מחקרים מצאו דרך מפתיעה לשפר ביצועים ולחזק חיבור לארגון: טקסים קטנים של יומיום

הרמת כוסית שבועית? מדיטציה בתחילת ישיבה? מחקרים מצאו שהדרך לשפר ביצועי עובדים ולחזק חיבור לארגון לא חייבת להיות חומרית דווקא

מחקר אחד בשבוע: טקסים בעבודה כמייצרי משמעות / אילוסטרציה: Shutterstock
מחקר אחד בשבוע: טקסים בעבודה כמייצרי משמעות / אילוסטרציה: Shutterstock

אמ;לק: תקציר המחקר ב-4 משפטים

1. שאלת המחקר: האם יש קשר בין מסורת קיום טקסים כחלק מחיי העבודה לבין מידת המשמעות שמוצאים בה העובדים ולמידת ההשקעה והמסירות שלהם?

2. תהליך המחקר: בניסוי אחד נבדק הקשר בין טקסים לתחושת משמעות בעבודה, וניסוי שני ביקש לדרג תסריטים המציגים טקסים שונים ואת מידת ההשפעתם.

3. מסקנות: הוספה של מסורת או טקס הופכת את החוויה למשמעותית יותר ומגדילה את רמת ההשקעה מעל ומעבר לנדרש. חשוב שהטקס יכלול אלמנט פיזי, פסיכולוגי וקהילתי.

4. צידה לדרך: אפשר להגדיל תחושת משמעות בעבודה ואת המסירות והמחויבות של העובדים בלי השקעה כספית רבה, אלא עם חשיבה יצירתית שתוסיף מסורות וטקסים קבועים.

בעידן ההתפטרות הגדולה, חברות יוצאות מגדרן כדי לפתות ולגייס עובדים - טייטלים מרשימים, מכונית טסלה, כרטיס סיבוס או תן-ביס מפנק והרשימה עוד ארוכה. לצד הפיתויים בגיוס עובדים חדשים, חברות מתקדמות משקיעות משאבים גם בשימור העובדים הקיימים, כדי למנוע זליגה שלהם החוצה. אבל כולם יודעים שאין די בפיתויים החומריים. אחרי הכל, גם למתחרים יש מכוניות וכרטיסי פלסטיק לארוחת צהריים.

אחת הסיבות הנפוצות לעזיבת עובדים בעידן הנוכחי היא חיפוש אחרי עבודה יותר משמעותית, כזו שבה ירגישו שהם תורמים ושותפים למשהו גדול וחשוב, המצדיק את המאמץ הפיזי והמנטלי הרב שהם משקיעים בעבודה.

לתחושת המשמעות בקרב עובדים יתרונות רבים, גם למעסיקים. כבר בעבר נמצא כי היא מגבירה מוטיבציה, משפרת ביצועים ומגדילה את תחושת ה"שלומות" הסובייקטיבית (Wellness, תחושת רווחה נפשית, פיזית וחברתית). לאחרונה חוקרים גילו כי ניתן להגדיל את תחושת המשמעות גם דרך קיום טקסים קבועים המתבצעים באופן קבוצתי משותף במקום העבודה.

לא כולם לוקחים את הסעיף האחרון ברצינות. יש לא מעט אנשים שאינם מייחסים חשיבות יתרה למסורות, לטקסים ולנוהגים קבועים של צוות. אולם מחקר שפורסם השנה ב-Journal of Organizational Behavior and Decision Making Processes על ידי קים, סזר ואחרים, מצא כי יש להם ערך רב והשפעה על תוצאות ארגוניות.

לטקסים אלו ישנה אמנם בעיקר נראות פיזית, אולם מתברר שהמשמעות שלהם היא דווקא פסיכולוגית ובונה קהילה. הפעילויות הללו הן משמעותיות יותר כשיש בהן אלמנט של חזרתיות, מה שהופך אותן למסורת צוותית וארגונית. טקס לפני משימה גורם לה להיתפס כמשמעותית, וכך אנשים ייטו להשקיע יותר מאמץ בהצלחתה.

