אחרי עשור של נמנום: "הזהב הירוק" חוזר, והוא שווה יותר מתמיד

רק לפני מספר שבועות, כשננעלה וועידת האקלים של האו"ם בגלזגו, הביעו רבים (ובנימה לא מבוטלת של צדק) אכזבה מתוצאות הוועידה, שלא כללו הסכמות פורצות דרך או החלטות מרחיקות לכת או בעלות "שיניים", שיוכלו לחייב חברות ומדינות לצמצם את פליטות הפחמן שלהן באופן משמעותי. אך לפעמים, ההחלטות המשמעותיות ביותר הן דווקא אלו שמסתתרות בשולי הפרוטוקולים ולא זוכות לכותרות העיתונים או לתשומת לב ציבורית נרחבת מדי.

זהו בדיוק המצב עם "סעיף 6", שנכלל עוד בהסכמי קיוטו בשנת 1992, וזוכה כעת לעדנה מחודשת, בזכות ההסכמות שהושגו בוועידה בגלזגו. וגם אם לא מדובר בהתחייבות גלובלית לצמצום דרמטי של פליטות הפחמן כבר בשנים הקרובות, דווקא ההסכמה על הסעיף השישי מניחה את התשתית הנדרשת למהפכה, שעשויה להביא לחיסכון אדיר בפליטת גזי החממה ולשינוי כלכלי משמעותי בכל רחבי העולם. והכל בזכות מנגנון שקיים כבר עשרים שנה: המנגנון לקיזוז פחמן.

בדרך לשוק בשווי 180 מיליארד דולר

"המנגנון לקיזוז פחמן" (או בשם המוכר יותר: Carbon Credit), הוצג כאמור עוד בהסכמי קיוטו, וזכה להתייחסות נרחבת גם בהסכמי פריז. כמו כל מנגנון מסחרי קיים, גם קיזוז הפחמן נשען על הנחה כלכלית בסיסית בדבר מוצר מסוים בכמות מוגבלת, אשר יוצר מערכת יחסים של ביקוש והיצע בין השחקנים השונים בשוק. אך בניגוד גמור לשווקים והבורסות המסורתיים, המנגנון לקיזוז פחמן לא סוחר במוצר או סחורה קיימת - אלא דווקא בכאלו שאינם קיימים, ולא יהיו קיימים לעולם. המנגנון נועד לאפשר למדינות לסחור ב"נקודות זיכוי" המייצגות חיסכון בזיהום של גזי חממה שנרשם בשטחן. כך, האמינו הוגי המנגנון, מדינות גדולות ומתעושות שלהן יקח זמן רב לעמוד ביעדים שאפתניים לצמצום פליטות יוכלו לקנות "קרדיט" ממדינות ירוקות יותר, בעוד מדינות שהשקיעו בצמצום הפליטות המזהמות ייהנו מתמריץ כלכלי נוסף על מעשיהן.

אך למרות ההבטחה הגדולה כל כך, מנגנון הקיזוז הפחמני התקשה להמריא. הסיבה העיקרית לכך היתה היעדר הסכמה בינלאומית נרחבת בנוגע ל"כללי הבסיס" של המנגנון. בעוד המודל הבסיסי היה ידוע לכל ("נקודת זיכוי" אחת שווה לחיסכון של טון פחמן דו חמצני), לא הוסכם על שום גוף מפקח לניהול וניטור הפעילות, או על נוסחאות מוגדרות לחישוב החיסכון הפחמני. וכך, בהיעדר הגדרות ברורות, השוק נותר פרוץ לחלוטין, וחברות ומדינות השקיעו סכומים גדולים בפתרונות שהבטיחו חסכון אדיר, אך ללא כל פיקוח על מימוש ההבטחות והחיסכון בפועל.

כעת, כל זה עומד להשתנות. בהסכמות על "סעיף 6" שהושגו בוועידה בגלזגו, הוחלט, סוף סוף, על הקמת מנגנון בינ"ל להסדרת שוק הקיזוז הפחמני. עם הגדרות ברורות שאינן ניתנות לפרשנות ועם מנגנוני פיקוח מוסכמים, השוק גם יאפשר עולם חדש של הזדמנויות לחברות פרטיות (בינתיים עדיין על בסיס התנדבותי בלבד), אשר יוכלו לרכוש נקודת זיכוי ולקזז את פליטות הפחמן שלהן. במציאות בה משקיעים, בעלי מניות ואפילו עובדים "מענישים" חברות מזהמות ומתגמלים חברות "ירוקות", כניסה מאסיבית של תאגידים וחברות לשוק צפויה להביא לביקושים אדירים, בדרך למימוש ההבטחה בת 20 השנים.

