עימות משפחתי: מי קובע מה ייכתב על המצבה?

המוות משחרר משורה, אך לא מעימותים משפחתיים. בית המשפט לענייני משפחה דן השבוע בסכסוך כאוב במיוחד בין הורים אודות מצבה של ילדה, שהלכה לעולמה בגיל שנתיים וחצי בלבד.

המחלוקת סביב שמה של הילדה החלה עוד בחייה, לאחר שהאם העניקה לה שם לועזי על שם סבתה, ואילו האב עתר לבית המשפט ודרש להוסיף לילדה גם שם עברי לפי בחירתו - תביעה שהתקבלה לבסוף בהסכמת האם.

כעת, משנפטרה הילדה, האב התנגד לרישום השם הלועזי המקורי של הילדה על המצבה, ואף טען כי לאם אין זכות להביע דעה בדבר הכיתוב על המצבה - זאת מאחר שלא טיפלה כראוי בילדה, לעומת הטיפול המסור שהוא העניק לה.

בית המשפט דחה את תביעת האב ופסק כי שמות שני ההורים ירשמו על המצבה, כדי לבטא את הקשר של שניהם לילדה המנוחה.

פסק הדין המנחה בנושא זה ניתן על-ידי בית המשפט העליון בשנת 1993, בעניינם של בני משפחת הגר. המנוח הלך לעולמו כתוצאה ממחלה קשה בגיל 39 והותיר אחריו אישה וזוג הורים, ששנים ארוכות של איבה שררו ביניהם.

ההורים התנגדו לנישואיו של בנם עם בת זוגו, ולאורך 14 שנות נישואיהם ועד למותו, נותרו היחסים מעורערים. בהיעדר תקשורת בין האלמנה להורי המנוח, האלמנה הזמינה מצבה מאבן גלילית מיוחדת ובלתי סטנדרטית בצורתה, ובחרה את הכיתוב עליה מבלי להיוועץ בהורי המנוח.

אף ההורים מצידם לא פנו לאלמנה בנושא המצבה, אלא רק מספר חודשים לאחר שכבר הוקמה, ועתרו לבית המשפט בבקשה להחליף גם את האבן וגם את הכיתוב.

הוריו של המנוח התנגדו כמעט לכל אספקט של המצבה - החל מהבחירה באבן יוצאת הדופן והבולטת בבית הקברות, שצורתה המפותלת גם גוררת אחריה הגבלה במספר הפרטים שניתן לרשום על המצבה.

ההורים ביקשו להקים במקומה מצבת שיש סטנדרטית עומדת ולהוסיף גם לוח שיש לכיסוי הקבר, בעוד שהאלמנה הותירה אותו כערוגת פרחים. כמו כן הלינו ההורים על היעדר ציון הוריו של המנוח (פלוני בן אלמוני ואלמונית) ועל היעדר ציון תאריכי לידה ופטירה לועזיים, בנוסף לעבריים שכתבה האלמנה. עוד התנגדו ההורים לציון שם החיבה שהאלמנה מייחסת למנוח, ומנגד ביקשו להוסיף את התואר עו"ד לפני שמו ואת קשריו המשפחתיים בניסוח "בעלי, אבינו, בננו, אחינו ודודנו היקר".

בית המשפט קבע כי הקריטריון הראשון בחשיבותו לקביעת נוסח המצבה הוא רצון המנוח, ככל שניתן לאתרו. במקרה זה האלמנה שכנעה את בית המשפט כי רישום שם החיבה של המנוח, ומנגד אי-ציון התואר עו"ד, תואמים את רצון המנוח, על בסיס שיחותיה עימו והיכרותה אותו.

בנוגע לפרטים שלגביהם אין לדעת את רצון המנוח, בית המשפט פסק כי הקריטריון הבא בחשיבותו הוא שמירה על כבוד המת. מסיבה זו דחה בית המשפט את בקשת ההורים להחליף את אבן המצבה הקיימת במצבה אחרת, וכתוצאה מכך, מחמת מחסור במקום, דחה גם את בקשת ההורים להוסיף את פירוט קשרי המשפחה של המנוח ואת התאריך הלועזי.

מנגד פסק בית המשפט כי יש להוסיף את שמות הוריו של המנוח על המצבה, כפי שפסק גם בית המשפט בנושא הקטינה בת השנתיים. בהקשר זה הזכיר בית המשפט את ההלכה העקרונית לפיה "המצבה איננה מבנה ציבורי, אלא בראש ובראשונה סימון וקשר אישי בין החיים, השומרים בלבם זכר הנפטר, לבין מי שהלך לעולמו", ואין כצערם של הורים על לכת ילדם בטרם עת. בית המשפט גם יצא מנקודת הנחה שפסיקה זו תואמת את רצונו של המנוח לאור העיקרון הכללי של מצוות כיבוד אב ואם.

הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה