בין ישראל, הודו והאמירויות: הפוטנציאל של משולש הסחר

היצוא להודו צמח בשנים האחרונות וקיבל תנופה בזכות הסכמי אברהם • לשכת המסחר ישראל־הודו מעריכה כי הסחר המשולש עם איחוד האמירויות יחצה את רף ה־100 מיליארד דולר עד סוף העשור • ירושלים מנהלת מגעים על הסכם סחר חופשי עם ניו דלהי, אך אלה עדיין גישושים • מהפך בצמרת הכלכלה העולמית, פרויקט מיוחד 

בנגאלור, בירת ההייטק ההודית / צילום: Shutterstock
בנגאלור, בירת ההייטק ההודית / צילום: Shutterstock

צמיחת הכלכלה ההודית הביאה גם לגדילת היקף הסחר עם ישראל - וכיום היא מהווה את יעד היצוא השביעי בהיקפו של ישראל, לא כולל יצוא ביטחוני. הודו נחשבת ליבואנית הנשק מהגדולות בעולם, ואילו ישראל שנייה רק לרוסיה בהיקף המכירות הנשק לניו דלהי.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

אף ששתי המדינות קיבלו את עצמאותן במועד די קרוב, ישראל והודו כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים רק ב־1992. לאחר המאורע היו כמה ביקורי שרים ישראלים בהודו, אבל הפריצה הגדולה אירעה בעשור האחרון. ההתחממות החלה עם ביקור שר החוץ ההודי, סומאנהאלי קרישנה, בישראל ב־2011, והתגברה מאוד לאחר עליית ראש הממשלה נרנדרה מודי לשלטון ב־2014. הקשר הידידותי עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו היה מיידי, ומודי ביקר בישראל ב־2017. מנגד, נתניהו ביקר בהודו שנה אחת לאחר מכן.

עיקר הסחר ביהלומים

מאז, הנתונים מראים על עלייה מתמדת בהיקף הסחר האזרחי, שהגיע ל־4.7 מיליארד דולר ב־2019, וקפץ ל־6.6 מיליארד ב־2021. שנת 2022 ממשיכה את המגמה, ובחציון הראשון נרשם היקף סחר של 3.7 מיליארד. הנתח העיקרי הוא המסחר ביהלומים ואבני החן.

ד''ר רון מלכא / צילום: יח''צ
 ד''ר רון מלכא / צילום: יח''צ

רון מלכא, מנכ"ל משרד הכלכלה שכיהן קודם לכן כשגריר ישראל בהודו, אומר כי היתרון הכלכלי הגדול של הודו הוא בגיל הממוצע הצעיר של אוכלוסייתה. הנתון הזה הופך את המדינה לבעלת כושר ייצור גדול במיוחד, ובמחיר זול למדי.

הייצור בהודו מגוון. לצד התעשיות המסורתיות, ענף הטכנולוגיה הגבוהה התפתח בעשורים האחרונים בקצב מהיר, והודו הפכה לספקית מהנדסים, אנשי תוכנה ושאר מקצועות הטכנולוגיה לעולם כולו. בבנגאלור, בירת ההייטק ההודית, שוכנים מרכזי ענק של כמה מהחברות הגדולות בעולם.

מה ישראל והודו יכולות להרוויח אחת מהשנייה? ישראל היא מרכז חדשנות עולמי ובעלת טכנולוגיות מתקדמות פורצות דרך, שמעניינת מאוד את ההודים. דוגמה לכך ניתן לקבל מעסקת אקופיה סיינטיפיק, יצרנית הרובוטים לניקוי מערכות סולריות, שנחתמה בשנה שעברה - ולפיה הרובוטים עברו לייצור מהיר בהודו, ונמכרו לחברה בריטית הפועלת באיחוד האמירויות. "השת"פ המשולש הזה מעיד הן על הפוטנציאל האדיר של הסכמי אברהם שמייצרים בריתות עם גורמים נוספים, והן על הניצול של היתרונות היחסיים של כל מדינה במשולש הזה", אומר מלכא.

ישראל מביאה את הידע והטכנולוגיה, ההודים את פס הייצור וכוח האדם, והאמירותים סיפקו שוק. במפגש של לשכת המסחר ישראל־הודו, שהתקיים בדובאי בשנה שעברה, הובאה הערכה כי המסחר המשולש בין איחוד האמירויות, ישראל והודו יכול להגיע להיקפים של יותר מ־100 מיליארד דולר עד סוף העשור.

