איזה סימן מובהק יותר של אינפלציה ישנו מאשר פריצת תקרת הדולר בחנויות "הכל בדולר". בארה"ב יש שורה של רשתות, שסימן ההיכר שלהן הוא תווית המחיר של דולר אחד ויחיד על מוצריהן. בשבוע שעבר שמענו את הבשורה, שהמחיר ברשת "דולר-טרי" (Dollar Tree) יאמיר ל-1.25 דולר בהחל מהשנה החדשה.
מותר להניח שזה הביטוי הפחות דרמטי של האינפלציה באמריקה, חוץ מזה שהחנויות הדולריות משפיעות על מצב הרוח באזורים הפחות-עירוניים של ארה"ב, המשתרעים על פני רוב שטחה, גם אם אינם כוללים את רוב אוכלוסייתה.
האינפלציה רחוקה מלהיות נוראה. אבל היא אינה חדלה לעלות. נתוני יום ו' שעבר מעמידים אותה על 6.8% ב-12 החודשים האחרונים. היא עכשיו הגבוהה ביותר זה 39 שנה. נשיאים אמריקאים שמחים לטעון לשיאים של ארבעה עשורים בהרבה דברים. לא באינפלציה.
המצב הכלכלי בעצם לא כל כך רע. הכנסתם של האמריקאים עלתה ב-5.9% ב-12 החודשים האחרונים, העלייה השנתית הגדולה ביותר זה 20 שנה. הממשלה סבסדה את כל אזרחיה בסכום של 1,400 דולר בחודש מארס השנה, ושקלה 300 דולר בשבוע על ידיהם של מובטלים בחצי השנה שבין מארס לספטמבר. רוב המשפחות המטופלות בילדים מקבלות הקלות מס של 300 דולר בחודש מאז יולי.
יש לה "השפעה מרכזית"
נתונים של השבוע שעבר חזרו ואישרו את מגמת הירידה באבטלה. כמעט שישה מיליון מקומות עבודה נוספו מאז נכנס ביידן לבית הלבן, בסוף ינואר. הצמיחה הכלכלית בארה"ב גבוהה עכשיו מבכל דמוקרטיה תעשייתית אחרת. מדדי הבורסה עלו בשנה האחרונה ב-25%.
אבל הנתונים הטובים מתקשים להרשים את האמריקאים. 41% מן המרואיינים בסקר חדש (NORC בשביל AP) אומרים שלאינפלציה יש "השפעה מרכזית" על מצבם הכספי. השיעור הזה עולה עד 50% בין בעלי הכנסות נמוכות (50,000 דולר או פחות בשנה).
על פי הסטטיסטיקה הממשלתית החדשה, ההתייקרויות הגדולות ביותר נרשמו בתחנות הדלק (25.1%). בשבועיים האחרונים הסתמנה ירידה במחירי הדלק (בערך 10% מאז 23 בנובמבר). אולי גם האינפלציה תתחיל לרדת. אבל הסיכוי הזה אינו נשמע משכנע.
המחירים עלו בחודשים האחרונים כמעט בכל תחום: הבשר התייקר ב-16%, רהיטים התייקרו ב-12%, בגדים - ב-5%. שורה של מקורות טוענים זה זמן מה שהאינפלציה בעצם גבוהה יותר, מפני שהיוקר הממשי של נדל"ן אינו מובא בחשבון. מדד הממשלה מראה עלייה מתונה של 3% בהוצאות דיור בשעה שנתונים עצמאיים מראים עלייה של 10, 20 ואפילו 40 אחוז (על פי openigloo.com, חברה העוקבת אחר שכר דירה בניו יורק).
התקציב יעלה, המחירים יירדו
ב-24 השעות שקדמו לפרסום הנתונים החדשים, הבית הלבן ובעלי בריתו בקונגרס הטעימו את הקשר בין האינפלציה לאישור בקשות התקציב שלהם: אם הקונגרס ייענה לנשיא, ויעביר כמעט שני טריליון דולר להוצאות חברה וסביבה, המחירים יירדו. והם יירדו מפני שאנשים ישלמו פחות על טיפול רפואי, על מרשמים בבתי המרקחת, על דיור ועל מעונות יום לילדיהם.
האישור תלוי בקולו של סנאטור אחד, שהוא אמנם דמוקרטי, אבל השקפותיו הכלכליות והחברתיות מסמיכות אותו למפלגה הרפובליקאית. שמו ג'ו מנצ'ין, ממדינת מערב וירג'יניה. הוא הסנאטור ה-50. בלעדיו אין לדמוקרטים אפילו הרוב הזערורי שלהם בסנאט. מנצ'ין מעכב את ההקצאה זה חודשים. הנשיא מנהל אתו משא ומתן בלתי פוסק. התנגדותו כבר הביאה את ביידן להפחית את בקשתו המקורית בטריליון וחצי דולר.
