וושינגטון מפתיעה בימים האלה. תחילת החורף והתקרבות חגי סוף השנה נוטות להאט את הקצב בעיר הבירה. רחובותיה המרכזיים מתרוקנים, מקומות החניה מתרבים, המשרדים נעזבים מיד לאחר מסיבות חג המולד, והפוליטיקאים ועוזריהם נוטשים את העיר בהמוניהם.
● ההמלצה להעמיד את טראמפ לדין היא מהלומה כבדה, אבל אולי לא פאטלית | יואב קרני, פרשנות
● מלחמת האנרגיה באירופה: המאבק שהפך את הקלף החזק מול רוסיה לחסר שיניים | ניתוח
● זלנסקי, ישר מקו החזית במזרח אוקראינה, מחשמל את וושינגטון | יואב קרני, פרשנות
למען האמת, בהתחשב בזה שכל כך הרבה מתושבי העיר הזו אינם תושבי העיר הזו בחייהם האמיתיים, רבים מאוד ממהרים הביתה, הרחק ממנה, במחצית השנייה של דצמבר. זו תקופה שבה עיתונאים צריכים להתאמץ, כדי למצוא בני-שיח בחלונות הגבוהים והנמוכים, מפני שאין בני שיח והן אין על מה לשוח.
לא הפעם. קצב הפעילות בוושינגטון מסחרר. חדשות דרמטיות רודפות זו את זו. ביום ב' השבוע, ועדת חקירה של בית הנבחרים המליצה על העמדת דונלד טראמפ לדין פלילי בעוון המרדה והסתה. ביום ג' הונח על שולחן הקונגרס חוק הקצאה ענקי, 1.65 טריליון (1,650 מיליארד) דולר, שהקפיץ את העיר על רגליה.
בו ביום, ועדה אחרת של בית הנבחרים אישרה את פרסום שומות המס הסודיות של דונלד טראמפ, שהנשיא לשעבר יצא מגדרו להסתיר בשבע השנים האחרונות.
וביום רביעי עומד להגיע לוושינגטון הגיבור הגדול של 2022, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי; זה מסעו הראשון לחו״ל מאז הפלישה הרוסית, שביום א' ימלאו לה עשרה חודשים. הוא פוגש כמובן את ג'ו ביידן, אבל גם יישא נאום במושב משותף של שני בתי הקונגרס. זה מאורע היסטורי, מעין נאומו של וינסטון צ'רצ'יל, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
מנסים להזיז הרים
איך פתאום קורה כל כך הרבה בשבוע אחד, שבדרך כלל לא קורה בו כמעט שום דבר? התשובה הפשוטה היא שהמפלגה הדמוקרטית מנסה להזיז הרים בימים האחרונים, ממש אחרונים, של שליטתה בבית הנבחרים. בעוד שבועיים, פטיש היושב ראש יעבור לידי הרפובליקאים, ויקיץ בזה הקץ על יכולתם של הדמוקרטים לחוקק. הם אמנם יוסיפו לשלוט בסנאט, מה שיעניק להם יתרונות רבים מאוד, בייחוד במה שנוגע למינויי שופטים; אבל בהיעדר רוב בבית התחתון של הקונגרס, ממשל ביידן יעוקר מכל תוכן תחיקתי.
מכאיב במיוחד יהיה אבדן היכולת להקצות כספים. בשנתיים האחרונות, הממשל ובעלי בריתו בקונגרס אישרו את ההקצאות הגדולות ביותר בדברי ימי ארה״ב, לפחות בימי שלום. השבועיים האלה הם אפוא ההזדמנות האחרונה בשביל הדמוקרטים לעשות מה שעושה מפלגת רוב.
חוץ מזה היה עניין בהול, שהוא תמיד בהול, והוא חוזר ומבהיל: תאריך הפקיעה הקרוב מאוד של חוקי הקצאה קיימים. הם יפקעו ביום ו', ובהיעדר הארכה לממשלה ייגמר הכסף, פשוטו כמעט כמעט כמשמעו.
הדמוקרטים היו צריכים אפוא להזדרז ולהנפיק חוקי הקצאות, שיאפשרו את התנהלותה התקינה של הממשלה עד סוף שנת הכספים הנוכחית. בארה״ב, שנת הכספים מסתיימת ב-30 בספטמבר.
הרפובליקאים מאיימים
רמז לעתיד לבוא ניתן השבוע. חבילת ענק של חוקי הקצאה, המכונה 'אומניבוס', בגלל גודלה, אמנם קיבלה תמיכה ניכרת מצד האופוזיציה הרפובליקאית בסנאט, אבל עוררה את התנגדותם העזה של הרפובליקאים בבית הנבחרים. אלה האחרונים מאיימים לסכל בשנתיים הבאות כל יוזמת חקיקה שתגיע אליהם מצד סנאטורים, העומדים להצביע בעד האומניבוס. אל האיום הצטרף האיש, העומד להפוך ליושב ראש בית הנבחרים בינואר, קווין מקארתי. הוא צייץ, שכל חוק מן הסנאטורים האמורים ״יהיה חשוב כמת״ עם הגיעו.