טקסים יכולים להיות ארוחת צהריים שבועית קבועה יחד, נוהג לקבלת עובד.ת חדש.ה בצוות, הרמת כוסית שבועית, שתיית קפה משותפת בטקס קבוע בתחילת משמרת, פעילות פיזית משותפת בבוקר כמו התעמלות ומתיחות, שתי דקות של מדיטציה בתחילת ישיבה חשובה או צליל גונג בכל פעם שמתבצעת מכירה במוקד.

הטקס כמייצר משמעות

החוקרים בדקו אם קיום טקס משותף לפני ביצוע מטלת צוותית מעניקה למטלה משמעות יתרה שמשפרת את ביצועיהם. עוד בדקו החוקרים את השפעת הטקסים על מדד ההתנהגות האזרחית הארגונית. המדד הזה בודק את המידה בה עושים העובדים פעילויות ומשימות מעל ומעבר לנדרש במסגרת תפקידם - התנדבות למשימות נוספות, שיתוף פעולה, עזרה לאחרים, ייעוץ ותמיכה לעובדים חדשים וכדומה. עובדים מסורים, שעושים מעל ומעבר, מסייעים להגדלת האפקטיביות, היעילות והאווירה החיובית בארגונים, ואלה כידוע מביאות להצלחה עסקית. 

בסדרה של שני ניסויים, שכל אחד מהם כלל כ-300 נבדקים שגויסו אונליין, נשאלו הנבדקים על פעילויות חזרתיות המתקיימות במקום העבודה שלהם, מידת המשמעות שהם חשים במקום העבודה ורמת ההתנהגות האזרחית הארגונית שלהם. החוקרים ניתחו את הקשר בין משתנים אלו, ואכן מצאו קשר חיובי חזק בין פעילויות חזרתיות (להלן - טקסים) לבין מתן משמעות, כמו גם השפעה חיובית על מדד ההתנהגות האזרחית הארגונית.

בניסוי אחר נדרשו משתתפים לקרוא תסריטים שונים של פעילויות ארגוניות, שאליהן מתלווה טקס כלשהו. התסריטים השונים הציגו טקסים בעלי אלמנטים מגוונים - פיזיים, פסיכולוגיים וקהילתיים. אחרי שקראו את התסריט התבקשו משתתפי הניסוי לדרג את המידה שבה יתפסו את הפעילויות כמשמעותיות וכמו כן את הסבירות שיגלו יותר התנהגות אזרחית ארגונית.

ניתוח הנתונים מצא כי הטקסים שכללו את שלושת האלמנטים (פיזי, פסיכולוגי וקהילתי) הם אלה שקיבלו את הדירוג הגבוה ביותר במתן משמעות והתנהגות אזרחית חיובית.
התסריט שקיבל את הדירוג הגבוה ביותר היה זה שתיאר צוות שמתחיל ישיבה לטובת סיעור מוחות בנוהג קבוע: לפני פתיחת הישיבה כל המשתתפים עושים יחד תרגילי מתיחות (פיזי), לאחר מכן כולם מתיישבים במעגל כיסאות הפונים למרכז החדר (קהילתי) ומוצגת לכולם האג'נדה לישיבה המדגישה את נושא החשיבה האסטרטגית (פסיכולוגי).

דוגמה אחרת היתה מסלול הליכה קבוע בו חברי קבוצת ספורט תחרותי נהגו לצעוד יחד בדרך למשחק חשוב. ההליכה המשותפת (האלמנט הפיזי)חיזקה את האמונה ביכולת הקבוצה לנצח ובחיבור למסורת הנהוגה במשך שנים (האלמנט הפסיכולוגי), כשכל אחד מרגיש חלק ממשהו גדול יותר (קהילתי) היא זו שהופכת את החוויה למשמעותית ומגדילה את התרומה בהתאם. 

פרופ’ גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי @AmirGrinstein. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון yanashechterman.com