בתחילת הסתיו השתרר הרושם, שמנצ'ין התרצה. אבל נתוני האינפלציה חידשו את ספקנותו. בניגוד לרוב מפלגתו הוא מאמין, שהטריליונים שזרמו מאז תחילת השנה הם המלבים את האינפלציה. הימין מריע לו. 'וול סטריט ג'רנל' כתב במאמר מערכת בסוף השבוע, כי "מנצ'ין הוצדק. מוטב לו להיענות לאינסטינקטים שלו, ולהקפיא לפי שעה [את הצעת החוק] עד שיעשה חשבון הוגן של עלותה".
שוררת אי הסכמה ניכרת בין שתי המפלגות הפוליטיות על העלות הזו. הערכה אחת מצד ימין מעמידה את העלות הממשית על קרוב ל-5 טריליון דולר, זאת אומרת פי 2.5 מתג המחיר שביידן מציע למנצ'ין.
השווקים הימרו על ריבית של 1%
ברור למדי שהדמוקרטים עשו מיקח טעות בהערכותיהם על האינפלציה. אבל לא הם בלבד. מעניין לחזור ולעיין בעיתונות הפיננסית מאמצע 2020. למשל, פרשנות אחת מיוני 2020 נפתחת במלים, "משקיעים משוכנעים שהאינפלציה תישאר נמוכה, אפילו כאשר ממשלות ובנקים מרכזיים מנפיקים תכניות המרצה חסרות תקדים. הם מניחים כי יקרה הפעם מה שקרה ב-2009, כאשר כסף זול לא העלה את מחירי הצריכה".
באמצע 2020, השווקים הימרו (באמצעות אופציות של הסתברות), שהאינפלציה בארה"ב בחמש השנים הבאות לא תעלה על אחוז אחד בשנה.
כמובן, ההבדל העיקרי בין 2009 ל-2021 הוא נסיבות המשבר ונסיבות ההתאוששות. אז התחוללה התמוטטות פיננסית וקרס האמון במערכת. ההתאוששות הייתה איטית וחיוורת. הפעם המשבר היה קצר מאוד, ההתאוששות מהירה לאין שיעור מן הציפיות, והסובסידיות הממשלתיות פגשו צריכה מסיבית והתאוששות מהירה בשוק העבודה. שורה של מגזרים במשק התכוננו למיתון ארוך, אולי לשפל. כאשר התחדש הביקוש בן לילה הם התקשו לעמוד בו.
"נסחטה מתוך המערכת"
לרוע מזלו הפוליטי של הנשיא, התקשורת הזכירה בסוף השבוע שעבר את ההיסטוריות של נתוני האינפלציה. לא נרשמו כמותם מאז 1982. בשביל רוב האמריקאים, בייחוד אלה הפעילים בשוק העבודה, 1982 אינה שונה הרבה מ-1782. הם לא התנסו באינפלציה. אין להם מושג מה היו משמעויותיה. היא הגיעה עד 14% בשנה (טוב, בישראל היא הגיעה אז עד 400% ובארגנטינה עד 7,000%), ובנקודה אחת, ב-1981, הריבית על משכנתאות עמדה על 18.63%, הגבוהה ביותר בארה"ב מאז ומעולם.
הפדרל ריזרב, עשה אז מה שהוא נועד לעשות: "להתכופף נגד כיוון הרוח" ו"לחטוף את קערת הפונץ' כאשר המסיבה רק מתחילה". שתי הקלישאות המפורסמות האלה הן פרי רוחו של ויליאם מקצ'סני מרטין, הנגיד ארך-הימים ביותר של הבנק (1970-1951). אבל מרטין חשב על תיקון מסלול, לא על פעולת הצלה.
פול וולקר, שנעשה נגיד ב-1979, היה צריך להשליך את קערת הפונץ' יחד עם השולחן והכיסאות. ההצלה עלתה יפה. ב-1983, כלכלת ארה"ב התחילה להתאושש. בשנים הבאות השתרר הרושם שהאינפלציה "נסחטה מתוך המערכת". במשך שנים, עד סף הקורונה, חזרנו ושמענו שמשאת נפשו של הבנק המרכזי היא להביא את האינפלציה אל רמה של 2%. זו לא הייתה הנמכה. זו הייתה הגבהה. היא נועדה לאפשר לבנק להעלות את הריבית מעל אפס.
קשה להאמין. ביום ג' השבוע מתכנסת הנהלת הפדרל ריזרב לישיבתה השש-שבועית. ביום רביעי בערב (שעון ישראל) יתייצב הנגיד ג'רום פאוול בפני העיתונות (בימי הנגיד מרטין העיתונות הייתה מוזמנת לנחש מה החליט הבנק, כן, לנחש). האומנם הגיע זמן הפונץ'?
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
