אוקראינה וקורונה: כך נופלות ממשלות, וכל דמיון לישראל מקרי בהחלט

מה מזכיר לכם הקול הבא? כל מפלגות האופוזיציה, הסיעות ושברי־הסיעות בבית הנבחרים עושות יד אחת כדי להפיל את ראש הממשלה, שמפלגתו קיבלה הרבה יותר מושבים בבחירות האחרונות, אבל לא מספיק כדי להגיע לרוב מוחלט ברשות עצמה. הקואליציה של האופוזיציה משתרעת מן הימין הדתי עד השמאל הפחות־או־יותר־חילוני.

ראש הממשלה יוצא מגדרו כדי להישאר בשלטון. הוא מבטיח, הוא מאיים, הוא קורא לתומכיו לנהור בהמוניהם, הוא תוקף את בתי המשפט, הוא מנסה פוטש פרלמנטרי בעזרת היושב ראש. הוא מודיע שלא יתפטר ויהי מה. אבל הוא נגרר בצווארו אל מליאת הפרלמנט. ההצבעה נערכת באישון לילה. באחת לפנות בוקר נספרים הקולות. הממשלה נפלה. קואליציה של הפכים תיקרא להחליף אותה. זה קרה ביום א' לפנות בוקר בפקיסטן.

משהו מעין זה קרה בשבוע שעבר במדינה דרום־אסיאתית אחרת, סרי לנקה. ממשלה של משפחה אחת - הנשיא, ראש הממשלה, שר ההגנה ושר האוצר הם אחים - הביאה את מדינת האי עד עברי פחת. הכספת בבנק המרכזי התרוקנה, לא נשאר עוד מטבע חוץ, אספקת החשמל מוגבלת לשלוש או ארבע שעות ביום, המים אינם זורמים, אין גז לבישול, אין דיזל, אין חלב, מוצרי יסוד נעלמו מהחנויות ואין אנשים שנואים יותר מארבעת האחים ראג'אפאקסה, שרק לפני שלוש שנים נחלו ניצחונות אלקטורליים מזהירים בזה אחר זה.

אמריקה הרעה חתרה תחתיו

פקיסטן וסרי לנקה, כל אחת בדרכה, הן תוצאות של משברים גלובליים. זאת אומרת, הן משלמות מחיר על ניהול לקוי של כלכלותיהן ועל קיטוב פוליטי וחברתי מזעזע. אבל הקונטקסט רחב הרבה יותר.

על סרי לנקה אפשר להגיד, כנראה, שהיא המדינה הראשונה בעולם המתמוטטת תחת כובד הקורונה. על פקיסטן אפשר להגיד, שהדרמה הפוליטית־משפטית של הימים האחרונים היא התוצאה הפוליטית העקיפה, הראשונה מסוגה, של משבר אוקראינה. ראש הממשלה המודח מאשים, כי ארה״ב ארגנה את ההתקוממות הפרלמנטרית נגד שלטונו. אל הטענה הזו צריך להתייחס בספקנות ניכרת, אבל האמת היא לא פעם הערת שוליים פעוטה בנרטיב הפוליטי. תיאוריות קונספירציה על אמריקה הרעה נוטות לעזור לפוליטיקאים בארצות מוסלמיות עם רקורד של טינה כלפי המערב.

פקיסטן היא כמובן כבדת־המשקל משתי הדרום־אסיאתיות. קודם כול, יש בה 240 מיליון בני אדם לעומת 23 מיליון בסרי לנקה. שנית, היא מחומשת בנשק גרעיני. שלישית, יש לה גבולות יבשתיים עם הודו, עם סין ועם אפגניסטן. זה עם הודו הוא נפיץ להפליא, ומלחמה קבועה על אש קטנה מתנהלת לאורך חלק ממנו (קו השליטה החוצה את קשמיר).

החגורה הסינית התהדקה מאוד

משותפת להן היא הגיאוגרפיה. שתיהן סמוכות לקווי שיט אסטרטגיים: פקיסטן סמוכה למצרי הורמוז, בשערי המפרץ הפרסי, פרוזדור הנפט של רבע מתצרוכת העולם. פקיסטן היא חוליה חיונית בפרויקט 'החגורה והדרך' של סין, המדיר שינה מעיני ארה״ב. הסינים בנו נמל עמוק מים בחוף פקיסטן, וכאשר הסינים בונים ומשקיעים, הארצות המארחות אותם נוטות לקחת משכנתא גדולה, ולהתקשות לעמוד בתנאיה. או־אז, הנושים נוטים לממש נכסים.

זה מה שהסינים הספיקו לעשות בסרי לנקה, על אם־הדרך לים סוף. הם בנו נמל עמוק מים בעיר מולדתם של האחים ראג'אפאקסה, וכפי שהקדימו להזהיר משקיפים חיצוניים, סרי לנקה לא יכלה לעמוד בתנאים. הנמל עבר לבעלות סינית מלאה ל־99 שנה. מה יקרה בו במאה הזו לא קשה לנחש. הוא יהיה בסיס סיני. כפי שאולי גם יקרה יום אחד בחיפה ובאשדוד; כפי שעומד לקרות במקומות אחרים בים התיכון, בים האדריאטי ואולי גם בקצה השני של ים סוף.

