שלושה פיגועים, קו מחבר אחד: מה עומד מאחורי גל הטרור הנוכחי?

אנחנו עומדים על אחד עשר הרוגים וכעשרים פצועים בגל הטרור הזה, והחשש הגדול בקרב כוחות הביטחון הוא כי ההצלחה של המחבלים בשלושת הפיגועים הקטלניים בבאר שבע, חדרה ובני ברק, תעודד את המשכו של הגל.

לכאורה מדובר בשלושה פיגועים שונים: מחבל בדואי עם נטיות לאומניות מאיזור חורה בנגב, שני ערבים ישראלים איסלמיסטים קיצוניים מקושרים לדאעש ומחבל פלסטיני מהכפר יעבד בשומרון. בפועל - קשר הדוק וישיר של אווירה, עידוד והסתה בלתי פוסקים מצד ארגוני הטרור ומנהיגים פוליטיים וגם של בשלות כמה תנאים לפריצת הגל הזה.

פרצות בחבית המבעבעת

במערכת הביטחון נהוג להגדיר את השטחים כ"חבית מבעבעת" מסיבות כלכליות, פוליטיות ואחרות, שאת המכסה שלה מהדקים באמצעים שונים: ביטחוניים בחלקם וכלכליים ברובם. האפקט הממתן של כלכלה הנמצאת במצב סביר ומתפתחת הוא עצום, ומונע את ההתקוממות העממית דוגמת האינתיפאדות. היעילות הביטחונית מסייעת למניעת רוב מכריע של פיגועי הטרור, הנעצרים כמעט כולם בשלב התכנון בבתיהם של המחבלים.

אלא שאולי השקט היחסי הביא להירדמות מסוימת ותחושת ביטחון מופרזת. אנחנו חיים בסביבה עוינת ששאיפתה לחסל את ישראל חיה ובועטת, והחבית המבעבעת מוצאת מדי פעם פרצות במכסה. וכשהם מצליחים לפגוע, אבל ההשלכה של פיגועים שמצליחים היא עצומה. ישראל נראית יותר ויותר פגיעה, הכישלון של השב"כ וזרועות הביטחון, לצד צילומי הווידאו ומצלמות האבטחה מהפיגועים המראים את המחבלים יורים בלב ערים ישראליות, הם קטליזטור דליק במיוחד. ישראל נראית פגיעה וחלשה, וכפי שאחד מגורמי ההערכה של מערכת הביטחון הגדיר את זה בדיון פנימי: "הם מריחים את הדם. פתאום ישראל החזקה חוטפת, והמפגעים מצליחים להכאיב ובעיקר לתת את האפקט של הניצחון באמצעות סרטוני הפיגועים ברשתות החברתיות שהופכים ויראליים במהירות רבה". ההשפעה של הסרטונים והתשבוחות והשמחה המובעים בהן ל"גיבורים" הם גורם עידוד חזק במיוחד.

השקט מעזה דווקא מתגבר את המוטיבציה לפגיעה

למה דווקא עכשיו? מדוע כעת, דווקא כשנראה לכאורה כי יש התקדמות כלפי הפלסטינים, ממשלה שמקדמת הקלות, וגם מכילה בתוכה מפלגה ערבית ישראלית, ואפילו איסלמיסטית? אולי דווקא בגלל זה. הסכמי אברהם עוררו בקרב הפלסטינים וגם אצל קבוצות קיצוניות בקרב ערביי ישראל התנגדות עזה. בשבועות האחרונים נראתה המרירות הזו ברשתות החברתיות הרלוונטיות עם הפסגה בנגב וביקורו הצפוי מחר של הנשיא בירדן.

מוטיבציה לפגיעה בישראל  בקרב ארגוני הטרור בשטחים, ובקרב חוגים לא קטנים בחברה הערבית הישראלית קיימת כאמור כל העת, ויש קואליציה של גורמים שונים לכך שמעודדים וגם מממנים אותה מן החוץ: איראן, חיזבאללה, דאעש, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ועוד. את הביטוי לכך ראינו במבצע שומר החומות שבו נשמעה צפירת אזעקה חזקה שבקושי הגיעה לאזנינו בגלל התגבשות הממשלה החדשה, ומה שנראה כשינויים שהיא מובילה. אלא שהשינויים הללו לא משפיעים על הגרעין הקשה והקיצוני.

המסע המוצלח על פניו של המשטרה נגד ארגוני הפשע ובכלל זה תפיסת כלי נשק רבים, הוא טיפה בים במובן של כלי הנשק הזמינים לכל דורש בחברה הערבית, ולכל היותר מחירם עלה. השילוב של מוטיבציה לאומנית חזקה שאינה נובעת מעוני (המחבלים מאום אל פאחם באו ממשפחה מבוססת) או מרגשות קיפוח, יחד עם זמינות הנשק והנגישות לערים בישראל, הם פצצה מתקתקת תמידית. כל שצריך הוא תזמון מבצעי מתאים, וגם - וזה חשוב - תיזמון דתי או לאומני. היום יצוין יום האדמה של ערביי ישראל, ובשבת יחל חודש רמדאן. כל אלה, בנוסף לזרם ההסתה הבלתי פוסק בסוגיות אל אקצא, מזרח ירושלים, או התנגשויות בשטחים והרג פלסטינים, מחבלים או אזרחים, היוו את הזרז הנדרש.

