מתווה האוצר מסמל כיוון טוב אך לא מספק: לפצות את מי שנפגע ממדיניות הממשלה

מן הראוי להסדיר בהקדם האפשרי מתווה ארוך-טווח לפיצוי כלל הנזקים שנגרמו לבעלי העסקים • אין להטיל את האשמה להפסדים על בעלי העסקים בלבד, ועל הממשלה לקחת אחריות לפחות על חלק מהנזק שנגרם להם ולהעניק פיצוי ראוי בהתאם

עסקים ריקים בתל אביב / צילום: כדיה לוי
עסקים ריקים בתל אביב / צילום: כדיה לוי

נכון להיום, מספר המאומתים החדשים לקורונה מתקרב ל-40,000 ביום, ואיתם עולה מספר המבודדים. התחושה הכללית במשק היא שלמרות מדיניות הסרת המגבלות, בפועל המשק סגור על-אף שלא הוכרז על כך רשמית. יעידו על כך בעלי עסקים רבים. העלייה החדה בקצב המאומתים היומי ובמספר המבודדים, הובילה בפועל לירידה בפעילות העסקית של בתי עסק רבים במשק, ביניהם: חנויות האופנה, מסעדות ומקומות הבילוי השונים. פעילותם של עסקים אלו נפגעה במספר מישורים: ראשית, עובדים רבים נמצאים כעת בבידוד ואינם רשאים להגיע למקום העבודה, ולא ניתן להכשיר עובדים חדשים שיחליפו אותם בתקופת זמן קצרה. כמו-כן, ציבור גדול נמנע מלצאת מביתו בימים אלו, וכתוצאה מכך מורגשת ירידה משמעותית בתנועת הלקוחות בבתי העסק השונים. רבים מבעלי העסקים דורשים מהממשלה פיצויים עבור אותם הפסדים שנגרמו להם כתוצאה ממדיניות הבידודים. אך האם דרישה זו מוצדקת?

ניתן להעלות טיעונים רבים המצדדים לאי מתן פיצויים לעסקים. ראשית, לא כל העסקים נפגעו, וחלקם, על-פי שר האוצר אביגדור ליברמן, אף הגדילו את רווחיהם חרף המגבלות והסגרים. כמו כן, מה באשר לחלקם של בעלי העסק בירידה ברווחיותם? במהלך גלי התחלואה האחרונים היו עסקים שהקצו משאבים לא מעטים על מנת להתאים עצמם ואת פעילותם העסקית לתנאי השוק החדשים, ובכך צמצמו הפסדים (וכפועל יוצא צמצמו את הנטל על הכלכלה המקומית ועל הציבור). עסקים שלא השקיעו משאבים דומים, ספגו פגיעה קשה יותר ברווחים, ובכך היוו נטל כלכלי כבד יותר על החברה. מן הראוי שבעלי עסקים אלו יישאו בעצמם את ההפסד ואין הם זכאים עוד לפיצוי כלשהו מהמדינה.

לא רק שיקול כלכלי

עם זאת, עלינו לזכור ששאלת הפיצוי אינה תלויה בשיקולים כלכליים גרידא אלא נשענת בין היתר על עקרונות השוויון, ההגינות והסולידריות החברתית. על בסיס עקרונות אלו, זכותו של כל אזרח במדינה לקבל פיצוי הולם עבור כל נזק שמקורו בפעילות הממשלה וחובתה של המדינה להעניק פיצוי זה. על אחת כמה וכמה כאשר מקורה של פעילות זו היא לטובת הציבור כולו, אולם רק חלק מהציבור נפגע בעוד שאחרים אינם מושפעים כלל. במקרים אלו חייבת המדינה להתערב ולהעניק פיצוי הולם לאותו הציבור שנפגע ובכך לתקן את העיוות שנוצר.

אין המשמעות היא שמחובתה של המדינה לפצות את כל העסקים באותה המידה, אף אין מן האמור בכדי לבסס את גובה הפיצוי על-פי גובה ההפסדים שספגו בעלי העסק, אלא חייבת היא לפצות לפחות לפי מידת אחריותה ליצירת הנזק.

מדניות לא מספקת

מהי אם כן מידת האחריות של המדינה שלפיה יש לבסס את גובה הפיצויים? כאשר מדובר בפיצויים לעסקים שנפגעו כתוצאה מהמדיניות הנוכחי של הממשלה, עלינו לקחת בחשבון בין היתר גם את מידת האחריות של בעל העסק ליצירת הנזק. מידת האחריות של המדינה ליצירת הנזק (ומכאן הסכום שעליה לפצות את בעל העסק) נקבעת על בסיס מידת הנזק שיצרו ההגבלות ועל פי מידת המאמץ וכמות המשאבים שהוקצתה על ידי בעל העסק לשם התאמת הפעילות העסקית שלו לתנאי השוק החדשים. מן הראוי שהממשלה תשקול בין היתר גם את יכולת ההתאמה של העסק למצב החדש, עלויות ההתאמה והכלכליות שלהן. בכל מקרה, אין להטיל את האשמה להפסדים על בעלי העסקים בלבד, ועל הממשלה לקחת אחריות לפחות על חלק מהנזק שנגרם להם ולהעניק פיצוי ראוי בהתאם.

השבוע החליטה הממשלה על הגדלת מימון ימי הבידוד לשכירים ולעצמאים. אין ספק שמדיניות זו ואחרות תצמצם את הפסדם של בעלי העסקים, אולם, לא די בכך. מן הראוי להסדיר בהקדם האפשרי מתווה ארוך-טווח לפיצוי כלל הנזקים שנגרמו לבעלי העסקים, בפרט, הפיצוי שאותו דורשים בעלי העסקים, עבור שלל הנזקים שנגרמו כתוצאה ממדיניות הממשלה כמו למשל הירידה בהכנסות כתוצאה מדילול הלקוחות בעסק.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה בבית הספר לכלכלה, אוניברסיטת תל אביב

צרו איתנו קשר *5988