"למרות הביטחון שיש לי בעסק, עדיין יש חודשים שאני מוציאה יותר ממה שאני מכניסה"

"מיום שאני זוכרת את עצמי הייתי בעסקי המלונאות והתיירות, שם הכרתי את בעלי, שם בניתי בית ומשפחה", מספרת חני שפר-רוזנברג, שעבדה כמנהלת תשואה של מלונות הכשרת היישוב. "עוד לפני הקורונה החלה תקופת דעיכה ומשפחת נמרודי מכרה את רוב נכסי המלונות שלה וקיבלתי הצעה לעבור ביחד עם ראובן אלקס שחבר לישראל קנדה לנהל את התשואות. בסביבות חודש פברואר 2020 הייתי שלושה חודשים לפני לידה והיו שמועות על סגר, הוציאו אותי לחל"ת, משם המשכתי לחל"ד ומאז לא חזרתי לעבודה".

"במהלך הסגרים, עם שלושה ילדים בבית, הבנתי שמשהו חייב להשתנות", מספרת חני "ידעתי שלהכניס תינוקת כבת חצי שנה למשפחתון שגם ככה ככל הנראה יסגר ויפתח בגלל הקורונה זה לא ריאלי - היה גם פחד לחזור בעצמי לעבודה במשרדים ולהיחשף לאפשרות של קורונה", חני האריכה את החל"ד למקסימום ובין לבין התחילה להתעסק בדיגיטל: "זה תחום שתמיד משך אותי וחיפשתי תעסוקה שאפשר לעשות מהבית. בהתחלה חשבתי לנהל תשואות של מלונות או נכסי תיירות מהבית, אבל מהר מאוד הבנתי שאני פחות אוהבת את העבודה עצמה. מצאתי כל מיני ציורים ישנים שלי, התחלתי להתעסק עם קנבה ומצאתי את עצמי יושבת שעות מול המחשב או מול בדי קאנבס כשאני חוזרת לאהבה ישנה שלי - ציור ויצירה. בהתחלה לא ציירתי לאנשים אלא לעצמי ובעיקר מצאתי לקוחות שקידמתי להם את המקומות ברשתות החברתיות, הכנתי לוגואים וכדומה... בעיקר עסקים קטנים שכונתיים שאפשר היה לקדם אותם".

העובדה שהממשלה הקודמת האריכה את תקופת הזכאות לדמי אבטלה אפשרה לחני להתמקד באהבתה הישנה כשהיא מגדלת שלושה ילדים כשאחת מהן תינוקת שלא נכנסה למסגרת כלל והשניים האחרים נכנסים ויוצאים: "הארכת הזכות לחתום אבטלה נתנה לנו אוויר לנשימה כי גם בעלי וגם אני היינו בחל"ת באותה תקופה בלי הזכות ל-75% מהמשכורות שלנו כנראה שלא היינו מצליחים לשרוד את התקופה הזו. מעבר לזה פחות הרגשתי את נושא הרגולציה, תשלומי המסים - לא הייתי זכאית למענקים, ואני עדיין לא זכאית לדעתי, והאמת שכרגע כלל אין מענקים, ולכן זה לא רלוונטי. מיד כשסיימתי את תקופת הזכאות פתחתי עוסק מורשה- ואני יכולה להגיד שעד אז גם צברתי שוב ביטחון באיור לאנשים, בעיקר איור דיגיטלי, הלקוחות מגיעים מפה לאוזן ואחרי כל כך הרבה שנים בתחום התיירות והמלונאות אני יכולה להגיד ללא ספק שכשאוהבים לעשות את מה שעושים, זה שווה הכול, ואם נוסיף לזה את הנוחות של עבודה מהבית בשעות שאני בוחרת - קשה לי להאמין שאחזור להיות שכירה שוב".

באותה נשימה, מציינת חני: "אני יכולה להגיד שעדיין יש מלא חששות, שלמרות הביטחון שיש לי בעסק וביכולות שלי, עדיין יש חודשים שאני מוציאה יותר ממה שאני מכניסה בין אם מדובר במסים, ביטוח לאומי, חיסכון לפנסיה ועוד... מהבחינה הזו המדינה רחוקה שנות אור מסיוע לעצמאים ולבעלי עסקים קטנים, ומלעודד אנשים לפתוח עוד ועוד עסקים. אפשר היה לתת הקלות ומענקים לפתיחת עסקים קטנים ובינוניים ואני אציין שעדיין לא הגשתי את הדוח השנתי, כך שאפילו אין לי מושג כמה עוד עליי להוציא, להוסיף לזה את העובדה שאין רשת ביטחון במידה ונופלים, זה חשש רציני כשמדובר במשפחה עם שלושה ילדים. מחר מחרתיים כשארצה לשנות כיוון לא תהיה לי את הפריבילגיה של דמי אבטלה כפי שיש לשכירים במשק - כפי שהיה לי עד שפתחתי עסק- שזה כפי שאמרתי מה שהציל אותי".