בניגוד לחלק מהטענות - רשות התחרות אינה מפקחת על המחירים, תפקידה לקדם תחרות

תחרות היא רצויה. פיקוח על מחירים, לעומת זאת, פוגע בצרכן • הממונה לשעבר מגיבה לביקורת על אי נקיטת פעולות נגד מונופולים

מוצרי המזון. בשנים האחרונות נקטה רשות התחרות שורה של צעדי אכיפה נגד תאגידי מזון גדולים / צילום: Shutterstock, 89stocker
מוצרי המזון. בשנים האחרונות נקטה רשות התחרות שורה של צעדי אכיפה נגד תאגידי מזון גדולים / צילום: Shutterstock, 89stocker

לאחרונה פרסם עו"ד רנן גרשט טור בגלובס ("האמנם רשות התחרות מצמיחה חזרה שיניים?" 03.12.2021) שבו הוא בא בטענה כפולה אל רשות התחרות בתקופתי כממונה: רשות התחרות לא נקטה צעדים נגד מונופולים שגבו מחירים מופרזים בשוק המזון; ומצד שני - ההליך שבו פתחה רשות התחרות לאחרונה כנגד מחירים מופרזים של תרופה בשם לידיאנט, אינם נתפסים בעיניו כמקרה ראוי לאכיפה. לא נתייחס לאי הדיוקים בטור, אלא רק לעיקרי הדברים.

תחרות היא דבר רצוי וטוב. אין על כך מחלוקת. היא מביאה למחירים נמוכים יותר וגם להמצאת מוצרים חדשים, למוצרים איכותיים יותר, שירות טוב יותר ומיטיבה עם הצרכן.

שלל תופעות לא רצויות

פיקוח על מחירים, לעומת זאת, הוא דבר הרבה פחות רצוי. ניסיון של שנים ממדינות רבות מלמד שפיקוח על מחירים מביא איתו שלל תופעות לא רצויות. אם המחיר המפוקח נמוך מדי, אין מספיק תמריץ לייצר את המוצר ובוודאי שלא לשפר אותו או לחדש אותו. המדפים נותרים ריקים, השירות גרוע והאיכות יורדת. אם המחיר המפוקח גבוה מדי, הוא גורם לכל הספקים בשוק להתכנס למחיר המפוקח וכך הם יוצרים לעצמם תיאום מחירים מבלי שניתן להאשים אותם בהפרה של החוק.

כיוון שהמידע על המחיר הנכון מצוי אצל הספקים ולא אצל המדינה, לעיתים תכופות המחיר המפוקח שקובעת המדינה הוא גבוה מדי ומביא איתו רווחי יתר לספקים המפוקחים, דווקא במוצרים שבהם רוצים למנוע רווחי יתר ולהוזיל את המוצר. רק לפני מספר חודשים הראתה רשות התחרות כי המחיר המפוקח של הלחם האחיד הפרוס בישראל הוא גבוה מכפי שהוא היה נקבע בתנאי שוק חופשי תחרותי.

הניזוק העיקרי מכך הוא הצרכן שמשלם על הלחם האחיד בישראל מחיר גבוה מידי והכל בחסות הפיקוח על המחירים. זאת הסיבה שלאורך השנים ישראל צמצמה את מספר המוצרים שמוטל עליהם פיקוח. פיקוח על מחירים נותר רק במוצרים חיוניים בודדים כגון חשמל ומים.

הליכי אכיפה נגד מונופולים בגין גביית מחיר מופרז הם סוג של פיקוח על מחירים. הטלת סנקציה על מונופול משום שגבה מחיר גבוה, משמעותה שיש רף מחיר כלשהו שאותו אסור למונופול לחצות. אין בהליכים אלה דבר שמקדם את התחרות, או מאפשר למתחרים חדשים להיכנס לשוק, או מונע חסימות שקיימות בשוק או מרפא את היעדר התחרות הקיימת. הליכי אכיפה נגד מונופולים בגין מחיר מופרז, כאשר הם מצליחים, עשויים לגרום למונופול להוריד את המחיר, כשם שפיקוח על מחירים היה עושה. כשם שפיקוח על מחירים צריך להיות מוצא אחרון כשאין פתרון טוב יותר, כך גם הליכי מחיר מופרז צריכים להיות מוצא אחרון, כשאין פתרון תחרותי לשוק.

שורת צעדי אכיפה

הליכי אכיפה נגד מונופולים שגובים מחיר מופרז אינם שכיחים בעולם וכאשר מתקיימים הליכים כאלה הם נוגעים במקרים רבות לתרופות דווקא והרבה פחות למוצרי מזון. לא אתייחס לגופם של ההליכים שבהם עוסקת הרשות בעניין לידיאנט וגם לא לתובענות הייצוגיות שהוגשו בעניין מחיר מופרז על ידי עו"ד גרשט ואחרים, שכן הם כולם הליכים תלויים ועומדים.

עם זאת, ברמה העקרונית חשוב שיאמרו הדברים הבאים: רשות תחרות צריכה להיות ממוקדת בשמירה על תחרות וקידום תחרות. היא צריכה לדעת מה יש בכוחה לשנות באמצעות נקיטת צעדי אכיפה, מה יש בכוחה לשנות באמצעות שיתוף פעולה עם רשויות אחרות במדינה ובאמצעות שכנוע ברפורמות לקידום תחרות ומה הנושאים שבהם אין לה מומחיות וידע ומן הראוי שגורמים אחרים יובילו.

בשנים האחרונות נקטה רשות התחרות שורה של צעדי אכיפה נגד תאגידי מזון גדולים כגון תנובה, קוקה קולה, שופרסל ואחרים כאשר היא סברה שהם עלולים לפגוע בתחרות. היא הייתה מעורבות וניסתה לקדם וליזום עשרות יוזמות של קידום יבוא המזון, הגדלת מכסות יבוא, הקלה על יבוא מקביל, הקלה על דרישות כשרות, התרת יבוא של מזון רגיש, התרת יבוא של ירקות ופירות ועוד ועוד. כל אלה נעשו מתוך הכרה בכך ששוק חופשי ותחרותי יודע לקבוע מהו המחיר הנכון בצורה הרבה יותר טובה מרגולטור כזה או אחר או מבית המשפט. רשות התחרות קיימת בדיוק לצורך כך ולא כדי להגיד לספקים מהו המחיר שבו עליהם למכור את מוצריהם.

הכותבת היא עמיתה בכירה במרכז לממשל ועסקים באוניברסיטת הארוורד וכיהנה עד לאחרונה כממונה על התחרות