אמנם הדרך עוד ארוכה, אך את תוצאות השינוי ניתן לראות כבר כעת, כשמחירי ה-carbon credit מרקיעים שחקים בדרך לשיאים חדשים. בחודש ינואר 2014, למשל, עמד מחיר של נקודת זיכוי פחמנית על כ-15 דולר. 4 שנים לאחר מכן, בחודש ינואר 2018, המחיר ירד מעט ועמד על כ-13.5 דולר. כעת, עומד המחיר על מעל 80 דולר - עלייה של כמעט 600% בארבע שנים בלבד. ולפי הערכות רבות ברחבי העולם, זוהי רק תחילת הדרך, כששוק הקיזוז הפחמני כולו, ששוויו הכולל הסתכם בשנת 2019 ב-300 מיליון דולר, צפוי לצמוח למימדי ענק ולשווי של 180 מיליארד דולר עד שנת 2030.

מדובר בחדשות טובות במיוחד, לא רק בשל העלייה בביקוש לנקודות קיזוז ירוקות, אלא גם (ואולי במיוחד) מכיוון ששוק אדיר כל כך שמציג צמיחה מהירה כל כך לא יכול עוד להיוותר ללא פיקוח והסדרה. הזינוק במחירים יחייב מדינות וגופים נוספים להשקיע את המאמצים והמשאבים הנדרשים, ולהקים את אותו מנגנון בינ"ל מוסכם, שבתורו יקדם את השוק צעד אחד נוסף קדימה. אחרי שנים של הזנחה והתעלמות, שוק הקיזוז הפחמני כבר לא ייתן שיתעלמו ממנו.

מניעה לפני טיפול

התחייה המחודשת של שוק הקיזוז הפחמני (שבעבר זכה לשם "הזהב הירוק", וכעת נמצא בדרך הבטוחה להצדיק סוף סוף את הכינוי) היא בשורה אדירה למשקיעים, לחברות, ולעתיד של כולנו. אך מעל כולם, מי שצפויות ליהנות במיוחד מהזינוק במחירים ומהתעוררות השוק הן חברות האנרגיה הירוקה ברחבי העולם, שמחזיקות כבר היום בנתח השוק הגדול ביותר, עם לא פחות מ-34%. ביחד עם חברות ומיזמים לשימור יערות (שמחזיקים ב-32% נתח שוק), שני התחומים צפויים להיות הנהנים העיקריים מההתעוררות, עם הזדמנויות אדירות לאפיקי הכנסה מבטיחים ולשיתופי פעולה גלובליים.

המשמעות, כפי שמצביעים רבים בעולם, היא כי השוק מתמרץ בעיקר מניעה של זיהום חדש, ולא מתמקד בהסרת הזיהום הקיים מהאטמוספרה. בעוד טכנולוגיות חדשניות ללכידת פחמן נמצאות עדיין בשלבם מוקדמים יחסית ועדיין לא מוכנות לפריסה רחבת היקף, גם שוק הקיזוז הפחמני צפוי להמשיך ולתעדף פרויקטים בתחומי האנרגיה הירוקה, שלמעשה מונעים הקמה של תחנות כח מזהמות נוספות, או מיזמים לשימור יערות, שמונעים כריתת עצים ופגיעה במנגנון הטבעי לניקוי האטמוספרה.

ההסכמות שהושגו בוועידה בגלזגו החזירו את "הזהב הירוק" למעמדו המבטיח, והפכו את נקודות הזיכוי הפחמני לאחת הסחורות המבוקשות והחמות ביותר בעולם כיום. הן גם לא מותירות מקום לספק באשר לחשיבות והלגיטימיות של המנגנון ככלי פיננסי משמעותי, שצפוי לשחק תפקיד מרכזי במאבק העולמי למצמום הפליטות המזהמות והמאבק בהשתנות האקלים. ומעל הכל, הן הופכות את ההשקעה בחברות שמפתחות, מפיצות, ומתקינות טכנולוגיות ירוקות לכדאית הרבה יותר, עם אפיקי הכנסה עתידיים מבטיחים במחיר שרק הולך וגדל. המשקיעים באותן חברות נהנים עכשיו מהזדמנות חסרת תקדים - גם ליהנות מאותם אפיקי הכנסה, וגם לסייע במאבק העולמי בהתחממות הגלובלית, בדרך לעתיד ירוק ובר קיימא הרבה יותר.

הכותב הוא יזם ומשקיע בינלאומי. בארבע השנים האחרונות הוא מנהל את חברת "איגנייט פאוור" (Ignite Power) בדובאי, הפועלת בשוק המקומי וברחבי המזרח התיכון ואפריקה