ספק אם משהו מעין זה קרה אי פעם. זו נוסחה בדוקה לא רק לשיתוק פעולות הממשלה, אלא גם לשיתוק המפלגה הרפובליקאית בשנתיים הבאות, שבמהלכן תתנהל מערכת הבחירות הארוכה והמתישה לנשיאות. פירושו של דבר שאיבה ונקמנות יעצבו את הפוליטיקה האמריקאית, לרעת איזשהו סיכוי להסכמה דו-מפלגתית כמעט על כל ענייני היסוד.
סביר להניח, אם כי לעולם לא בטוח, שהאומניבוס יאושר לפני סוף השבוע. הוא יכלול הקצבה עצומת ממדים לביטחון, והקצבה היסטורית לאוקראינה.
מערכת הביטחון של ארה״ב תקבל 858 מיליארד דולר, הגדלה של 9% לעומת השנה שעברה, מעל רמת האינפלציה. הסיוע הכולל לאוקראינה באומניבוס עומד על 45 עד 47 מיליארד דולר, גדול אפילו ממה שהנשיא ביידן ביקש. מאז הפלישה, סך כל הסיוע האמריקאי לאוקראינה, צבאי ואזרחי, מתקרב אל מאה מיליארד דולר.
הוצאות הביטחון כוללות גם 6.2 מיליארד דולר לעיבוי הנוכחות הצבאית של ארה״ב במזרח אירופה. הכסף הזה יממן פריסה של אלפי חיילים אמריקאיים נוספים בפולין וברומניה, לאורך גבולה של ברית נאט״ו עם אוקראינה.
זלנסקי כמו צ'רצ'יל
ביום ג' לפנות ערב (שעון וושינגטון) נודע, שהנשיא זלנסקי הגיע העירה ביום ד'. 45 מיליארד דולר מצדיקים חריגה מן הכלל שהנשיא נקט בעשרת החודשים, שלא לצאת מארצו במהלך הלחימה. אשתו היא שייצגה אותו במעמדים בחו״ל, אשר הצריכו את נוכחותו של ראש המדינה. הופעת זלנסקי בקונגרס ללא ספק תחשמל את התקשורת, מבית ומחוץ. הוא נהנה ממעמד של כוכב-על, שהתחזק עם בחירתו לאיש השנה של 'טיים' בתחילת החודש.
תעזור לו מאוד העובדה שהוא הגיע אל עיר הבירה של ארה״ב רק 48 שעות לאחר ביקורו ההירואי אצל חיילי אוקראינה בקו החזית המסוכן ביותר, ליד העיר באחמוט, תחת אש רוסית כבדה. זלנסקי, הקומיקאי והזמר לשעבר, נעשה הביטוי העיקרי של נחישות אוקראינה ושל כושר עמידתה.
צריך להודות, שממשל ביידן יפיק תועלת פוליטית מנוכחות זלנסקי. האורח הגיבור יסיח את הדעת, לפחות במידת מה, מן הביקורת על התהליך שהניב את האומניבוס. 1,455 עמודי חקיקה הוגשו לקונגרס בחיפזון, מבלי לתת לרוב חבריו את ההזדמנות לעיין בהם ולהתווכח עליהם. בעיני מבקרי החוק, זו גניבת דעת ומעילה באמון.
רוב גדול של האמריקאים (65%, על פי סקר שהתפרסם החודש), ורוב עוד יותר גדול של חברי הקונגרס, תומכים בסיוע הצבאי והכלכלי לאוקראינה. אבל כריכת הסיוע באומניבוס, ואפילו עצם הופעתו של זלנסקי בזמן טעון מחלוקות מפלגתיות, עלולות לערער את ההסכמה הרחבה. קולות ספקניים בקעו בזמן האחרון גם מן הימין וגם מן השמאל, החושבים שארה״ב הרחיקה לכת בעומק התמיכה באוקראינה ובהיקפה.
הסיוע החדש כולל גם סובסידיה ענקית לכלכלת אוקראינה (11 מיליארד דולר). אבל לפי קרן המטבע הבינלאומית, המשק האוקראיני זקוק לעירוי חודשי של 5 מיליארד דולר, כדי להוסיף ולתפקד. זו הערכה שקדמה לגל ההתקפות הרוסיות על תשתית האנרגיה והמים של אוקראינה. השאלה כמה זמן זה יוכל להימשך תלויה ועומדת במלוא חומרתה.
במובן הזה, זלנסקי מזכיר את צ'רצ'יל. ראש ממשלת בריטניה הגיע לוושינגטון בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, והילך קסמים על הקונגרס הספקן ועל דעת הקהל.
מאחורי הקלעים הוא התחנן לכסף, כדי להחזיק מעמד, כדי שיוכל להוסיף ולהילחם את מלחמת העולם החופשי נגד הדיקטטורים. ההיסטוריה אולי אינה חוזרת, אבל היא בוודאי קורצת.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני ציוצים (באנגלית) ב־טוויטר
כתבות
ני"ע
