הניסיון האחרון של בנט להחזיר את עידית סילמן וחבילת המתנות לרע"ם

ב-15 במרץ 2017 התכנסה ועדת הכנסת בראשות יואב קיש כדי לדון בבקשת ישראל ביתנו להכריז על ח"כ אורלי לוי אבקסיס פורשת. עשרה תמכו בבקשה (כולל חברי כנסת מהאופוזיציה) מול שני מתנגדים בלבד, לאחר שגם היועץ המשפטי לכנסת דאז, איל ינון, קבע כי למרות שלא קיבלה כל תמורה פוליטית להצבעות נגד הסיעה ואף סרבה להצעת ליברמן לכהן כשרה בממשלה, נאספו די ראיות להצבעות בהן הצביעה נגד עמדת הסיעה ואמר כי "המחוקק לא ייחד את עילת הפרישה אך ורק למצב בו ניתנת לחבר הכנסת הבטחה בתמורה להצבעותיו". לוי אבוקסיס לא פרשה אז מהכנסת ונגזר עליה לרוץ במפלגה נפרדת.

הפורש המאוחר

דיוני הפרשת חברי כנסת מסיעתם הם עסק נדיר בכנסת. ביום שני הקרוב יהיה זה ח"כ עמיחי שיקלי מימינה שיועמד לשיפוט בפני חברי ועדת הכנסת שידונו ויצביעו על בקשת סיעת ראש הממשלה להפריש אותו. ברשימת ההצבעות שהוגשה לחברי הוועדה מוזכרת כמובן הצבעתו נגד כינון הממשלה ביוני האחרון ומשם נאספו ונצברו 670 הצעות חוק בהן הצביע נגד עמדת הקואליציה והסיעה. לכאורה מדובר במקרה קל, אבל בימינה נמנעו מלהכריז על שיקלי כפורש לאורך כל השנה האחרונה מחשש למתקפה מוגברת על בנט וסיעתו מצד בוחריהם המאוכזבים.

מאז 1991 (אז החלה ההבחנה בין פורשים ובקשות התפלגות) ועד היום, קבעה ועדת הכנסת סך הכל תשעה מקרים בלבד של חבר כנסת שפרש מסיעתו. בסקירה שערך ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא כי ברוב המקרים, חבר הכנסת עצמו ביקש לפרוש מהסיעה ורק בשני מקרים הפרישה נעשתה לבקשת הסיעה - במקרה של מיכאל נודלמן ובמקרה של לוי-אבקסיס, שיקלי יהיה השלישי.

בעוד התפלגות נחשבת עזיבה לגיטימית של הסיעה, על פרישה מוטלות סנקציות חריפות: גם סנקציות בתוך הפרלמנט - הפורש נותר חבר כנסת יחיד, נאסר עליו להקים סיעה ולהצטרף לסיעה, ולכן נשללים ממנו חלק מהכלים הפרלמנטריים (למשל האפשרות להגיש הצעת אי אמון). בנוסף נאסר עליו לכהן כשר או סגן שר במהלך הכנסת הנוכחית או להתמודד בבחירות ברשימת מועמדים שבה נכללת מפלגה המיוצגת בכנסת הנוכחית. כאשר חבל ההצלה היחיד שנזרק לאותו חבר כנסת הוא התפטרות בסמוך למועד ההכרזה. ישראל, אגב, חריגה בנוף הדמוקרטיות הפרלמנטריות בשל הסנקציות החריפות הללו. יש מדינית שמחייבות פורשים להתפטר ממש מהפרלמנט, אך כמעט כולן הן דמוקרטיות חדשות ובלתי מבוססות באפריקה ואסיה.

לקראת יום שני הקרוב מתכוננים בימינה למלחמה. הפרשת שיקלי, נועדה להרתיע חברת כנסת אחרת: עידית סילמן, ולהקשות על בקשת פיצול של שליש מחברי הסיעה. כזכור מיד לאחר פרישת סילמן, היא נפגשה עם שיקלי וסגן השר אביר קארה למטרת פיצול שנמנע ברגע האחרון בהתערבות איילת שקד. כעת כדי להתפצל (ולזכות במימון שוטף וחופש פעולה) תצטרך סילמן לשכנע שני חברים זולתה שמוחזקים קרוב קרוב מאז אצל ראש הסגל של בנט - טל גן צבי.

רשימת העדויות שנשלחה לחברי הכנסת נגד שיקלי מלמדת שבימינה נערכו להפרשתו מבעוד מועד. בעוד הם מחזיקים ברשימה מפורטת של הצבעות, שיקלי צפוי לטעון כי הוא היחיד שפעל בהתאם לעמדת הסיעה כפי שהוצגה לבוחרים בעת קמפיין הבחירות. הדיון צפוי להיות קשה עבור ימינה ולכן גם ויתר יו"ר הוועדה ניר אורבך על מקומו והפקיד את ניהול הישיבה בידי גורם בלתי מעורב, ח"כ איתן גינזבורג. אלא שמדובר במשחק מכור מראש. לקואליציה רוב של שמונה חברי כנסת מול שלושה בלבד לאופוזיציה (שלא מינתה בחודשים האלו חברים לוועדות כמחאה) והבקשה צפויה לעבור.

