אביגדור ליברמן הוא הוותיק ביותר מבין השרים - במהלך שנותיו בכנסת, ליברמן צבר ניסיון גדול יותר מראש הממשלה, החליפי ושר הביטחון גם יחד. הוא מכהן בכנסת מאז 1999 בתפקידים שונים והיתרון הזה בולט יותר ככל שסוקרים את השרים החדשים סביבו: ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי, עמר בר לב, תמר זנדברג, יועז הנדל, קארין אלהרר ועוד ועוד. לא סתם הוא הוזעק באישון לילה השבוע לפגישה עם יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון כדי לנסות ולפתור בעיות. הוא מחויב מאוד לקיומה של הממשלה ובניגוד לשאר, מחזיק בכל הכלים, הניסיון והידע כדי לפתור צרות פרלמנטריות ומורדים בפוטנציאל.
בעברם של ראש הממשלה בנט וליברמן יש לא מעט שרצים - השניים חבטו אחד בשני על בסיס יומיומי כאשר ליברמן כיהן כשר ביטחון. היחסים האלה התחלפו בחודשים האחרונים בהערכה של בנט ומשרדו כלפי השר ובעבודה משותפת וצמודה.
בחזית אחרת, שר האוצר מנצח על שורה של מינויים. תחילה במשרדים עליהם הוא אמון -הוא מחליט מי יהיו יועצי השרים ומנכ"לי המשרדים ולמעלה יותר במינויי הבכירים. הסכם ניגוד העניינים של השר, שנחשף השבוע בגלובס, חושף גם את הקשרים הענפים של ליברמן: ארנון מילצ'ן, ראש עיריית ירושלים, אשת העסקים תמי מוזס והאוליגרך מיכאל צ'רנוי. סבך האינטרסים החריג סביב מי שאוחז במפתחות הקופה הציבורית יוצר מראית עין בעייתית, בלשון המעטה. נראה כי כמעט בלתי אפשרי לקבל החלטה בלי להשפיע באופן ישיר על מי מחבריו שהוזכרו בהסכם. הכוח המשולש של ליברמן בניסיון הפוליטי, בקירבה לבעלי ההון ובקירבה לשרים הצעירים, הופך אותו לאדם החזק ביותר בממשלה. באופן קומי, כוחו תלוי גם בהישרדותה.
אמור מי חברייך ואומר מה דעתך | פרשנות
דרור מרמור
לא צריך לחפש סימנים של שחיתות כדי להבין את הבעייתיות ברשימת ניגודי העניינים האינסופית של שר האוצר אביגדור ליברמן. בעולם כל כך מורכב, שאין בו כמעט החלטות נטולות חסרונות לצד יתרונות, סיכונים לצד הזדמנויות, יש משמעות עצומה למעגל שסובב את מקבלי ההחלטות. האם בתוך עמם הם יושבים או בתוך מגדל שן. אמור לי מי חבריך, ואומר לך מה דעתך על העלאת שכר מינימום, על קידום תחבורה ציבורית, על חסמים ורגולציה וכן הלאה.
שבו שעה עם נציגי הפרולטריון, ותצאו עם משנה מפורטת שמסבירה למה מוכרחים להעלות כבר היום את שכר המינימום, לבטל מכסים ולהתערב ברווחיות המוגזמת של השוק הפרטי. שבו שעה עם נציגי המגזר העסקי, ותצאו עם משנה מפורטת שמסבירה למה אסור לגעת בשכר המינימום, מוכרחים לשמור על התעשייה המקומית וחלילה מלהתערב ברווחיות של השוק הפרטי.
אין פה שאלות של מה נכון או מה לא נכון, אבל העובדה ששר האוצר באופן כל כך מובהק ובוטה מקורב לאלה ולא לאלה, שאת אלה הוא פוגש במשרד ועם אלה הוא מבלה גם בביתו ובביתם, באירועים פורמליים ולא פורמליים, לא יכולה שלא להטות אותו בהכרח לצד אחד של המגרש. ודאי כאשר רפורמות כלכליות, מעצם טיבן, אמורות לערער ולסכן את הסדר והמעמד הכלכלי-חברתי הישן.
חברת אלמוגים, למשל, דיווחה בימים האחרונים על רווח גולמי מעסקי הנדל"ן שלה בשיעור של 26% ברבעון הראשון של השנה, קפיצה משמעותית מול שיעור רווח של 17% בשנה שעברה. האם שר האוצר יכול באמת לבקר את שיעור הרווחיות המוגזם של חברות הנדל"ן בכלל או של אלמוגים בפרט, חברות שיכלו בחודשים האחרונים להעלות את המחיר כאוות נפשן בזמן שהממשלה איבדה שליטה על שוק הדיור, כשבעל השליטה באלמוגים הוא מחותנו, מריו זוזל?
האם שר האוצר - שמתעכב כבר חודשים עם תוכנית דיור מובטחת - יכול להסתכן בהפחתה דרמטית של מחירי הקרקע והדירות, כשלחברו ברק רוזן, מנכ"ל ישראל קנדה, יש מלאי קרקעות בספרים בשווי של 3.5 מיליארד שקל (חלקו במימון של 100% מבנקים) וכשלחותנו יש 4,500 דירות בתכנון וביצוע (בהיקף הכנסות מתוכנן של 5.3 מיליארד שקל)?
ואגב, מי שהבין ראשון כנראה את הבעייתיות הוא רני צים, הבעלים של הקבוצה הנושאת את שמו ושיש לה פעילות ענקית בעיקר בתחום הנדל"ן והקמעונאות. בתחילת חודש מאי הוא יותר מרמז לבן של ליברמן, עמוס ליברמן (בן 32), להתפטר מתפקיד דירקטור בקבוצה, לאחר שהוא מינה אותו לתפקיד רק בדצמבר 2019. מי שכל כך תלוי בבירוקרטיה וברגולציה שיוצאות ממשרד האוצר, עדיף שימנע מראש את הרמות הגבה. הרי גם ככה על האינטרסים החשובים לצים, בנדל"ן בפרט ובעסקים בכלל, כבר ישמע שר האוצר מחבריו הרבים - הראל ויזל, יוסי אבו, ברק רוזן והרשימה עוד ארוכה.
השנה השקטה ביותר שידע אגף התקציבים
זו הייתה השנה השקטה ביותר שידע אגף תקציבים במשרד האוצר, או שמא אפשר לומר שר האוצר מאנשיו באגף התקציבים. חוק הסדרים שלא היה כמותו עבר בניצוחו של השר, תוכניות ששכבו במגרה (והמתינו לפוליטיקאי שיזוהה איתן ולא יחשוש מהמחירים הפוליטיים) הוצגו במסיבות עיתונאים, והפקידים זכו לגיבוי מלא-מלא כמו שאומרים במחוזותינו. שנה שלמה בלי כותרות נוסח "אגף תקציבים נגד המנכ"ל" או "פקידים בכירים מזהירים: שר האוצר..". האידיליה בין ליברמן לאנשיו במשרד היא דו כיוונית: ליברמן נותן להם לעבוד והם מצידם יראים את השר, כמעט כמו חבריו לממשלה.
"ליברמן עובד בתיאום מלא עם אגף תקציבים ולכן זוכה מהם לשקט תעשייתי", אומרים במסדרונות הכנסת, ולא תמיד מתוך הערכה. בימים אלו עובד האגף על חוק ההסדרים, גם הפעם בתיאום מלא עם השר, למרות חוסר היציבות הקואליציונית. ליברמן חוזר ואומר כי חוק התקציב יכול לעבור, ואנשיו מוסיפים כי היעד הוא לא רק לאשר את החוק בממשלה אלא גם בקריאה ראשונה לפני היציאה לפגרה. "הוא מאוד חזק ושולט בממשלה ובכנסת. יש לו מחויבות חזקה מאוד ללפיד והוא מחויב להעביר לו את התקציב שיבטיח את כהונתו", אמרו לגלובס גורמים בכירים בממשלה.