סרי לנקה נחלצה ממלחמת אזרחים ברוטלית וברברית לפני 13 שנה. האחים ראג'אפאקסה הנהיגו את הרוב הסינהאלי לניצחון מוחץ, ועקוב מדם, על המיעוט הטאמילי. במרוצת המלחמה, סרי לנקה התרגלה לשלטון יחיד ולשימוש לרעה בכוח. בעקבות המלחמה בא שגשוג, בעיקר בזכות ענף התיירות, וסרי לנקה, בעגת הכלכלנים, העפילה לשלב העליון של מדינות ״בעלות הכנסה בינונית״.

האחים איבדו את השלטון לשנים אחדות, אבל חזרו אליו בעוצמה, בנחישות ועם מעט מאוד מעצורים בסוף 2019. הם החליפו כסאות: הנשיא הראשון לבית ראג'אפאקסה הפך לראש הממשלה, ושר ההגנה בממשלה הקודמת הפך לנשיא. כל הכוח הפוליטי והמינהלי באי הטרופי היפה הזה עבר לידי האחים.

לרוע מזלם, מגיפת הקורונה פרצה שבועות אחדים לאחר חזרתם לשלטון. ענף התיירות התמוטט, מאות אלפים איבדו את מקומות העבודה שלהם, עתודות מטבע החוץ התרוקנו, וסרי לנקה התקרבה אל חדלות פרעון. היא צריכה לפרוע השנה חובות של 4.5 מיליארד דולר, השקולים כנגד שליש מן ההכנסות החזויות של הממשלה. בחודש מארס בלבד המטבע המקומי איבד 30% מערכו. האמון בשלטון האחים התמוטט (10% תמיכה בסקרי דעת הקהל), והמונים מילאו את הרחובות.

הנשיא פיטר את כל שריו, חוץ מאשר את אחיו ראש הממשלה, והפציר באופוזיציה להצטרף לממשלת אחדות לאומית. לא זו בלבד שהאופוזיציה סירבה, אלא ששותפה זוטרה בקואליציה פרשה. ממשלת האחים איבדה את הרוב שלה. הנשיא מסרב להתפטר. למה למהר, יש לו עוד שנתיים וחצי.

מהימין האיסלאמיסטי עד השמאל החילוני

פקיסטן היא ארץ ידועת מכאובים פוליטיים. אף אחד מראשי הממשלה שלה לא הורשה לסיים את כהונתו. אחד נתלה, שנייה (בתו של התלוי) יצאה לגלות לפני שחזרה הביתה ונרצחה, שלישי הושלך לכלא לפני שהורשה לצאת לגלות. הצבא חזר והתערב, שלוש פעמים בהפיכה מלאה, פעמים אחרות באיומים ובלחץ.

ראש הממשלה עד תחילת השבוע היה אימראן חאן, כוכב קריקט לשעבר, הידוע בכינוי החיבה ״קפטן״, ואוהב להשתמש במטאפורות של קריקט (״אני אשחק עד הכדור האחרון״). כאשר נבחר, לפני שלוש שנים וחצי, הוא הבטיח לשנות את ארצו במידה כזאת, שאנשים מכל העולם יתחרו על הדרכון שלה וינסו להגר אליה. לא קרה. פקיסטן תלויה על בלימה.

שנאה לאימראן היא המכנה המשותף היחיד, שהביא רדיקלים איסלאמיים לחבירה לסוציאליסטים חילוניים. בהצבעת האי־אמון בראשון היו לאופוזיציה 174 קולות. לממשלה היו 172. מוכר, הלוא כן.

אימראן לא אמר את המלה האחרונה. מנוי וגמור איתו לחזור. הוא מטריף את התהליך שהפיל אותו. הוא חושב שבית המשפט העליון הפר את החוקה. הוא מאשים את ארה״ב שהיא ארגנה את נפילתו כנקמה על עודף עצמאותו, בייחוד ביקורו אצל ולדימיר פוטין ביום, שבו שליט רוסיה שלח את צבאו אל אוקראינה.

גם רוסיה וגם סין מאשימות את ארה״ב, במפורש או ברמז, בהתערבות בענייניה הפנימיים של פקיסטן. באופן נדיר, פקיסטן והודו עומדות מאותו צד של המתרס. שתיהן סירבו לגנות את פלישת רוסיה, או להטיל עליה סנקציות. זה כמובן הכעיס את ארה״ב, אבל התערבותה אינה נחוצה כדי להביא פוליטיקאים פקיסטניים לקשור אלה נגד אלה. זה מה שהם עושים בחיים.

לממשלה החדשה יש, לכאורה, שנה וחצי עד הבחירות הבאות. איך אומרים עידית סילמן בלשון האורדו, השפה הלאומית של פקיסטן?

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny