הצורך הבוער של הכלכלה הישראלית: חינוך פיננסי איכותי

 הכותבת היא  מנהלת המרכז לבנקאות חברתית בבנק הפועלים

לאחרונה פורסמו המלצות הצוות הבין־משרדי לגיבוש תוכנית לאומית להגברת ההכלה הפיננסית. הצוות, שכלל נציגים מהמשרד לשוויון חברתי, משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, בנק ישראל, רשות המיסים והמועצה הלאומית לכלכלה, המליץ בין היתר להטמיע תוכניות לחינוך פיננסי במערכת החינוך בישראל וכן להקים ועדה שתוביל חינוך פיננסי בחברה הערבית.

כמי שמאמינה אמונה שלמה בחיוניות תוכניות להגברת אוריינות פיננסית שמחתי מאד על פרסום המלצות הצוות הבין משרדי ואני מציעה לבחון את ההמלצה הזו דרך שלוש נקודות עיקריות:

ראשית, צמיחה כלכלית בישראל לא תתכן בלי האוכלוסייה הערבית. נתונים שהציג המפקח על הבנקים, יאיר אבידן, בוועדת הכלכלה של הכנסת בחודש מרס האחרון מראים כי רק 73% מהערבים הבוגרים מחזיקים בחשבון בנק, לעומת 96% מהיהודים הבוגרים. 86% מלקוחות הבנקים הערבים מגיעים לניצול מלא של יתרת העובר ושב, לעומת 70% מהלקוחות היהודים. שיעור ההלוואות שלוקחים לקוחות ערבים מהבנק הוא גבוה יותר מהלקוחות היהודים (56% אל מול 42%), והם מצויים בסיכון כפול לפיגור בתשלומי ההלוואות. הדבר גורר אחריו, כמובן, עלייה בתשלום הריבית.

להפחית חשדנות

אנחנו יודעים שחוסר ידע משפיע על קבלת ההחלטות ובהמשך משפיע על איכות החיים ורמתם. שנית, למרות הביקורת, הגיע הזמן להפחית את החשדנות כלפי הבנקים וכוונותיהם:

אני מכירה היטב את הביקורת על כך שדווקא הבנקים הם אלו שיחנכו את תלמידי ישראל לאוריינות פיננסית, שהרי יש להם פוטנציאל רווח בכך. לכן קיים איסור להכניס עובדי בנקים לתוך מערכת החינוך, ובכך נמנע מהמגזר העסקי להציע מהניסיון והידע שבו לטובת תלמידי ישראל. והרי יש פתרונות פשוטים שניתן ליישם, שאנו כבר מיישמים, על מנת לשכך חשדות וחששות: למשל מעורבות בקהילה בהתנדבות בנושא חינוך פיננסי, תרומות לעמותות ייעודיות ועוד.

לארגונים פיננסים גדולים כמו בנקים יש השפעה משמעותית על הסביבה והחברה שבה הם פועלים.

אני מאמינה, שכל אחד, בין אם הוא אדם פרטי, משפחה או עסק, יכול לשפר את התנהלותו ולהגשים את שאיפותיו, אם רק יעמדו לרשותו הידע והכלים הנחוצים, ומקווה שכולם ירימו את הכפפה לרווחת הציבור.

שלישית, יש מקום להכניס את המגזר השלישי להובלת התחום וגם אולי לתוך הצוות הבין משרדי. למגזר השלישי יש פוטנציאל ויכולת לגשר על הפער והחשדנות הטבעית בין המגזר העסקי, ובראשו הבנקים, ובין המגזר הציבורי ובראשו משרד החינוך. עמותות כמו "ניצוצות - שיעור אחר", מסוגלות לייצר תכנים חינוכיים, להשתמש בצורה יעילה בידע ובניסיון שצבר המגזר העסקי ולנתב אותו בצורה נכונה בתוך מערכת החינוך. מעין "מתורגמן", אם תרצו. עמותות וארגונים חברתיים יודעים לעמוד בכל כללי האמנה הבין־מגזרית שקבע השולחן העגול של משרד החינוך, וליישם אותם בצורה מוצלחת בכניסת בנקים לבתי הספר (למשל: האיסור על פרסום פעילות עסקית, איסור על צילום תלמידים בזמן הפעילות ועוד).

ציון נמוך ובעייתי

לסיכום אני רוצה לחזור שוב לנתונים המספריים. בניתוח תוצאות הישגי ישראל באוריינות פיננסית במחקר הבין־לאומי פיזה, פרסמה הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך תוצאות מדאיגות: בקרב מדגם מייצג של בני 15, נמצא כי הציון הממוצע של ישראל הינו נמוך ב־24 נקודות מהממוצע של מדינות ה־OECD.

בנוסף, מדיווח משרד החינוך כי תלמידי ישראל דיווחו על שיעור נמוך של התנסויות שקשורות בכסף, ביחס לעמיתיהם במדינות ה־OECD: 29% מהתלמידים הישראלים הם בעלי חשבון בנק, לעומת 58% ממדינות ה־OECD, על אף היותם עובדים מחוץ לשעות בית הספר בשיעור דומה לעמיתיהם. ישנו צורך בוער בחינוך פיננסי בישראל, ואני מברכת על כל מאמץ שנעשה בתחום הזה.