 
  

אוהד כהן, ראש מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה, אומר כי היצוא להודו מהווה יותר מ־3% מסך היצוא הישראלי, ומציין ששלושת הנספחויות הכלכליות במדינת הענק הזו מתמקדות בטכנולוגיה הישראלית. הגידול המהיר ביותר הוא במה שמכונה בלמ"ס "שירותים עסקיים", קרי יצוא תוכנה וטכנולוגיות מתקדמות. לדברי כהן, מזה זמן מתנהלים מגעים על הסכם סחר חופשי עם הודו, אבל אלה רק גישושים ראשוניים שטרם הבשילו.

הייטק להמונים

התעשייה החכמה מהווה את אחד ממגזרי הצמיחה הגבוהים בהודו. ראש ממשלת הודו השיק את תוכנית "India in Make" במטרה למצב את מדינתו כמרכז ייצור עולמי לתעשיית הטכנולוגיה הגבוהה. כבר כעת, הענף תורם 16%־17% לתוצר של הודו. הממשלה שואפת לייצר 100 מיליון משרות חדשות במגזר עד סוף שנת 2022, ולהגדיל את חלקו של ענף הייצור בתוצר של המדינה ל־25% עד שנת 2025. היעד של מודי הוא הפיכת מדינתו למרכז הגדול בעולם לייצור הייטק, וענקיות עולמיות כמו GE, סימנס, HTC, טושיבה ובואינג הקימו פסי ייצור במדינה.

דוד קינן, סגן יו"ר לשכת המסחר הודו־ישראל שמתגורר בבנגאלור, אומר כי בהודו יש את המספר הגדול ביותר של מועסקי הייטק בעולם (יחד עם סין), שלפי הערכות מתקרב ל־18 מיליון. לדבריו, הודו היא פתרון מצויין למצוקת כוח האדם בהייטק הישראלי שעד לאחרונה נשען על מהנדסים ממזרח אירופה אירופה ככלל ומאוקראינה בפרט. הוא מעריך את מספר המהנדסים מאוקראינה שעבדו עבור החברות הישראליות בקרוב ל־50 אלף וכעת, בשל המלחמה, נוצר מחסור.

חברת אמדוקס מחזיקה מרכז בהודו המעסיק יותר מ־7,000 עובדים, ועוד כ־2,500 הודים מועסקים בחברות ישראליות אחרות, מספר נמוך ביחס לפוטנציאל. קינן, שעיסוקו הוא התאמה של עובדי הייטק מהודו לחברות ישראליות, אומר כי אחת מהבעיות היא הקושי להשיג צוותים קטנים ואיכותיים המותאמים לצרכי החברות הישראליות.

היצוא הבטחוני פורח

היצוא הביטחוני להודו היה אחד ממוקדי הסחר הראשונים לאחר קריסת ברית המועצות, שהייתה ספקית הנשק העיקרית של ניו דלהי. ביקורו של שר הביטחון משה יעלון בהודו ב־2015, ועמו כמה מראשי התעשיות הביטחוניות, הביא לכמה עסקאות ענק.

בין השאר, נמכרו להודו ספינות מלחמה, מערכות מכ"ם (אורן ירוק של מערכת החץ) ובעיקר מערכות טילים - בהן עסקת מכירת טילי "ברק 8" לצבא היבשה בהיקף של 1.6 מיליארד דולר ו־400 מיליון נוספים למוצרים אחרים של תע"א.

עסקה בולטת נוספת היא מכירת טילי ה"ספייק" מרפאל שבוטלה זמנית בשנת 2018 אבל התחדשה, והיקפה מוערך בכחצי מיליארד דולרים. אחת מהסיבות לביטול הזמני הייתה רצונה של הודו להיות מעורבת בייצורו של הטיל. ואכן, שלוש התעשיות הבטחוניות הגדולות, התעשיה האווירית רפאל ואלביט, מחזיקות בפועל מפעלי ייצור בהודו - בשותפות עם חברות מקומיות. היקף היצוא הבטחוני להודו מוערך בשלושה מיליארד דולר, במונחים שנתיים.