הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"עֵד הַגַּל הַּזֶה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַּזֶה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַּזֶה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹאת לְרָעָה" 

בפרשת השביעית בספר בראשית, פרשת וַיֵּצֵא, יעקב ברח לחָרָן, שם הסתתר מעשו אצל לבן, אחיה של רבקה אמו. בהגיעו לחרן, יעקב פגש מציאות שאינה מוכרת לו: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר… וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ. וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן" (בראשית כ"ט, א'־ח').

האבן הגדולה משמשת כרגולציה: היא מונעת השתלטות של יחידים זריזים על המים, ואמורה להבטיח חלוקת משאבים מוסכמת. כך גם פירש ר' אברהם, בנו של הרמב"ם. על פיו הרועים המתינו כי "לא היו יכולים לעבור על ההסכמה אשר ביניהם". רגולציית האבן נועדה למניעת 'הטרגדיה של נחלת הכלל' כפי שהגדיר זאת גארט הרדין, המדען האמריקאי שעסק בהיבטים המוסריים של ניהול משאבי הטבע בכדור הארץ. מדוע אם כן יעקב הופתע?

ריסון רגולטורי

התשובה טמונה בסיפור מקביל, שהתרחש עשרות שנים קודם באותו מקום, ושעליו גדל יעקב. כאשר עבדו של אברהם הגיע לחרן כדי למצוא אשה ליצחק, הוא בחר ברבקה, כי היא השקתה ברוחב לב אותו ואת גמליו. בסיפור זה, בשעות הערב בנות העיר יצאו לשאוב מים, ללא חשש משימוש יתר שיפגע באחרים. יעקב הופתע לגלות שבחרן, כעבור שנות דור, חבורה של גברים צובאת משעות הבוקר על הבאר, במטרה לפקח זה על זה.

בסיפור על העבד, רבקה שאבה מהמעיין. בפרשת וַיֵּצֵא מסופר על באר. מסתבר, שבמשך הזמן התפתח בחרן מחסור במים, ולכן חפרו בארות. בהמשך למחקרים שהוכיחו שרעב ומחסור שוחקים את האמון, הסביר הפרופסור האמריקאי לכלכלה פוליטית פרנסיס פוקויאמה: "אווירה של אי־אמון בחברה מטילה מעין מס על כל הפעילות הכלכלית לענפיה, עלויות שחברות הנהנות מאמון בין־אישי וחברתי גבוה, אינן נושאות בהן".

במטרה למנוע את העלויות של שחיקת האמון, החליטו בחרן על ריסון רגולטורי. אלא שיעקב הצביע על מחיר הרגולציה - אובדן שעות עבודה ופגיעה בפריון: "הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ". מחסור שגורם לאובדן אמון והחלפתו ברגולציה, גובה מחיר כפול ומשולש.

המשחק האחרון

אפשר להתגבר על ההשפעות ההרסניות של המחסור באמצעות בניית עתיד משותף. בתורת המשחקים, התנהלות השחקנים במשחק אחד מתוך רצף, מושפעת מהחשש שלהם מנקמה במשחק הבא. חשש זה תורם לשיתוף פעולה כבר בהווה.

בניית יציבות ומוניטין מאפשרת התנהלות בכללים מוסכמים, המעניקים ביטחון ומעודדים השקעות. כך נחסכות העלויות שמשיתה הרגולציה, ורווחי האמון מתורגמים לצמיחה.

בהמשך הפרשה, לבן בגד ביעקב כמה פעמים כשהחליף את רחל בלאה. בסוף, יעקב נאלץ להשתמש באסטרטגיית 'המשחק האחרון'. במשחק זה לכל אחד מהשחקנים יש אינטרס לבגוד, שכן הוא לא יראה את מי שמולו ב'סיבוב נוסף'. יעקב נקט יוזמה: הוא עזב במפתיע את חרן עם רחל ולאה בנות לבן, משפחתו וכל עושרו.

לבן למד את הלקח, רדף אחריהם, וניסה לבנות עתיד משותף חדש כשהשביע את יעקב: "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה" (בראשית ל"א, נ"ב).

המדרש מזהיר לא לחכות עם בניית האמון עד שיהיה מאוחר מדי. כשלבן פנה לדרכו בנשיקה לשלום: "וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם" (בראשית ל"ב, א'). המדרש הוסיף: "אבל הם לא נשקוהו".