המטרה האמיתית: סילמן

הפרשת שיקלי היא הצעד הראשון מצד ראש הממשלה שנועד לשדר חזרה לשליטה באירוע. עד עכשיו עתידו הפוליטי הוחזק בידיה של סילמן וחברי מפלגתו, וכעת הוא ינסה לחזור להחזיק את המושכות, לפחות למראית עין. הצעד הראשון: הרתעה באמצעות שיקלי, הצעד הבא: בניית תיק הצבעות נגד לסילמן בניסיון אחרון לשכנע אותה לחזור בה מאיומי הפרישה. "בניגוד לשיקלי שנהנה ממעמדו בשנה האחרונה, סילמן הולכת לסבול", מעריכים (או מייחלים) בכירים בקואליציה.

אם זה לא היה צפוי, היה זה מצער לראות איך מי שהייתה לגיבורת הקואליציה רק לפני שבועיים, דוגמה ומופת לשיתוף פעולה הפכה בפי כל מהלליה בן לילה ל"בוגדת ומסוכנת".

הסדקים בסכר סומנו

בכיר בקואליציה מיפה השבוע את גורמי הסיכון של הממשלה: 3 חברי ימינה המאיימים (אורבך, קארה ושקד) כולם ביחד וכל אחד לחוד, מפלגת רע"ם וח"כ מאז גנאים בנפרד. כל אחת מהגזרות הללו מאיימת על שלמות הממשלה ותחרוץ את גורל הקואליציה. לכן, באופוזיציה משחקים פוקר: נתניהו מפרסם פוסט בטוח בפייסבוק שעוד רגע הממשלה נופלת, סמוטריץ' מתראיין ומספר על חברי קואליציה ששוקלים את דרכם, שמות נזרקים לאוויר חדשות לבקרים: משרן השכל, דרך יועז הנדל ועד לגנאים. כולם פורשים פוטנציאליים.

תוכנית העבודה של הקואליציה להישרדות עוברת דרך תחזוק מתמיד בשלוש הגזרות והמשך עבודה כרגיל על תקציב המדינה כדי לשדר יציבות. בהנחה שכל גורמי הסיכון ישרדו, ינסו להעביר בחודשיים הקרובים את התקציב בקריאה ראשונה. ליברמן וחברי מפלגתו אכן מדברים על התקציב כבר ביצוע, אך יידרשו בשלב הראשון לשכנע את חברי הקואליציה שכבר צופים פני קמפיין. בשלב הבא ינסו הבכירים לשכנע את סילמן לחזור לקואליציה דרך הפחדות (הפרשת שיקלי), איומים (בהפרשה שלה עצמה) והבטחות למכביר.

איפה המושכות?

אחרי המהומות בירושלים, מצאה רע"ם לנכון לגנות דווקא את כוחות הביטחון שספגו את יידויי האבנים בבירה. הדרישה של עבאס לעצור את פעילות כוחות הביטחון במזרח העיר מקוממת כמעט כמו ההתיישרות של בכירי הממשלה שמשתדלים לא להכעיס את אנשיו של עבאס בקואליציה, שנמצאים גם ככה עם רגל אחת בחוץ.

בניגוד למה שמשדרים בממשלה, האירוע הזה לא בשליטה. היא נגזרת של המציאות הביטחונית בירושלים שהיא נגזרת של התפרעויות אלימות והתגובה הישראלית אליהן. מי שמתפעל את בנט במצב הזה הוא שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד. הוא היה בקשר עם חברי הרשימה ואף היה בסוד העניינים לפני הוצאת הודעת "הקפאת החברות" נטולת ההשפעה של מועצת השורא ומנסור עבאס. אלא שמאז תחילת השבוע שורר נתק בכל הגזרות מול עבאס וחברי מפלגתו שלא אהבו את העובדה כי גם איומיהם הוצגו לבסוף כמהלך מתוכנן מראש.

מבין כל ארבעת חברי רע"ם, הסיכון הממשי לפרישה נמצא אצל מאזן גנאים. בליכוד מפעילים עליו לחץ רב ובקואליציה הודו השבוע כי אם הוא פורש כבר לא ניתן יהיה להמשיך ולהציג עסקים כרגיל. תם הטקס. אלא שאף אחד לא ממהר לוותר, לפיד לא יוכל לאפשר למי מחברי הגוש שלו להצביע בעד נפילת הממשלה ולהותיר את בנט ראש ממשלת מעבר וגם בנט עוד לא מיצה את ימיו על כיסא ראש הממשלה, אליו הגיע כמעט בדרך נס. ולכן מתארגנים בקואליציה על חבילת מתנות לרע"ם: האצת תוכנית החומש הכלכלית למגזר הערבי וביצועה בתוך שנה ובנייה מואצת בנגב והכרה בכפרים הבדואים כפי שהתחייבה הקואליציה מבעוד מועד.