האח הגדול, גרסת המשפחה: האם מצלמות בבית הן הטרדה מאיימת?

מצלמות אבטחה הפכו בשנים האחרונות לפופולריות, וניתן למצוא אותם בבתים רבים • אך מה קורה כשבני הזוג נפרדים, והצד שעוזב את הבית מתעקש להשאיר אותן? • זה מה שקבעו בתי המשפט

מצלמות אבטחה. מותקנות ביותר ויותר בתים / צילום: Shutterstock, Africa Studio
מצלמות אבטחה. מותקנות ביותר ויותר בתים / צילום: Shutterstock, Africa Studio

התקנת מצלמות אבטחה בבית הפכה בשנים האחרונות לעניין שבשגרה, לאור עלותן הנמוכה יחסית והזמינות הנוחה לצפייה בתיעוד דרך הטלפונים הניידים. הבעיה מתעוררת כאשר בני הזוג נפרדים, ואחד מהם נותר להתגורר בינתיים בבית המרושת במצלמות, כך שהוא נמצא למעשה במעקב של בן זוגו לשעבר. יש הבדל כמובן בין מצב שבו בן הזוג מודע לכך שהוא מצולם - לבין מצלמות שהותקנו ללא ידיעתו.

לפני כשנתיים בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דן בתביעת נזיקין שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, בטענה כי פגע בפרטיותה ובפרטיות ילדיהם הקטינים, כאשר התקין מצלמות בבית ללא ידיעתה.

על-מנת להצדיק את מעשיו, הבעל טען כי הוא נחשף לסימני אלימות על גופם של הילדים, שאף סיפרו לו שאימם הכתה אותם, ולכן הוא רצה לאשש את החשדות באמצעות מצלמות הסתר.

הבעל לא חלק על הטענה שהתקנת מצלמות בבית ללא ידיעת הנעקב מהווה פגיעה בפרטיות, אך לטענתו הוא זכאי להגנה הניתנת על-פי חוק הגנת הפרטיות, במקרה שבו הפגיעה בפרטיות נעשתה בתום-לב, בנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליו חובה חוקית, מוסרית וחברתית לעשותה. בנוסף טען הבעל כי מדובר בפגיעה בחומרה נמוכה, מאחר שהמצלמות לא צילמו חדרים פרטיים של האישה, אלא את המסדרון, שהוא השטח הציבורי של הבית.

בית המשפט דחה את שתי הטענות, לאחר שחשדותיו של הבעל אודות אלימות האישה כלפי הילדים כבר נטענה בעבר במסגרת הליכי המשמורת שהתנהלו בין הצדדים, נבדקה לגופה והופרכה. מצד שני, בית המשפט התרשם שהבעל לא התקין את המצלמות במטרה לפגוע באישה או בילדים, ולכן הבעל חויב לשלם לאישה פיצויים בסך של 50 אלף שקל בלבד.

"רכיבים ממשיים של הטרדה ובילוש"

לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בעתירה של אישה, אשר הייתה מודעת לעובדה שקיימות בבית מצלמות, שהותקנו לצורכי אבטחה, בשנים שבהן חיו הצדדים בשלום.

הבעל עזב את הבית, אך אינו מאפשר לאישה לנתק את המצלמות, והוא נכנס כל פעם לבית כדי לחברן מחדש. האישה הגישה בקשה למתן צו הגנה מסוג הטרדה מאיימת נגד הבעל.

הבעל עמד על עמדתו שהוא רשאי לצפות בבית דרך המצלמות, ולא הסכים להסרתן. גם במקרה זה טען הבעל כי הוא מסתמך על ההגנה של חוק הגנת הפרטיות החלה על אנשים שפועלים מתוך אינטרס אישי כשר.

לטענת הבעל, הוא כלל לא עזב את הבית, אלא יצא ממנו זמנית, כדי להרגיע את הרוחות בינו לבין האישה ולאפשר את שיקום היחסים. הבעל טען כי מאחר שאין בעזיבת הבית כדי לפגוע בזכותו הקניינית בו, הרי שיש לו זכות לבדוק כי דייריו לא מסבים לו נזקים. לטענתו, נעשים כעת בבית שיפוצים, והוא רוצה לבדוק מה השינויים שביצעה האישה, וכן שילדיה, בני נוער שחיים איתה בבית, לא הורסים לו את המטלטלין.

בית המשפט דחה את הטענה שלבעל יש אינטרס לגיטימי לעקוב אחר הנעשה בבית, משום שהוא שייך לו, והשווה זאת לאדם המשכיר דירה ודורש להתקין מצלמות מעקב אחר הדיירים, כדי לוודא שלא פוגעים ברכושו.

כמו כן, בית המשפט לאישה האמין שסיפרה עד כמה חסרת ביטחון ומוטרדת היא חשה, כאשר היא יודעת שהיא מוסרטת בביתה מסביב לשעון, כאילו היא חיה בבית "האח הגדול".

להתרשמותו של בית המשפט, הבעל לא השלים כלל עם הפרידה, ולכן יש בהתנהלותו "רכיבים ממשיים של הטרדה ובילוש" אחר האישה, כהגדרתן בחוק למניעת הטרדה מאיימת.

מסיבות אלה בית המשפט הורה על ניתוק המצלמות, וכן אסר על הבעל להיכנס לבית בחודשיים הקרובים ולהטריד או לבלוש אחר האישה בכל דרך אחרת.

הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה