מחקרים מגלים: זו הדרך לבנות צוות מחקר ופיתוח יצירתי וחדשני

איך מגבירים מוטיבציה פנימית, ואיך היא משפיעה על מוכנות לנטילת סיכונים ועל יצירתיות? מתברר שהכל קשור

מחקר אחד בשבוע. איך בונים צוות מחקר ופיתוח חדשני ויצירתי? / צילום: Shutterstock
מחקר אחד בשבוע. איך בונים צוות מחקר ופיתוח חדשני ויצירתי? / צילום: Shutterstock

אמיר גרינשטיין הוא מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי AmirGrinstein@.

יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית, מאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון. yanashechterman.com

אמ;לק: תקציר המחקר ב-4 משפטים

שאלת המחקר: איך מגבירים מוטיבציה פנימית? מה השפעתה על מוטיבציה פנימית על המוכנות לנטילת סיכונים ובהמשך על יצירתיות?

תהליך המחקר: סקר של 165 עובדים ומנהלים, ובו הערכות עצמיות של העובדים לצד הערכות מנהלים ומדדי יצירתיות אובייקטיביים.

מסקנות: המידה בה המנהל מעודד עבודה יצירתית והיכולת העצמית של העובד נמצאו כמשפיעות ביותר על המוטיבציה הפנימית.

צידה לדרך: נתונים מדידים שמעידים על יצירתיות - כמו למשל מספר פטנטים - לא בהכרח קשורים לנכונות לקחת סיכונים ולמוטיבציה פנימית.

אחת היחידות החשובות ביותר להצלחה ולחדשנות ארגונית, לצמיחה עתידית וליתרון תחרותי היא יחידת המחקר והפיתוח (R&D - Research & Development). זו אמורה להציג חזון של חדשנות, לפתח מוצרים ושירותים חדשים ולהציע שדרוגים ושינויים בקיים.

הרוב המוחלט של המחקרים על היחידות האלה בחן את פעילותן והצלחתן ברמת הכלל - מספר פטנטים, תקציב מחקר ופיתוח יחסית למכירות או מספר פרויקטים בתהליך. אבל רמת הפרט (עובדים.ות, מנהלות.ים), לא קיבלה מספיק תשומת לב. בהקשר זה חוזרת ועולה הטענה שחשוב להבין את המידה בה סוגיות מוטיבציוניות משחקות תפקיד.

הגדלת החדשנות והיצירתיות

מבחינים בין שני סוגים של מוטיבציות. מוטיבציה פנימית, כשהעובדים מונעים מעצם העבודה עצמה, אל מול מוטיבציה חיצונית - כאשר ההנעה היא מכוחות של תגמול חיצוני כמו שכר גבוה יותר, פרס או בונוס כספי. המוטיבציה הפנימית נחשבת מועילה יותר להצלחה בתפקיד. ביחידות מחקר ופיתוח, כמו גם בעבודות שדורשות תהליכים יצירתיים כמו מדע, אמנות או שיווק, מוטיבציה פנימית מובילה לביצועים טובים יותר בתפקיד. בנוסף, היא נחשבת לאחד המרכיבים המובילים להגדלת החדשנות והיצירתיות (לצד ההיבטים הקשורים לסוג הפעילות וסט היכולות של הפרט). למרות כל אלה, שום מחקר קודם לא בדק לעומק את הגורמים שמשפיעים על מוטיבציה פנימית, את הקשר בינה לבין יצירתיות ואת המשתנים שעשויים להסביר קשר זה.

מחקר שפרסם בכתב העת R&D Management בשנת 2007 החוקר האמריקאי Todd Dewett, בחן את הקשר בין מוטיבציה פנימית ויצירתיות והמשתנים שיכולים להסביר קשר זה תוך כדי בחינת הנושא ברמת העובדים והמנהלים ביחידות מחקר ופיתוח. תחילה הציע המחקר סדרה של משתנים שיכולים לשפר מוטיבציה פנימית, ובהמשך יצירתיות:

1. החשיבות של עידוד עובדים מצד מנהליהם לעבוד על פתרונות יצירתיים. בלי הנחיות או תקשורת ברורה בנושאים האלה מהמנהלים, הסיכוי שעובדים יפתחו פתרונות חדשניים נמוך מאוד.