ויש עוד עניין. פרדוקסלית, ההתפרצות כעת היא גם בגלל השקט מרצועת עזה. חמאס נזהר מאוד לתקוף באופן ישיר מכמה סיבות: הוא עדיין מלקק את פצעיו הקשים משומר החומות, ובינתיים זוכה הרצועה להתקדמות כלכלית בזכות הקלות רבות מצד ישראל וקידומם של פרוייקטים אזרחיים לשיפור רמת החיים. ישנה ירידה בשיעורי האבטלה, ועלייה בשכר הממוצע. ליחיא סינואר, מנהיג חמאס ברצועה, לא משתלם בשלב הזה לחדש את העימות. מה כן? נסיונות של חמאס והג'יהאד האיסלמי לקדם פיגועים שיצאו מיהודה ושומרון, והטרנד החדש של השנה האחרונה - "חארב א -דאכל": "המלחמה שבפנים", כלומר - בתוך ישראל. עידוד נמרץ של ערביי ישראל להתקומם, לבצע פרעות ולפגע. אין מדובר בהכרח בגיוס ממש ובציוד בנשק ובכסף, אלא יותר במתן השראה מרחוק, ובדירבון תוך שימוש מידע כוזב לרוב כמו "אל אקצא בסכנה".

מתלבטים מה לעשות, ובינתיים בשטח אוסרים כניסה לפועלים פלסטינים

מה עושים? בישראל ההתלבטות רבה. קודם כל נוקטים בצעדים ביטחוניים נדרשים כמו העלאת כוננות במשטרה, הורדת משימות לא דחופות ופריסה מקסימלית בשטח. צה"ל מתגבר כוחות בקו התפר ובצירי התנועה העיקריים ביו"ש והשב"כ שחוטף על הראש בשל פספוס ארבעת המחבלים מהפיגועים האחרונים, גם הוא בפעילות מוגברת. אליהם צורפו עוד גופי ביטחון הנותנים סיוע, והחלו הכנות לגיוס מילואים בעיקר של משמר הגבול אבל גם בצה"ל.

בהיבט הכלכלי, הבעיה משמעותית. האם לעצור את כניסת הפועלים לישראל, למשל? אתמול בסיומה של הערכת המצב שהתקיימה בפיקוד המרכז, הוחלט כי לא תתאפשר כניסת פועלים פלסטינים לעבודה בתוך יישובי יהודה ושומרון, לא כולל באזורי התעשייה והמפעלים. בתוך הקו הירוק, בינתיים, בלי הוראה מגבוה, בלי סגר ובלי איסור כניסה - עשרות רשויות בישראל הורו להימנע מהכנסת פועלים פלסטינים לשטחן, ארגון קבלני השיפוצים דיווח על קבלנים רבים שהודיעו לפועלים שלא לבוא וגם רבים מהיתר ימנעו בעצמם מהגעה לעבודה בישראל. 140 אלף פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון ועוד 13 אלף עד 20 אלף מגיעים מרצועת עזה. משכורותיהם, שגובהן פי שלושה מהשכר הממוצע ברשות, הן דלק משמעותי מאוד לכלכלה הפלסטינית ומפרנסות חצי מיליון משפחות. אחת מהסיבות להודעת הגינוי של אבו מאזן היא זו - החשש מעצירת ההקלות בנושאים הכלכליים השונים ובעיקר בהיתרי הכניסה לישראל.

הנטיה כעת היא להטיל סגר על יו"ש רק בימי החג העיקריים של רמדאן ובינתיים ולפעול בעיקר נגד כניסת שב"חים דרך הפרצות בגדר ההפרדה. אבל יש בגורמי הביטחון מי שמצדדים בסגר מיידי לפחות עד תחילת השבוע הבא.

יו"ר הרשות אבו מאזן העביר אמש מסר לישראל כי אנשיו ימשיכו לפעול למניעת פיגועים ולהרגעת האווירה. לפי בכיר פלסטיני אבו מאזן הבטיח הן למלך עבדאללה, שעימו נפגש שלשום ברמאללה, והן לשר החוץ האמריקאי בלינקן שהיה בלשכתו ביום ראשון כי יעשה כל מאמץ למנוע הסלמה. אתמול הוא פרסם הודעת גינוי לפיגוע: "נשיא מדינת פלסטין מחמוד עבאס מגנה את רצח האזרחים הישראלים הערב ומדגיש כי הרג אזרחים פלסטינים וישראלים לא יביא אלא לעוד הידרדרות במצב. אנו כולנו חותרים להגיע ליציבות, במיוחד לפני חודש רמדאן המבורך וחגי הנוצרים והיהודים". הנשיא הזהיר מפני ניצול האירוע המגונה לביצוע מתקפות ותגובות כנגד עמנו הפלסטיני מידי מתנחלים ואחרים. הוא הוסיף, כי "מעגל האלימות מראה כי שלום הקבע הצודק והכולל הוא הדרך השלמה והקצרה ביותר לספק ביטחון ויציבות לשני העמים, הפלסטיני והישראלי, ולעמי האזור".