הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וַיָבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן... וַיִחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" 

בפרשה השמינית בספר בראשית, פרשת וַיִּשְׁלַח, יעקב חוזר לארץ אחרי רילוקיישן ארוך: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית ל"ג, י"ח־י"ט).

יעקב, משפחתו הענפה, רכושו ועדרי הצאן שצבר תפסו את מקומם במרכז העניינים בשכם. המחיר עבור השדה שקנה היה "מאה קשיטה" - מהי אותה 'קשיטה'? יש שפירשו שיעקב קנה את השדה תמורת מאה בהמות. אחרים פירשו שמדובר במטבע מקומי.

בתלמוד הבבלי הלכו צעד קדימה בנוגע למעורבותו של יעקב בכלכלה המקומית: "ויחן את פני העיר - אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם" (תלמוד בבלי, שבת ל"ג, ב'). לפי התלמוד, יעקב הפעיל שיטות מסחר חדשות ודאג להעצמת היחסים הכלכליים־חברתיים בעיר שכם.

הבגידה מול הסולידריות

השקת מטבע מבטאת אמון בין השחקנים בשוק. מי שמספק סחורה בתמורה למטבע, מאמין שמחר יספקו לו את הסחורה שהוא יצטרך, תמורת אותו מטבע. תיקון שווקים מקדם שקיפות: כשכל אחד מציג לראווה את הסחורה שלו, קשה להעלים נתונים ופגמים. כך העסקאות הופכות לשקופות יותר ונחסכות עלויות. תיקון מרחצאות מסייע לסניטציה, אבל בעיקר משמש כמקום לשיח עסקי־חברתי פתוח יותר.

אולם בגידות הרסו את המהלך הסולידרי. שכם, בנו של חמור נשיא הארץ, פגש את דינה, בתו של יעקב, אנס אותה וביקש לשאת אותה לאשה. בתגובה, בני יעקב איימו שיעזבו את המקום עם דינה, אלא אם כל אנשי העיר ימולו את עורלתם.

לטובת האינטרס שלו, שכם שכנע את אנשי עירו בנימוק חמדני שכדאי להם שיעקב ומשפחתו ישארו: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ" (בראשית ל"ד, כ"ג). ואז, כשכולם היו חלשים מהמילה, בני יעקב הרגו אותם בנימוק: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ". מחשש לנקמה, הם נאלצו לעזוב, ולמעשה מכאן ואילך אין אזכור בכתובים לאינטראקציה נוספת בין יעקב לעמי כנען.

אחד בפה ואחד בלב

בראי ההיסטוריה נראה שכדי להרוס ערכים כמו אמון, שקיפות וסולידריות לא חייבים אירוע בגידה קולוסאלי. בדומה ליעקב, האימפריה הרומית פיתחה את התשתיות והכלכלה במחוזות אליהם הגיעה.

ההזדמנויות העסקיות החדשות לסחר בינלאומי נוסחו בתלמוד הבבלי: "זו רומי… שטבעה (המטבע שלה) יצא בכל העולם" (תלמוד בבלי, עבודה זרה ב', ב'). בכתביו, יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד ברעב הכבד של שנת 26 לפני הספירה הנציב הרומי סייע להעברת חיטה לארץ, והרחיב על מפעליו של הורדוס, ביניהם הקמת הנמל בקיסריה.

אולם, עדויות היסטוריות מלמדות שהרומאים לא באמת דאגו לנתיני האימפריה, אלא בעיקר לעצמם. בנוסף על מס הארנונה שפרנס את הלגיונות הרומיים באזורים השונים, החיטה מכל הפרובינקיות נשלחה לרומא, שמנתה כמיליון תושבים שנהנו מ"לחם ושעשועים". לאט לאט האמון, השקיפות והשיתופיות נשחקו.

למרות שהרומאים פעלו בדיוק כמו יעקב אבינו, ותיקנו מטבע, שווקים ומרחצאות - בתלמוד הבבלי לגלגו עליהם. כנגד טענת הרומאים: "הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה", הוצבה התשובה: "אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא".

איך יודעים שאחד בפה ואחד בלב? מסתבר שבמוקדם או במאוחר יודעים. כמו גם את סופה המפורק של האימפריה הרומית.