2. מתן יותר עצמאות לעובדים להתנהל על פי רצונם לגבי הדרך להשגת היעדים וביצוע מטלות, כולל היכולת לקבל החלטות לבד ללא חיפוש תמידי אחר אישור מהמנהלים.

3. חשיבותה של המסוגלות העצמית - התפיסה העצמית של עובדים את המסוגלות שלהם להצליח, ובהקשר הארגוני - בביצוע המשימות ועמידה ביעדים.

4. פתיחות להתנסויות, מוכנות לנסות דברים חדשים, "מחוץ לקופסה". עידוד עובדים סקרנים ובעלי דמיון.

בהמשך הציעו משתנה נוסף כגורם שמקשר בין מוטיבציה פנימית ויצירתיות, הוא המוכנות לקחת סיכונים. בסביבה של מחקר ופיתוח יש רמת אי ודאות מאוד גבוהה. תהליכי מחקר ופיתוח יכולים לקחת זמן רב, הם עלולים להיתקל בקשיים ואף להיכשל. לכן הנכונות לקחת סיכונים עשויה להיות מרכיב קריטי ביכולת לייצר פתרונות יצירתיים.

על עידוד ולקיחת סיכונים

המחקר האמפירי נערך על חברה עם אלפי עובדים בדרום ארה"ב, שלה יחידת מחקר ופיתוח גדולה שעובדת עם הסקטור הפרטי וגם עם הסקטור הממשלתי. שאלונים נשלחו לכל העובדים ביחידת המחקר והפיתוח - רובם אנשי טכנולוגיה - ולכל המנהלים שלהם, בסך הכל כ-700 איש, שמתוכם ענו על השאלון 165, שהם 23% מהעובדים.

השאלונים כללו מדדים על סקאלה של 1 (מאוד לא מסכים.ה) עד 7 (מאוד מסכים.ה) לגבי המידה בה המנהל הישיר דוחף לעבודה יצירתית (לדוגמה "המנהל שלי מעודד אותי להיות יצירתי"), מידת העצמאות של העובד ("אני יכול להפעיל שיקול דעת עצמאי בעבודה שלי"), תפיסת המסוגלות העצמית ("אני בעל יכולות גבוהות בתחום שלי"), מידת הפתיחות ("אני אוהב לגלגל בראש תיאוריות ורעיונות אבסטרקטיים"), מוטיבציה פנימית ("יש לי דרייב גדול לעבודה שלי כי אני באמת ובתמים אוהב את מה שאני עושה"), מוכנות לקחת סיכונים ("כשאני חושב על דרכים טובות לשפר את העבודה שלי, אני מוכן להסתכן בכישלון שלהן כדי לנסות אותן").

יצירתיות נמדדה בשתי צורות. סובייקטיבית - כמו הערכת מנהל, ואובייקטיבית - נתונים חיצוניים כמו מספר פטנטים רשומים, פרסים על חדשנות, מספר ההצגות בכנסים מקצועיים וכדומה.

הממצאים הראו ששני משתנים הם חשובים ביותר לשיפור המוטיבציה הפנימית: המידה בה המנהל הישיר מעודד לעבודה יצירתית והמסוגלות העצמית של העובד. עצמאות ופתיחות לא נמצאו דומיננטיות. בנוסף, נמצא שמוטיבציה פנימית אכן משפיעה על המוכנות לקחת סיכונים, וכי זו משפיעה לחיוב על התפיסה הסובייקטיבית של יצירתיות העובד (כפי שנמדדה על ידי המנהלים).

ממצא מעניין נוסף הראה שלנתונים אובייקטיבים של יצירתיות (כמו מספר פטנטים) אין השפעה על היבט זה של המוכנות לקחת סיכונים ואף לא של המוטיבציה הפנימית.