בישיבת ממשלה שהתקיימה לפני שבועיים אמר ליברמן לחבריו בממשלה - "לחברי הכנסת יש חלומות ולשר האוצר יש תפקיד להגשים את כל החלומות. אני עובד אצלם, אבל בסוף יש תקציב מדינה וצריך לנהל אותו ואני מנסה לעשות את האיזונים הנכונים". מי שנכחו בישיבה ההיא אמרו ש"יש תחושה שמשהו התרכך בו".
בפועל, ליברמן מאפשר הישגים קטנים מאוד לחברי הקואליציה."הוא מחזיק מאוד קרוב את הכסף והוא לא נותן לשרים לפזר מתוך תחושת אחריות. שומר על הקופה", אמר אחד מבכירי הקואליציה. יוצאי דופן הם אלו שמאיימים על שלמות הממשלה ושם, טוענים בממשלה, ליברמן מגויס כדי לבלום נפילות בכל הכלים העומדים לרשותו.
לא הכל מתקבל בהבנה אצל השותפים
אלא שלא כולם בקואליציה מייחסים לליברמן כוונות טובות. ליברמן כינס במהלך הפגרה מסיבת עיתונאים מעל ראשיהם של שותפיו והוציא לפועל רפורמה בחקלאות שאין לה רוב בקואליציה. במפלגת העבודה הבטיחו אז להילחם ברפורמה עם החזרה לכנסת אבל אז עידית סילמן פרשה ובמפלגתה של מיכאלי החליטו לנצור אש כדי לא לערער עוד יותר את מצבה של הקואליציה.
בשבוע האחרון ניסה ליברמן לעקוף שותפה אחרת שלו, שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, שהציבה בפניו תמרור אדום. שר האוצר כינס מסיבת עיתונאים בבוקר יום ראשון והציע מול המצלמות פרשנות משלו להסכם שכר חדש למורים. לילה לפני הוא סיפק לשרת החינוך התראה דלה בלבד ולא עידכן אותה בתוכן. היא מצידה חשבה שהוא מחזק אותה מול המורים אך מה רבה הייתה הפתעתה כאשר שמעה את השר מציג דרישות נוספות מצידו למורים כתנאי להעלאה בשכרם.
שאשא ביטון, בניגוד לחברים אחרים בממשלה, מיהרה להוציא הודעה לתקשורת שבה הודיעה שאם לא יתקבלו דרישותיה היא לא תתמוך בתקציב. יום לאחר מכן, אמר ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו שהוא מכבד מאוד את השרה אך לא מתכוון לסגת מדרישותיו. בעוד ראשי מפלגות חוששים מליברמן, ובהתאם לכך שרים רבים שמנעים מלהיכנס איתו לעימות חזיתי, שאשא ביטון אולי מסמנת את מה שיקרה בחודשים הבאים בהנחה שהכרסום במעמד הקואליציה ילך ויגבר.
אירוע תמוה נוסף במרכזו נמצא שר האוצר הוא תוכנית הדיור החדשה עליה הודיע בתחילת חודש אפריל. במספר הזדמנויות הבטיח ליברמן שיציג תוכנית עד לסוף חודש מאי. כאשר שאלנו אותו על זה אמר שחל עיכוב והתוכנית תוצג בקרוב. בפועל, בשיחות עם שני השרים שלטענת ליברמן התוכנית נעשית "על דעתם", הם נראו לא מעורים בפרטים בלשון המעטה.
