדינות נאט"ו ועוד.

בשנים האחרונות קסדות אלביט מסוגים שונים הגיעו גם לצבאות במדינות ערב כמו מרוקו והאמירויות, וכעת גם קטאר מצטרפת עם רכישת מטוסי ה-Rafale מתוצרת צרפת. מטוסים אלה הגיעו לאחרונה לקטאר ושם פורסם במפורש כי המטוסים מצויידים בקסדת הטארגו של אלביט.

מכירת הקסדות של אלביט, כמו כל מכירה ביטחונית, מקבלת את אישור משרד הביטחון. במקצת המקרים יש התניות בעסקאות המכר על אי העברה למדינה שלישית, בדרך כלל מדובר במקרים של טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות.

גם מצרים רוצה מתקן סולארי בשת"פ עם ישראל

הסכם הסולאר תמורת מים שחתמה ישראל עם ירדן והאמירויות, מעורר סקרנות עצומה בעולם הערבי, וגם התנגדות צפויה. לפי גורמים ישראלים ואמירתים בכירים, בעקבות חתימת ההסכם, הגיעו פניות מכמה מדינות בעולם הערבי לאפשרות להסכמים דומים, כמה מהן ממדינות שאינן בקשר דיפלומטי עם ישראל. אחת שכן, היא מצרים והסכם דומה עימה נראה כאפשרות הגיונית במיוחד.

לפי דיווחים בעיתוני מצרים, מדובר בהסכם להקמה של מתקן סולארי ענק במדבר סיני, שבו רוב ימות השנה שמשיים, והמישורים הנרחבים שלו, מספקים תשתית מתאימה למתקן כזה. הכוונה לפי הדיווחים היא לספק חשמל לשני הצדדים. ישראל הכריזה על יעד של 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030 והפחתה מקסימלית של פליטת פחמן עד 2050. ליעדים השאפתניים הללו אין עדיין תוכנית מפורטת והסתמכות רק על שטחי המדבר השמשיים של ישראל לא תספיק כנראה. הפתרון של הסכם עם מצרים מתבקש. גם מצרים הכריזה ממש לאחרונה על יעדי הפחתה משלה, 42% מכלל הייצור של אנרגיה נקיה עד 2035. שר האנרגיה המצרי מוחמד שאקר, הצהיר לאחרונה כי הכוונה של מצרים היא להפוך למעצמת אנרגיה סולארית בשל התנאים המתאימים לכך בשטחי המדבר העצומים של ארצו. משרדו ערך סקר ראשוני ואיתר שטח עצום בן 7,650 קמ"ר של אדמות מדבר המתאמיות להקמה של מתקנים סולאריים. הוא העריך כי פוטנציאל ייצור האנרגיה הנקייה, בעיקר מסולאר אך גם מחשמל, מגיע ל 90 ג'יגה-ואט. מצרים כבר הקימה שדות סולאריים ובאחד מהם, שדה בנבאן במצרים עילית סמוך לאסואן, מעורבת גם החברה הישראלית אקופייה סאיינטיפיק המספקת רובוטים לניקוי הפאנלים הסולאריים. האתר הזה נחשב לאחד מהגדולים בעולם, ומספק קרוב ל-1,500 מגה-ואט שעה. בראיון לתקשורת המצרית אמר מאהר עזיז, נציג מצרים במועצת האנרגיה העולמית ואחד מהאנשים החזקים במצרים בתחום האנרגיה, כי שת"פ עם ישראל בתחום הסולאר יביא לרווח עצום לשני הצדדים. לדבריו, מצרים תספק את השטח שבישראל יש בו מחסור, וישראל תביא ישע טכנולוגי וגם מימון. לפי בכיר ישראלי, אין עדיין מקור מימון מלא, אבל חתימת ההסכם עם ירדן מעידה כי האמירויות עשויות להשתתף גם בפרויקט הזה. הוא הוסיף כי בד בבד מתנהלים מגעים גם עם גורמים כמו הבנק העולמי, האיחוד האירופי ועוד גופים, למימון הפרויקט. עזיז, אגב, הגדיר את הביקורת בעולם הערבי על הפרויקטים המשותפים עם ישראל, כבאה מנקודת מבט חשוכה, חסרת מעוף ומיושנת.

חבילת תיור: שלושה ימים באמירויות שלושה בישראל

ביקורים של שרים מהאמירויות בישראל הפכו לכמעט שגרה ושניים מהם ביקרו כאן לאחרונה. המוטיב העיקרי ביישום הסכמי אברהם הוא כלכלי, ושני השרים שהגיעו עסקו בדיוק בזה. אחד מהם, השר ליזמות ועסקים קטנים ובינוניים של איחוד האמירויות הערביות, ד"ר אחמד בלהול אל פלאסי, האחראי גם על ענף התיירות, נפגש עם עמיתו הישראלי השר יואל רזבוזוב, סייר איתו באתרים והשניים השתתפו בכנס עסקי שיזם ארגון Start-Up Nation Central ביפו.

בשיחה עם גלובס התוו שניהם כמה כיוונים מעניינים לתיירות משותפת, עבור התיירים הישראלים, הרחבת שירותים יעודיים כמו כשרות במסעדות ובתי מלון, עבור האמירתיים, הכנת פרסומים לאתרים שהם יעדיפו לבקר בהם. והנה ההפתעה, לפי השר אל פלאסי, התייר האמירתי מעדיף את הביקור בתל אביב, שלה שם של עיר בינלאומית תוססת וליברלית (והכי יקרה כמובן), לצד הביקורים באתרים קדושים לאסלם כמו ירושלים. גם ים המלח מעניין את האמירתיים.

המיזם המשותף ששני השרים עסקו בו באריכות הוא חיבור שתי המדינות לחבילת תיירות אחת. רזבוזוב: "רבים מהתיירים מאירופה, מהמזרח ומאוסטרליה, מגיעים לחופשות של שבוע-10 ימים, והכוונה היא להכין חבילות תיור לשתי הארצות, כמה ימים בכל אחת, עם האתרים האטרקטיביים שלהן". באופן מעשי הכוונה היא הכין את התשתית לכך בקווי טיסה, וחיבור בין התיירנים והסוכנים משתי המדינות, כנראה בכנס משותף.

האופטימיות באוויר אבל כמובן שכל התוכניות תלויות בחסדיו של נגיף אחד קטן שבינתיים משתק את התיירות העולמית.