מפוליטיקאים ועד הקרובים לצלחת: מי ישמור על מערכת המשפט?

ניסיון הפוליטיקאים להשפיע על מינוי השופטים יפגע באיכות הטיפול בתיקים • עם זאת, יש להבטיח כי קביעת ההרכב לא תושפע מקרבה לנשיאת העליון

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: דוברות הרשות השופטת
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: דוברות הרשות השופטת

הכותב הוא פרופסור מן המניין למשפט חוקתי, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן

ההצעות שנשמעו לאחרונה מצד גורמים בימין לבטל את שיטת הסיניוריטי (הוותק) במינויי נשיאי בית המשפט העליון, הן עוד צעד בניסיונות להגביר את תהליך הפוליטיזציה של מינויי שופטים בישראל.

שיטת הסיניוריטי נועדה למנוע מצב שבו שופטים מכהנים בעליון יחניפו לפוליטיקאים כדי לזכות בתפקיד, ולהבטיח את עצמאות שיקול־הדעת של השופטים ואת עצמאות מערכת המשפט. המחיר בשיטה זו הוא נטרול הכוח של פוליטיקאים. זה גם היתרון שלה.

הרעיון לבטל שיטה זו נולד על רקע התחושה בימין שבית המשפט העליון הוא כבר מוסד "פוליטי", שמקדם את סדר היום של מפלגות המרכז־שמאל. הצעה זו מצטרפת לשלל הצעות שמנסות לרסן את הכוח של בית המשפט העליון בשתי אסטרטגיות: הראשונה - להכיר בכך שבית המשפט העליון הוא כבר מוסד פוליטי, וכל מה שנדרש הוא לאזן את הכוח הפוליטי משמאל; והשנייה - להחזיר את בית המשפט העליון למודל של בית משפט מקצועי, שאיננו נכנס לשאלות פוליטיות. ההצעה לבטל את שיטת הסיניוריטי משויכת לאסטרטגיה הראשונה.

עוד גוף פוליטי?

הניסיון להעביר את הכוח לכנסת - שתחליט מי יהיה.תהיה נשיא.ת בית המשפט העליון - מגיע לאחר שהנשיאה אסתר חיות נאותה להסכים לשידור השימועים לעליון בוועדות המשנה של הוועדה למינוי שופטים. הבעיה באסטרטגיה של פוליטיזציה (ואיזון פוליטי) טמונה בכך שהיא הופכת את בית המשפט לעוד גוף פוליטי, וזה בא לעתים על חשבון מרכיבים חיוניים אחרים לשפיטה - כמו מזג שיפוטי, מקצועיות, רגישות לצדדים, יעילות ועוד.

בסופו של יום, רק עשירית התיקים שמגיעים לבית המשפט העליון הן עתירות לבג"ץ, ורק לחלק קטן מהן יש ממד פוליטי מובהק. ככל שנהפוך את השפיטה להליך פוליטי, המחיר יהיה פגיעה באיכות הטיפול בתיקים אזרחיים ופליליים רבים שמגיעים לבית המשפט העליון.

הסמכויות של נשיא.ת העליון הן אומנם מוגבלות מאוד, ועל פניו הוא בסך־הכול עוד קול בהכרעות משפטיות. אבל יש לו שני סוגים של סמכויות: ייצוגית וסמכות בלתי פורמלית בתחום של קביעת הרכבים.

ראשית, לעניין הסמכות הייצוגי: זו אומנם אינה מבטיחה השפעה, שכן השופטים אמורים לפעול על־פי עיקרון עצמאות השפיטה. עם זאת, באופן לא פורמלי לנשיאי העליון יש השפעה על השופטים במישור האינטלקטואלי ו/או במישור החברתי.

בהקשר זה מקובל להבחין בין שני סוגים של נשיאי בתי משפט עליונים בעולם - נשיאים שהם "מנהיגים אינטלקטואלים", כמו אהרן ברק; או "מנהיגים חברתיים" המצליחים לייצר קונצנזוס סביב הכרעות משפטיות נפיצות, דוגמת הנשיא האמריקאי וורן, שהוביל את בית המשפט העליון בתקופת מהפכת הזכויות והמאבק של השחורים ומיעוטים להכרה.

שנית, לנשיא.ת בית המשפט העליון יש גם כוח מעשי להשפיע על תוצאות ההכרעות השיפוטיות. בעידן שבו בית המשפט העליון יושב בהרכב מלא רק במקרים נדירים, ולרוב יושב במותבים של שלושה שופטים, ככל שנשיא בית המשפט העליון יכול להשפיע על הרכב השופטים שדן בעתירות שונות - הרי שזה כוח משמעותי שמצריך הסדרה ומיתון.

השופטים מוטים בבחירה

ממחקר שפורסם בכתב־העת "משפטים" על־ידי גבעתי ורוזנברג, שבחן קביעת הרכבים בבית המשפט העליון בין השנים 2015־2017, עולה כי קיימת הטיה חזקה של השופטים בבחירת חבריהם להרכב. במחקרם הם מראים כי "שופטים הקרובים לנשיאה על־פי הנתונים מהתקופה שלפני מינויה לנשיאה, משמשים בהרכב איתה לאחר מינויה לנשיאה בהסתברות גבוהה מזו שישמשו בהרכב מי שקרובים אליה פחות".

ככל שאנחנו מבקשים לצמצם את הניסיונות של הפוליטיקאים להשפיע על מינוי השופטים ונשיא.ת בית המשפט העליון, המינימום שנדרש הוא להבטיח שהכרעות לגבי מותבים תתקבלנה באופן אקראי ולא מוטה.