עם הזמן הריכוזיות של ליברמן, שעובדת היטב במפלגת ישראל ביתנו (בחריג אחד: אלי אבידר), לא מתקבלת בהבנה אצל שותפיו. "בעסקת החבילה הוא הודיע שאיך שזה יגיע ככה זה יוצא. מתייחסים אלינו כאנשי ביצוע. הוא לא מפנים שהמפלגה שלו זה לא כמו יתר המפלגות, כל חבר כנסת אצלו שרוצה לחתום על שדולה צריך לעבור דרך מנהל הסיעה. זה ביזיון לכנסת", אמרו בקואליציה השבוע.
ואכן, העובדה שליברמן מחזיק גם במשרד האוצר וגם בוועדת כספים כבר לא מתקבלת בהבנה, ולא רק בקרב חברי האופוזיציה. חברי ועדת כספים, גם אוהדיו של השר, מודים שהפיקוח הפרלמנטרי, בשיטה שבה יו"ר ועדת כספים הוא ממפלגתו של השר ונתון למרותו, נפגע קשות. "אם היחסים עם השר לא טובים באופן מידי זה משפיע בתוך הוועדה", אומרת אחת מחברות הכנסת לגלובס. "אין אף חלוקה בהישגים בתוך הוועדה או אפילו את היכולת הבסיסית לשאול שאלות".
רואה עצמו כמו שר האוצר נתניהו
מבחינת המודל לחיקוי של ליברמן, אם להסתמך על דברים שהוא עצמו אמר בדיון שהתקיים בכנסת כאשר הציג את התקציב הקודם, הוא רואה עצמו כמו נתניהו כשר אוצר. ליברמן רוצה לבצע מהפכות שישפיעו על כלכלת המקרו הישראלית. היעד: הקטנת הגירעון ככל הניתן, ועל הדרך: מיסוי, זינוק במחירים ושמירת עודפי תקציב ליום שחור.
שותפיו משמאל מתלוננים, שותפיו מימין מברכים, גם אלו באופוזיציה שלא בפניו. ליברמן מצליח להוציא לפועל את כל מה שהליכוד נמנע ממנו בשל השותפות עם החרדים. בדרך הזו יש לו בסיס תמיכה חדש בקרב הימנים השמרנים, שמי שעובד באופן אדוק כדי לשמר אותו הוא שר החקלאות עודד פורר.
בזמן שחברי הכנסת מהעבודה ומרצ מנועי כניסה, במשרד החקלאות התכנסו בשבועות האחרונים חובבי כלכלה ליברטריאנית לפגישה עם השר, הציגו לו רעיונות לשיפור ורפורמות נדרשות. השר הקשיב בכובד ראש, הבטיח שישקול וימים ספורים לאחר מכן כבר פרסם טיוטה להערות הציבור לביטול תשלומי החובה למועצת הצמחים. מי שישבו באותה פגישה הבינו מהר מאוד שיש פה קריצה לקראת בחירות, בזמן שהסקרים לא מנבאים לשר האוצר הצלחה מרשימה.
רפורמה אחרת שליברמן דחף מאחורי הקלעים היא הרפורמה בכשרות. ליברמן הבטיח לפני הבחירות לקדם רב ראשי מהציונות הדתית, לפרק את מונופול הרבנות, לקדם גפורמה בגיור ולאפשר נישואים אזרחיים. בפועל, שר הדתות לשעבר מתן כהנא היה מזוהה יותר ממנו עם הרפורמה בכשרות, והוא זה שמחליף את הרבנים והרכבי המועצות הדתיות ברחבי הארץ, ויהיה זה שיקבל את הקרדיט על השינויים בתחום. למורת רוחו של ליברמן יתר השינויים נבלמו בהיעדר רוב. התברר לו שגם כאשר החרדים על ספסלי האופוזיציה, שותפיהם לענייני דת במפלגות הערביות מונעים את השינויים המבוקשים.
