הכותב הוא איש עסקים, שותף-מנהל בקרן הון הסיכון אלף.

"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד"

פרשת השבוע, תּוֹלְדֹת, מרחיבה על מאורעות יצחק, רבקה ושני ילדיהם - עשו ויעקב. ההצלחה הכלכלית, נמצאת במוקד שאלת הבכורה והברכה.

לאחר שאברהם התמודד עם רעב בארץ ישראל, יצחק בנו נדרש להתמודדות דומה. הוא חשב ללכת בדרכו ולרדת למצרים. אולם, ה' ציווה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כ"ו, ב'-ג'). יצחק הבין, שההוראה להישאר בארץ, חרף הרעב, מחייבת עליית מדרגה בקידום החזון של הקמת אומה בארצה. כבר אי אפשר לברוח כשהמצב הכלכלי משתנה.

לכן, יצחק התיישב בדרום הארץ ושינה את מבנה העושר המשפחתי. אברהם נדד מחרן לישראל, ומישראל למצרים ובחזרה, והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. עושרו כלל זהב, כסף, עבדים, בקר, צאן, גמלים, תכשיטים, מגדנות ומתנות. כמו סוחר יהלומים מודרני, אברהם העדיף עושר שקל לנוע איתו. גם בחזון ארוך-הטווח של ברית בין הבתרים, אברהם צפה שבניו ירדו למצרים לארבע מאות שנה, ויעשו את כל הדרך חזרה עם רכוש גדול. רכוש שהיה זהה לסוג הרכוש שלו: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (שמות י"ב, ל"ה).

הגמישות של יעקב

יצחק, לעומתו, פיתח את החקלאות: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה" (בראשית כ"ו, י"ב-י"ד). היות שנפקד מקומם של הזהב והכסף, ניתן להסיק שיצחק המיר את הזהב והכסף לשדות, ציוד חקלאי וידיים עובדות: "וַעֲבֻדָּה רַבָּה".

רבי אברהם אבן עזרא הסביר כי יצחק הפסיד את כל ההון שירש מאברהם, ובעקבות המפלה הכלכלית - בנו עשו מאס בבכורה ומכר אותה ליעקב. לעומתו, הרמב"ן התעקש כי יצחק היה עשיר מופלג.

ניתן ללכת בדרך ביניים ולומר שיצחק היה עשיר, אבל סוג העושר החקלאי לא התאים לעשו שהיה נווד באופיו ואופיין כ"אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כ"ה, כ"ז). היות שלמשק חקלאי דרושים בן או בת ממשיכים, ניתן להעריך שמסיבה זו מכר עשו את הבכורה והאחריות ליעקב. יעקב נתן לו בתמורה לחם ונזיד עדשים, מה שמבהיר שיעקב דווקא התחבר למפעל החקלאי ולשינוי שחולל אביו. בשונה מעשו שפנה לניידות פיזית, יעקב העריך את הגמישות המחשבתית של שינוי מקצוע ושינוי מודל העסקים המשפחתיים.

רבקה מזהה את הסכנה

ברבות הימים, יצחק בחר להעניק את הברכה "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" דווקא לעשו. יצחק ידע כי צאצאי אברהם עתידים לנדוד מצריימה, ולכן חשב שעשו, בעל האופי הנוודי, ראוי להנהיג את המהלך. אולם רבקה, שהשכילה לראות שעשו נטמע בתרבות המקומית כשהתחתן עם בנות חת מיושבי כנען, חששה כי תחת שרביטו הזהות הלאומית תאבד בגלות הארוכה במצרים.

היא זיהתה סכנה ממשית מרחפת מעל מפעל ההתיישבות שהקים יצחק. במטרה למנוע זאת, היא אילצה את יעקב להתחזות לעשו, על מנת שהוא יהיה זה שיזכה בברכת הארץ - ברכת רוב דגן ותירוש. ברכה שאחריות לאומית מתלווה אליה.

בדומה לטרנספורמציה העסקית-ערכית שחולל יצחק בהתאם לרוח הזמן, בעידן הנוכחי, בישראל, פיתוח היי-טק תפס את הבכורה. סינתזה של הייטק, שמגדיל את הפריון ומושך את טובי המוחות, עם החקלאות, שמקורה בחלוציות הציונית, ושדואגת לשמירה על גבולות המדינה ולביטחון המזון שלה - עשויה להיות מנצחת.