"גם אני עשיתי אקזיט אבל לא מכרתי ורצתי לספר לחבר'ה": זוהר לבקוביץ צפה בסרט על המתעשרים החדשים והתחרט

הכותב הוא יזם הייטק סדרתי 

21:30 אמש. אני עם הילדים במשחק כדורסל של הפועל גליל עליון. הוואטסאפ מתחיל להתמלא בהודעות: "זוהר, אתה רואה את הסרט בקשת?" "מה דעתך על שינדלר?" וכו. שינדלר? איזה שינדלר? מכיר רק אחד כזה, אבל לרוב הוא ביום השואה, לא שלושה ימים לפני.

בקיצור, לקח זמן, אבל הבנתי. שינדלר. מתעשרים. חזרתי הביתה והחלטתי לראות מה פספסתי. טעות. עדיף היה לפספס.

 מתוך הסרט ''העשירים החדשים'' / צילום: צילום מסך, קשת 12

סרטה של שינדלר הוא מופת ליצירת אנטגוניזם. סרט שראוי היה שלא יעשה, ואם כן, לפחות שיהיה עמוק יותר, הרבה יותר ולא עוד פלקט על מתעשרי ההייטק. סרט שלפחות אצלי יצר תחושת עלבון. כן, עלבון. גם אני עשיתי אקזיט, אבל לא מכרתי ורצתי לספר לחבר'ה.

האנטגוניזם כלפיה נובע מכך שבחרה להתלונן בפריים טיים על מסכנותה כעשירה. "אוי אוי אוי" כדברי בעלה. נראה לי ברור שרוב האנשים במדינה היו שמחים להתחלף איתה וגם במחיר מסכנותה, במציאות שבה יוקר המחיה ומחירי הנדל"ן איבדו כל פרופורציה.

כה חבל ששינדלר וסביבתה לא השכילו לקחת את הבמה הנהדרת אותה קיבלו למקומות צהובים פחות אך לא פחות מסקרנים, למשל, מהו אקזיט? אקזיט זה כסף? אקזיט זה שלווה? אולי אקזיט זו בכלל התחושה שהצלחת במסע הויה דלרוזה הקרויה חברת סטארט-אפ? אקזיט זה הגשמת חלום? ציונות ויצירת מקומות עבודה וכלכלה?

 מתוך הסרט ''העשירים החדשים'' / צילום: צילום מסך, קשת 12

ואולי בכלל היה עדיף להתמקד בבעלה. רק בו, בלי לראיין אחרים. איש אמיתי וצנוע. איש שקלט בדיוק את הבעיתיות בסרט שכזה. היה מעניין בהרבה לשמוע אותו מדבר באמת על היכולת לחזור ולהיות ביישן ולא ליצר עוד חתיכה בגשטאלט הכללי של פוסטר מתעשרי ההייטק והרחקתם עוד קצת מהכלל.

דווקא בעידן של הרבה אקזיטים ורהבתנות מעוררת אנטגוניזם בשפיכת הכסף של חברות ה'הייטקס' על מסיבות ונסיעות וכו היה מרתק להציג פן אחר. את הפן של ההתעשרות כתוצר לוואי, כתוצאה של דרך ארוכה ולא פשוטה שעובר היזם. עבודה קשה ותמורה בסופה. פספוס.

יזמים לוקחים סיכוני ענק אישיים ועסקיים, מקריבים שנים מהחיים, ורק חלקם הקטן יזכה לתגמול כלכלי על כך

כשאני כמשקיע שואל יזם: "מה המטרה שלך?", בודדים אומרים כסף. הרוב רוצים להגשים חלום. להצליח. לשנות את העולם. הכסף עבורם הוא תוצר לוואי של הגשמת חלום, לא מטרה.

התחושה, לפחות שלי, ביום שאחרי האקזיט הייתה של שקט. של גאווה. הצלחתי. לקחתי מאות עובדים ועשרות מליוני דולרים של משקיעים למסע אל הלא נודע והגעתי. הספינה לא טבעה. לא העובדים ולא כספי המשקיעים אבדו בדרך. תחושה של שלווה. של רגיעה שאחרי. של הצלחה. כן, הכסף היה שם, הוא היה חלק, אבל לא העיקר ולא משהו שצריך להתנצל עליו. היי, ירקנו דם בשביל להגיע לכאן.

 מתוך הסרט ''העשירים החדשים'' / צילום: צילום מסך, קשת 12

יזמים לוקחים סיכוני ענק אישיים ועסקיים, מקריבים שנים מהחיים, עומדים בפני החלטות בלתי אפשריות ורק חלקם הקטן יזכה לתגמול כלכלי על כך. וזה הפספוס. מבחינתי לפחות.

כמה יזמים התגרשו אחרי האקזיט?

אה, ומכיוון שטור זה מיועד לעיתון כלכלי, מצורפים כמה מספרים מפוסט שפרסמתי על הנושא לפני שנים: "...זה התחיל לפני חודשיים. קבלתי טלפון. איזה פרופסור מסטנפורד. פרופסור למשהו ביזמות. כאקדמאיים טובים ורבים גם הוא עושה מחקר בעל חשיבות קוסמית עליונה. בערך.

המחקר בודק איך משפיע האקזיט על החיים. לצורך המחקר מראיין הפרופ' 100 יזמים קליפורניים שמכרו חברה. יופי.

הציע לי להפגש לקפה. ואני אוהב קפה. ובעיקר על חשבון מישהו. נפגשנו. התחיל לשאול: מה הדבר הראשון שקנית אחרי המכירה? האם עברת לבית גדול יותר? טסת מסביב לעולם? התגרשת? הפסקת לעבוד? קנית אוטו? אופנוע? יאכטה?

בסוף השאלון ביקשתי ממר פרופסור לספר לי מה ענו אחרים. אז ככה: 48% התגרשו בשנה שאחרי המכירה, 40% קנו אוטו לא פונקציונלי, 35% הלכו על אופנוע... וזה ממשיך, בתים, סירות, המון גאדג'טים עם לדים מנצנצים ושאר דברים לא ממש נחוצים".