בג"ץ גם מנע משר האוצר לממש את הודעתו עם הכניסה לתפקיד - למנוע סבסוד מהורים חרדים במעונות היום שאחד מהם אברך. ככל שימיה של הממשלה מתקצרים ליברמן חוזר לנגח את הציבור החרדי בישיבות הסיעה בכנסת ורק השבוע הבטיח שלא יעניק תקציבים מיוחדים לתלמידי הישיבות. יממה לאחר מכן התייצבו שרת הפנים וח"כ ניר אורבך כשמאחוריהם בית ספר דתי והבטיחו שלא יתנו לפגוע בתקציבים המדוברים.
בחזיתות אחרות ליברמן נוחל הצלחות מרשימות מול שותפיו. למרות ששר החוץ יאיר לפיד התנגד לקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה לטובת קליטת העלייה מרוסיה ואוקראינה ודרש שימוש בעודפי גבייה, ולאחר חילופי האשמות בין השניים, הממשלה אישרה באפריל את הקיצוץ לדרישתו של שר האוצר. גם בפיצויים לבעלי העסקים באומיקרון ניתן סיוע מצומצם בלבד, כפי שהורה ליברמן, ועוד מתחילת הכהונה הוקפאה אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של יש עתיד: רשת ביטחון לעצמאים, בשל התנגדות הפקידות באוצר ובגיבוי השר. הורדת מס הבלו לעומת זאת הוא ניצחון של יש עתיד וגורמים נוספים בקואליציה שהחרימו את ועדת כספים עד שליברמן נענה לדרישותיהם.
מצא את נוסחת הקסם לתפקיד
שר אוצר חזק, בממשלה בלתי יציבה עם קצוות שונים מאוד, זה הישג עבור ליברמן שאין לערער עליו. אם היה נכנע לדרישות שוטפות מימין ומשמאל היה מביא במו ידיו לקיצור ימיה של הממשלה. העובדה שהוא מנהל את הזירה בריכוזיות, מקלה עליו את מוטות השליטה ולראיה יש גם רבים בממשלה ובכנסת שרוכשים לו כבוד חרף העובדה שהוא מוציא לפועל מדיניות לא נדיבה במיוחד. "יש יראת כבוד לליברמן. אין לו וואטסאפ, אז לא מסמסים לו, רק מדברים איתו וככה אין סמול טוק. השרים מבינים שאין וואטסאפ וכל טלפון הוא רק למטרות חשובות במיוחד. זה מרחיק אנשים ומוריד את כמות הבקשות וזה טוב לו", אומרים בממשלה.
מנגד מאשימים בכנסת כי "הקמצנות שלו מערערת את יציבות הקואליציה", ובכך מדגימים את הפער הכל כך גדול בין הממשלה לכנסת בממשלת בנט-לפיד. בעוד השרים יושבים לבטח במשרדיהם, חברי הכנסת נאנקו בהצבעות בימים שני עד רביעי במליאה על חוקים שהם מתנגדים להם אידיאולוגית עמוקות אך לא יכולים להפיל אותם כדי שלא לגלגל את חבריהם לבחירות.
בישראל ביתנו מעידים כי ליברמן שנים לא רצה ולא דרש את תפקיד שר האוצר. הוא תמיד אמר שלתפקיד הזה יש רק צרות פוליטיות, עבודה קשה בלי לייצר אלקטורט. אלא שבממשלה הזו הוא מצא נוסחת קסם: אוצר פלוס ועדת כספים ושליטה מוחלטת בתקציבים, שמאפשרים לו לקדם הטבות מפולחות, יעדים אלקטורליים והסבת הטבות מהחרדים מאותן סיבות ממש. בינתיים כאמור, בסקרים האחרונים, ישראל ביתנו מתייצבת על חמישה מנדטים בלבד. ההישגים שרשם בשנה האחרונה לא הספיקו כדי לייצר לשר האוצר בייס תמיכה חדש וצעיר, כמו שהיה רוצה, וכל מה שנותר הוא לייצר את הבטחות התקציב הבא, אולי איתן יצליח איפה שנכשל בעבר.
כתבות
ני"ע
