הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וְעָשָׂה לוֹ כְתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" 

בפרשת וַיֵּשֶׁב, התשיעית בספר בראשית, בני יעקב נוטלים את המושכות על רעיית הצאן - העסק המשפחתי שהוא הקים. מחקרים מצאו שרק 30% מהעסקים המשפחתיים מצליחים בדור ההמשך, כיוון שקשרי דם דוחפים להעסקת בני משפחה שלא תמיד יש להם את הכישורים הנדרשים. בדור השני גם נוצרים לחצים, כשהצרכים הפיננסיים־כלכליים של המשפחה הגדלה עולים על יכולת העסק להתפתח.

משפחתו הענפה של יעקב אכן חווה קשיים בעסקי הצאן. לאחר שיעקב קבע את משכנו בחברון, בניו נדרשים לנדוד צפונה אל אזור שכם בחיפוש אחר כרי מרעה. נוצרות שלוש קבוצות: המובילים - ששת בני לאה, שהם הבוגרים והמנוסים, ולעומתם באופוזיציה קבוצת ארבעת בני השפחות, וסיעת יחיד של יוסף, בנה של רחל. יעקב הפעיל את כובד משקלו לטובת יוסף, אולם האחים לא יישרו קו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז, ג'־ד').

איבד את אמון האחים

במציאות זו לא נותר ליוסף אלא לחלום על שינוי ולהציגו לאחיו: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" (בראשית ל"ז, ז'־ח').

החלום התפרש כשאיפה לשליטה. הם לא הבינו שנוכח המצב העסקי, יוסף חלם על שינוי בסיס הרווח - מרעיית צאן לחקלאות. בזמנו, אברהם השתחווה בפני בני חת, כשאלו הסכימו למכור לו את מערת המכפלה. באופן דומה, האלומות המשתחוות בחלום יוסף מסמלות שהאחים יודו לו כי יהיה אוכל לכולם.

לאחר שנים, החלום הזה התגשם: "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף" (בראשית מ"ז, י"ב). באופייה, חקלאות היא יותר סקיילבילית, ולכן מתאימה למשפחה שהופכת בהדרגה לעם. אלא שיוסף וחלומותיו איימו על בני לאה שהתמחו ברעיית צאן. אם מפתחים עסק חדש, ההיררכיה המשפחתית מאבדת מכוחה.

פרשנותם של בני לאה עיצבה את השיח, וכך יוסף איבד את אמונם של בני השפחות. חבריו לאופוזיציה הרגישו שיוסף הוא עוד 'בן של גבירה' המתנשא על כולם. כשחברו לבני לאה, בני השפחות פספסו הזדמנות לעמוד כשווים לחלוטין בנקודת ההזנק של עסק חדש.

מן הסתם, האחים טענו שחקלאות פגיעה יותר, כי היא חשופה יותר לשינויי אקלים מרעיית צאן. יוסף חולם בשנית: "הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית ל"ז, ט'). גם הפעם התפרש החלום כנרקיסיזם. בני המשפחה לא הבינו את המסר בחלום: נדרשת התמודדות אקטיבית עם אתגרי העתיד, על פני הווה מוכר אך לא בר־קיימא. רק יעקב, שפעמיים חלם ערב שינוי בחייו, השכיל להבין את התמורה שבוא תבוא: "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא).

הזדמנות לאליטה חדשה

האתוס "הקיים, הבטוח והמוכר", שאנחנו מכירים מקום המדינה, מטעה באיתנותו, ואינו נותן מענה כשהעולם משתנה. פיתוחים הנתפסים כעתידניים מכילים נעלמים רבים, וגלום בהם סיכון רב. עם זאת, לטווח הארוך, הפתיחות לחידושים היא אסטרטגיה שדווקא מפזרת סיכונים, כי לא מתמקדים רק בקיים. הקיים נוטה לקיפאון ושבריריות.

ילדיהם הדחויים של השפחות חברו לאליטה הישנה. באופן טבעי יש למגזר זה רצון להיות חלק מאותה אליטה. אלא שלבסוף הוא מוצא עצמו בצד הלא נכון של ההיסטוריה. העתיד החדש, וההרחבה הכלכלית שבכנפיו, מהווים הזדמנות לקבוצות שאינן חלק מהאליטות להשתלב במארג היזמי שיעצב את העתיד.